כמו בכל דבר, מוצאי חג השבועות – זמן מתן תורה, זה הזמן לבדק בית ולחשבון נפש אמיתי ולראות איך משפיע עלינו – החרדים העובדים – היום הגדול הזה, יום שבו הכל נע סביב ציר אחד ומיוחד, התורה הקדושה.
היטיב להגדיר זאת ידיד אישי באחת מקבוצות הדיון היותר משפיעות שאמר כי "חג השבועות זהו החג שמחזיר אותנו לתקופת הלימודים בישיבה יותר מכל זמן אחר". אכן, הגדרה קולעת שמסבירה יותר מכל את החיבור שלא ניתן להפריד, גם לאחר שנים רבות מחוץ לכותלי הישיבה. תחושה זו השנה קיבלה אצלי משנה תוקף כאשר החלטתי שהשנה החברותא המשותפת עם הבן – שבימים אלו ממש מכין את עצמו לקראת המבחנים לישיבה – תהיה בהיכל ישיבת סלבודקה. גם בטור ארוך יותר לא אוכל לתאר את מה שעבר על הבן בשניות הראשונות שנכנס לתוך אולם בית המדרש, גם לא את מה שעבר בשעות שלאחר מכן. המראה של כל אותם מאות בחורים השקועים בלימודם 'ועושים שטייגען' בסוגיית 'בפני נכתב ובפני נחתם' כאילו והשעה כעת איננה אחר חצות הלילה היתה עבורו מעין דוגמא איך ניגשים לסוגיא ואיך עושים הכל רק כדי לא לעצור את רצף הלימוד, וגם כאשר כבר החל מעט להתעייף הוא פשוט נעמד כאחד הבחורים, הכל כדי להישאר ער.
אמת מה נהדר היה לראות את דמותו של ראש הישיבה הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שקוע בהוויות אביי ורבא, ובצורת לימודו בשעת לילה מאוחרת וממרום גילו המופלג משמש למאות תלמידיו צעירי הצאן דוגמא חיה לאהבת התורה ובכך יוצק משמעות חזקה לציווי שבכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים.
עוד באתר:
לילה שכזה יכול היה לגרום לכל אותם אלו המנסים לחרב את התורה להבין – לו רק רצו – כי הקולות על הוצאת בני הישיבות למעגל העבודה אלו קולות שווא ולא בגלל שעמלי התורה אינם מוכשרים דיו כדי לצאת למעגל התעסוקה אלא ההיפך הוא הנכון, בגלל שהם מוכשרים וחכמים, הם מבינים כי טובה תורה מכל סחורה.
ולאלו המנסים לגייס בכפיה לשורות הצבא את בני התורה בשם סיסמת השוויון בנטל ניתן לומר הניחו להם לאותם עמלי תורה כי הם ורק הם נקראים לגיונו של מלך.
