"שתיקת הכלבים": פרשת בא \ הרב אפרים אפשטיין | האזינו

כשמשה רבינו עומד לפני פרעה ומתרה בו לפני מכת בכורות, הוא עומד ומתאר לפרעה את מה שעומד להתרחש: "ומת כל בכור מצרים מבכור פרעה הישב על כסאו עד בכור השפחה….., והיתה צעקה גדלה בכל ארץ מצרים אשר כמהו לא נהיתה וכמהו לא תסף".

מדוע מדגישה התורה את הצעקה הגדולה לאחר מכת בכורות? וכי במכות הקודמות לא היתה סיבה לצעוק? וכי המוות של הבכורות מצדיק צעקה שמוגדרת כ " כמהו לא נהיתה וכמהו לא תוסיף"?

מיד אח"כ משה מוסיף משפט נוסף "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל".

הדברים האלו של משה באים לאחר שהמצרים כבר לקו בתשע מכות.
בכל המכות כולם הרי ראו בברור כי ה' מפלה בין מצרים ובין ישראל.
את המכות קבלו המצרים ולא בני ישראל.

א"כ מה פשר המילים של משה כי כעת כשיראו שהכלבים לא נובחים וחורצים את לשונם על ישראל, ידעו שה' מפלה בין מצרים לבין ישראל? וכי עד עכשיו לא ראו? מה היה חסר עד עכשיו שמתגלה דווקא בשתיקתם של הכלבים ?

ישנו משל מפורסם על אותו עבד שהגיש לאדונו דג מקולקל לארוחת הצהריים. האדון שכעס על העבד, הציב בפניו שלושה עונשים לבחירה. אפשרות אחת לאכול את הדג אפשרות שניה לקבל 20 מלקות ואפשרות שלישית לשלם קנס כספי גבוה ( לפי חלק מהגירסאות ,להיות מגורש מהעיר).

העבד ,כך מספר הסיפור, בחר באפשרות הראשונה, האפשרות שהייתה נראית לו קלה יותר
לאחר שאכל כמחצית מהדג הבין העבד שאת כולו הוא לא יהיה יכול לסיים, זה מעבר לכח הסיבולת .. וביקש להחליף לאפשרות השנייה. הוא נקשר לעמוד והחל לספוג את המלקות.
רק שאחרי שהולקה כמחצית מהמלקות הוא הרגיש שעוד מעט ופורחת נשמתו. כעת, נשארה לו רק ברירה אחת, האפשרות השלישית, לשלם את הקנס.

הוא גם אכל ,גם לקה וגם שילם. הוא היה יכול לשלם מיד בהתחלה ולסיים את עונשו. אבל לאחר שבחר לנסות את האפשרויות האחרות ,מתברר שאכל את הדג המקולקל לחינם ואף לקה לחינם.

הסיפור אומנם מפורסם, אבל לא כולם יודעים שמקורו הוא במדרש 'ילקוט שמעוני' על פרשת בשלח. המדרש מביא את המשל הזה על פרעה שלא רצה לשלח את בני ישראל, לקה 10 מכות ,וגם שילם כמו שנאמר "וינצלו את מצרים".

כשמשה פונה לפרעה מיד בתחילת עשר המכות בדרישה "שלח את עמי", פרעה מסרב.
הוא בוחר ללקות. הוא מוכן לקבל מכות קשות, העיקר לא לשלוח את בני ישראל. הוא מוכן לשלם את המחיר. אבל כשמגיע למכת בכורות, שם הוא נשבר.

הוא מבין מלמפרע שהוא לקה לחינם. הוא שילם בתשע מכות קשות ולא קיבל תמורה. "והיתה צעקה גדלה בכל ארץ מצרים…" זה לא רק על מכת בכורות. התווספה לזה ההבנה שכל תשע המכות הקודמות היו לחינם. הבנה מאוחרת שעלתה בסבל רב. בדיוק כמו במשל על העבד שאכל ,לקה, ושילם

כל תשע המכות המצרים סובלים אבל לא צועקים צעקה גדולה כי הם מסכימים לשלם את המחיר, העיקר שבני ישראל לא יצאו ממצרים. כשהם מבינים שזה היה לחינם, הם צועקים צעקה גדולה גם על תשע המכות, לא רק על מכת בכורות.

וכאן בדיוק נכנסת שתיקתם של הכלבים.

אחרי שלקו בעשר מכות הם מבינים את מה שגם כלב יכול להבין.

כשבנ"י יוצאים ממצרים, הכלבים לא נובחים. בשתיקה שלהם הם מראים את ההבנה הפשוטה שיש בורא לעולם והוא המחליט השולט והקובע. הצפרדעים, הארבה, החיות שהגיעו במכת ערוב, הם עשו את ציווי ה', הם היוו את המכה על המצרים.

הם היו חייבים להתנהל כמו שהתנהלו. בלעדיהם אים מכה למצרים. אבל הכלבים, גם אם היו נובחים, בני ישראל היו יוצאים ממצרים. הם לא היו חייבים לשתוק.( לכן הם גם קיבלו שכר)

הכלבים שתקו כי הם הבינו את מה שפרעה והמצרים לא הבינו במשך תשע מכות.

רק כעת שהמצרים משלחים את עם ישראל.
רק כעת שהם כבר מבינים שהם גם אכלו וגם לקו והכל לחינם,
כשהם צועקים צעקה גדולה..
אז משה מפנה את מבטם אל הכלבים.
"למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל".

כבר מההתחלה, אחרי האות הראשון הייתם צריכים להבין שהקב"ה בחר בעם ישראל.
בדיוק כמו שהכלב מבין. הייתם מראש צריכים לבחור באפשרות שהוצעה לכם לשחרר את בני ישראל.

גם בשאר המכות המצרים רואים שה' מפלה את עם ישראל, אבל הם מנסים להילחם מול זה.
גם אותו העבד חשב שיוכל להתחמק מתשלום הקנס. רק כעת שאכלו לקו ושילמו, הם מבינים את גדולתם של עם ישראל.

מה שהכלב מבין בפשטות, הם לא הבינו בתשע מכות.

–

שבת שלום.
אפרים אפשטיין.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]