"אלמנה ויתום לא תענון" \ מירי שניאורסון

זה היה השבוע לפני שנה בדיוק, ביקשתי מנחמה נוטיק להגיע ולדבר במפגש של ״נפלאות מתגברות״. בעלה הרב זלמן נוטיק ע״ה נפטר בדמי ימיו. והיא עצמה צעירה מקבוצת המתגברות האלמנות המתבגרות, היא גם לא הרגישה שתוכל לתרום, לעודד ולחזק אותן.

אך מיד כשהחלה לדבר חוו כולן את נתינת הכוח. ״הקב״ה בחר כל יהודי לקבל נשמה יהודית. בחר בגוף שיהיה כלי לנשמה האלוקית, ובתוך כל זה בחר את הדור שלנו״ היא אמרה ושיתפה: "הייתה לנו תקופה לא פשוטה, אשפוזים וטיפולים, אבל הקב״ה כיוון כל אחד להגיע למקום מסוים כדי להגשים את השליחות. זה לא קל לעשות את זה במצבים מסוימים.

כשאישה כתבה לרבי על קושי הרבי הזכיר לה שהקב"ה הוא טוב ונותן טוב, כל יהודי חשוב לקב״ה והוא דואג לו כל הזמן, כמו ילד שנולד לעת זקנתם של הוריו. ההתבוננות השכלית בטוב הזה מחלחלת לרגש אט-אט, וככל שמתבוננים בזה יותר – זה נהיה יותר קל, וזה מידה כנגד מידה, זה גורם לטוב האלוקי הנסתר להתגלות. למרות שזה קשה יש לכל אחת את הכוח לראות את הטוב״.

״המכתב הזה הלך אתנו כל הזמן בהגדלה" נחמה מספרת. "היינו בבידוד תקופה ארוכה ומה שהטריד את בעלי זה איך הוא עושה שליחות בתנאים כאלה. קנינו טאבלט והקלטנו שיעורים קצרים ורעיונות ושלחנו לילדים שהפיצו לאלפי אנשים. כל רופא שנכנס שמע מבעלי ״היין שייך לאדון אבל את התודה אומרים למלצר״, כלומר הרפואה שייכת לקב״ה אבל את התודה אומרים לרופא. הוא שלח את הרופאים הדתיים להתוועדות ולאחיות סיפר על פרשת השבוע".

על מצבנו בתקופת הקורונה היא אומרת: "שמעתי מסבתא שעושה קבלת שבת בזום וסבתא אחרת – שיעור ניגונים, ואחרת שולחת חידות. זה הגיוני? אבל אם הקב״ה הביא אותנו למצב הזה, אז כנראה זה הופך להיות הגיוני עבורנו להתחבר. עלינו לדאוג שהמחר יהיה יותר יפה מהיום, בעזרת עידוד, מילה טובה, עוד שיעור, החלטה טובה. לרשום כל יום שלושה דברים טובים שקרו לך. השנה המוזרה, השונה והמאתגרת הזו שאנחנו מצויות בה, תיזכר ותירשם בספר ההיסטוריה של עם ישראל".

״המצב״ כמו שמכנים היום את חוסר הוודאות סביב הוא כללי אך גם מאוד אישי ותופס כל אחת בנקודות הכי פנימיות ועמוקות שלה. יש פה הזדמנות למפגש אישי עם הפרשה. אפשר להצטרף ולקבל את חודש אדר א׳ הכי שמח.

והשבוע בפרשת משפטים הפרשה ה-18 במספר, כמניין "חַי".

נאמר על דברי התורה – "כי הם חיינו ואורך ימינו", כל דברי התורה הם החיים שלנו, כיהודים.

אלא שיש חלקים בתורה שבהם אנו פחות חשים את הקשר עם חיינו; לפעמים הרעיונות היפים נראים לנו מופשטים, מרוממים וקצת מנותקים מהמציאות הארצית שלנו.

אבל פרשת משפטים עוסקת ברובה במצוות 'מהשטח', לדברים כאלה קל לנו להתחבר ואנו מבינים את ההיגיון שבהם. כך דברי התורה חודרים ומשתלבים בתוך החיים שלנו בצורה מושלמת, "כי הם חיינו".

כא) כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: (כב) אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: (כג) וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:  (פרק כב)

האחריות האשמה והעונש על עינוי יתומים אינן רק על ראשו של המענה אותם אלא אף על ראשם של "הרואים העינוי והחרישו", ולכן פתח הכתוב והזהיר בלשון רבים, והמשיך והתרה מפני מְעַנֵּה יחיד, שמעשהו עלול לגרום לעונש הרבים האדישים. אדישות בהקשר הזה היא מידה מגונה מאד. להמשיך להחזיק ברגש האשמה זה לפתח אגו נפוח מתוך מקום שערך העצמי שלנו נמוך ולכן הזמן לשחרר את הרגשות השלילים של אשמה עצלות ואדישות ולהתחיל לעשות פעולות.

רק לחשוב על מה שעברנו בשנה שנתיים האחרונות , עם החתונות של עשרים איש, עם לוויות ל״ע ללא מלווים ,עם השבעות בלי מנחמים, עם הבידודים והסגרים, הכפפות והמסכות, השבוע לפני שנה הובילו אותי בהסעה למלונית הבידוד כששבתי מלידה של נכדי בניויורק. שבועיים ישבתי שם במלון הקורונה בירושלים עיר הקודש לבדי בחדרי צפיתי בפתיתי השלג היורדים והופכים את העיר ללבנה טהורה וזכה.

הבוקר הזה עם כל המהפכים והשינויים שבדרך שבמשרדי הממשלה השונים מצאנו אופטימיות חדשה, ילדי ישראל לא שובתים בחינוכם הם יצאו ללמוד וללמד תורה בזמן מיוחד בו משהו עולמי קורה. כשהאומיקרון או הדלתא או איך לא קוראים לו מטריף ומשנה את עולמנו.

אנחנו פונים לשמוע התייחסות הנביא ישעיהו לבלגן כזה בעולם: יבוא השופט הוא מלך המשיח, שיהיה אדון כל העמים, ויוכיח ויישר המעוות, לא תהיה מלחמה ולא יצטרכו כלי מלחמה. בזמן הגאולה יתנהל העולם על ידי מערכת משפט, שבראשה יעמוד המשיח והכול יחושו בבהירות, באמת הטהורה שבכל החלטותיו.

וכשמסתכלים סביב על מה שקורה בעולם מבינים שתקופה זו עומדת להתחיל בכל רגע.

בברכת חורף בריא ושמח!

מירי שניאורסון