לרצות להיות עשיר: פרשת פקודי \ הרב נהוראי משה אלביליה

ישבו פעם קבוצת חברים ודנו בשאלה הרת גורל לטענתם…

"מה היית עושה לולי…?

"…היית מקבל מיליון דולר סתם ביום בהיר, מישהו עשיר שאתה מכיר אוהב אותך ורוצה לפנק אותך לקראת חג הפסח הבעל"ט. מה היית עושה עם זה?"

אחד טען: "הייתי קונה טסלה חדשה".

כולם גיחכו למשמע התשובה, אך קם אחד מהחברים ועמד ואמר: "הייתי מקים בית ספר ענק לילדים בעלי צרכים מיוחדים"…

שהחיים שלהם יהיו הרבה יותר טובים, בזכותי…."

הטוען, אם ניחשתם אבא לילד בעל שיתוק מוחין ואפילפסיה…

אבל אולי כדאי בחיים להסתפק במועט?

לא לשאוף למקומות שריבונו של עולם לא הביא אותך אליהם מכלתחילה?

אז.. נו… לכאורה: "מה הסוד"? טענו כל החברים?

ובסוף נענתה להם תשובה ניצחת שהשאירה אותם עם הרבה טעם של עוד ועוד צמאון לתורה…

מה הייתה התשובה?

בואו ונראה יחד:

אומרת התורה הקדושה בפרשת השבוע (לט,כד): "כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקודש ויהי זהב התנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלושים שקל בשקל הקודש".

ומבאר על פסוק זה רבינו הספורנו: "העיד על קצבת הזהב והכסף והנחושת שנכנסה במלאכת המשכן, שהיה דבר מועט מאוד בערך אל העושר שהיה בבית ראשון, כמבואר בספר מלכים ויותר ממנו העושר שהיה בבנין הורדוס. ועם כל זה יותר התמיד מראה כבוד ה' במשכן של משה ממה שהתמיד במקדש ראשון, ולא נראה כלל במקדש שני, ובזה הורה שלא קצבת העושר וגודל הבנין יהיו סיבה להשרות השכינה בישראל, אבל רוצה ה' את יראיו ומעשיהם לשכנו בתוכם".

והמסר לחיים הוא נפלא ביותר – אין אחד בעולם, שלא בא לדוכן הלוטו וממלא מספרים לזכות בהגרלות המיליונים השונות הנערכות מפעם לפעם, ובסתר ליבו הוא לא מקווה שהנה אולי אני יהיה זה שזוכה, ואקנה ויעשה וכו', אבל כאן בפרשיות ויקהל פקודי המסכמות את בנין המשכן שהוקם בא' בניסן, באה התורה ואומרת לנו : "תדעו לכם, לא הזהב הכסף והנחושת, והדברים היקרים וחיי הפאר, זה מה שיעשה לכם טוב, לא!!!

זה אולי נראה טעים כמו להבדיל ירק, שבא מחו"ל הוא יכול להראות מבחוץ גדול ויפה אך בפנים יש לו טעם טפל, לא כמו פירות ארץ ישראל, לכן תדעו שחיי תורה הם העשירות הגדולה ביותר!!!

האושר הגדול ביותר!!!

השמחה בחיים הגדולה ביותר שיכולה להיות!!!

כי חיי עושר הם כלום!!! "כאבק פורח וכחלום יעוף"…

ולא סתם כתב התנא דבי אליהו רבה (פ"ג): "עוד אמר דוד המלך ע"ה אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי ואהבתי עלתה על כלם לפיכך כרת לי הקב"ה ברית שאני אהיה בקי במקרא ובמשנה בהלכות ובאגדות שנאמר כי לא כן ביתי עם אל ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמורה כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח (שמואל ב כג) ואין ברית אלא תורה שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב) ערוכה בכל במקרא במשנה בהלכות באגדות ושמורה שיהיו דברי תורה שמורה בי לעולם ולעולמי עולמים כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח מכאן אמרו כל ת"ח שמרבה בעסק התורה ואינו מתפרנס הרבה סימן יפה לו ואם תאמר אם הקב"ה אוהב תורתו למה אינו מעשרו הוי אומר שאם יעשיר יפשע מדברי תורה לכן כל ת"ח שמרבה במלאכתה של תורה ואינו מכניס פירות הרבה סימן יפה לו שהקב"ה אוהב את תורתו שאם יעשיר יפשע מדברי תורה".

וגם אני הקטן אומר לכם, ראיתי בחיי אנשים עשירים, כאלה שיכולים לפרנס כמה וכמה כוללים בשנה ברווח כלכלי, ונוסעים ברכבים הנקראים "בית על הכביש", מרוב עלותם הגבוהה, ותמיד הם לא מאושרים, כי מי שלא מחובר לתורה באמת ומאמין לתלמידי החכמים מעבירי הלפיד התורני מדור לדור, מאז ימי נתינת התורה בסיני, לא ישאל את עצמו "מדוע אינו מאושר"? תהיה מחובר לתורה ברמ"ח אבריך ובשס"ה גידיך מובטח לך כל העושר בעולם…

"כי רוצה ה' את יראיו לשכנו בתוכם"….

אל תשכחו את זה!!! 

בואו ותשמעו מה זה הסתפקות במועט אמיתית (אוצר הסיפורים ח"ב עמוד 475):

"הגאון מוילנא זצ"ל יצא לגלות כמה שנים, ובמהלכה הגיע לעיירה קטנה בפולניה. היה זה יום חמישי בלילה והגאון פנה לבית המדרש ולמד שם עד אור הבוקר. בבוקר הוא התפלל שחרית עם הקהל, ואחר כך נותר ללמוד בבית הכנסת. לא נותר עמו איש, פרט לזקן עיוור שישב מכונס בפינתו, מעוטר בטלית ובתפילין, ולמד בעל פה בשקידה רבה. 

לאחר זמן הגיעה אשת הזקן והגישה לו את ארוחתו. הזקן ביקש ממנה לברר מי נמצא עוד בבית המדרש וסיפר לה כי שמע את קולו כל הלילה, קול נעים העוסק בתורה, ורצונו להזמינו להצטרף עמו לארוחת הבוקר.

האורח הודה על ההזמנה אך חשש שהסעודה אינה מספקת לבעליה, ובתגובה סיפר לו הזקן על מקור פרנסתם:

בעל בית הריחיים מרשה לאשתי לאסוף את שאריות הקמח, ומהן היא אופה ואנו אוכלים לשובע, ואף מכלכלים עניים אחדים על שולחננו.

לפנות ערב הזמינו הזקן לסעוד על שולחנו בשבת. וסיפר לגאון מהיכן יש לו ממון לשולחן שבת ערוך כדת וכדין: אשתי עוסקת במריטת נוצות העופות בבית המטבחיים, ובשכרה היא מקבלת את רגליהם ואת ראשיהם של העופות. מהם היא מכינה מעדנים לשבת קודש.

בכל פעם שהיה הגאון מוילנא מספר מעשה זה, היה מוסיף כי מאז שהתוודע לזוג הישישים המסתפקים במועט וחיים באושר, הוא נושא את נפשו למידת ההסתפקות שחווה בביתם…

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!

ואל תשכחו:

"משנכנס אדר מרבים בשמחה".

===

המאמר נכתב לרפואת

בני יקירי

יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.