"מה הקב"ה רוצה שנעשה עכשיו": פרשת שלח \ הרב אפרים אפשטיין

חלק א'

חלק ב'

תחילתו של פסוק אחד בפרשה קצת "צרם לי".
לא הסתדר לי כיצד ומדוע הפסוק מופיע במקום שבו הוא מופיע.

תחילת הפרשה עוסקת בחטא המרגלים, אחת הטרגדיות הקשות בהסטוריה של העם היהודי.

במשך פסוקים רבים התורה מתארת את כל מה שהתרחש, כשבסופו של העניין מתואר העונש הקשה.
"… ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה,ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה…עד תם פגריכם במדבר".
כל האנשים מעל גיל עשרים ימצאו את מותם במדבר ולא יזכו להיכנס לארץ ישראל.
התהליך עצמו יתרחש במשך 40 שנה ,ורק אח'"כ יכנסו בניהם של המתים במדבר לארץ ישראל.

כשמשה מעביר את הדברים לבני ישראל,
התגובה שלהם היא ,
"… ויתאבלו העם מאוד".

בני ישראל שקודם לכן היו ממש על פתחה של ארץ ישראל ,ורק עוד רגע הם נכנסים אל הארץ המובטחת, מתבשרים שהדרך התארכה בעוד 40 שנים ,חלקם ימותו בתוך השנים האלו וחלקם יכנסו לאחר תום ה40 שנה לארץ ישראל.

קל מאוד לחוש את מילות הפסוק,
"ויתאבלו העם מאוד".

אח"כ מספרת התורה שהם מנסים לעלות בהר למרות שמשה מתרה בהם ,ונסיון זה מביא עליהם אסון נוסף,
"וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכון ויכום עד החרמה".

ואז מגיע הפסוק שעליו דיברתי בפתיחה,הפסוק שקצת "צורם לי",

"וידבר ה אל משה לאמר ,דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל ארץ מושבתיכם אשר אני נותן לכם…." – דיני קורבנות הנוהגים בארץ ישראל.
אח'כ שוב,
"דבר אל בני ישראל בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה.."- דיני הפרשת חלה הנוהגת בארץ ישראל.

מדוע מיד לאחר שבני ישראל "מתבשרים" על כך שהם לא יזכו להיכנס לארץ ישראל, וגם אלו שכן יכנסו זה יתרחש רק לאחר סיבוב ארוך של 40 שנים במדבר,
מדוע שם זה המקום לצוות אותם על מצוות שנוהגות בארץ ??

הם רק הרגע קיבלו את ה"בשורה" , הם עדיין נמצאים במצב של "ויתאבלו העם מאוד" ,
כאן זה המקום לדבר איתם על המצוות שנוהגות בארץ ישראל ??

ואם תאמרו ,שעם כל הכאב עדיין צריך להודיע על המצוות האלו,
הרי מיד לאחמ"כ בסוף הפרשה,הקב"ה מצוה אותם על מצות ציצית.
מצות ציצית אינה נוהגת דוקא בארץ ישראל,
אז האם לא הגיוני יותר לצוות קודם על מצות ציצית ורק אח"כ על מצוות שנוהגות רק בארץ ישראל ??

את היישוב לזה מצאתי בחומש דברים.

בפרשת "עקב", משה רבינו חוזר ומונה בפני בני ישראל את המקרים והמקומות בהם המרו את פי ה'.
ושם בסוף הרשימה " ובשלח ה' אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ…ותמרו את פי ה אלוקיכם ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקלו…"

ומיד אח"כ, " ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו…לשמר את מצות הואת חקתיו…"

הכרתי ראש ישיבה שניהל ישיבה לנוער מתמודד מהמקרים היותר קשים, שהיתה לו שיטה מענינת.
כל יום לאחר תפילת שחרית הוא היה דופק על הסטנדר ושואל שאלה,כל יום את אותה שאלה.
"מה הקב"ה רוצה שנעשה עכשיו" ?
במשך שנים כל יום התלמידים היו שומעים את אותה שאלה.

הוא הסביר שהבעיה העיקרית לדעתו שצריך לפתור היא כיצד מכבים את זרקור הכשלון וההחמצה שמאיר על "היום".
הבנתי ,כך הוא אמר,שהבטריות של הזרקור הם "האתמול"
אם אצליח לגרום להם כל יום לחשוב רק על העשיה של "היום", אני אצליח להחשיך את אלומת "הכשלון" שמאיימת לצבוע בכל יום מחדש את "היום".

כשאנחנו נכשלים וצריכים להתחיל מהתחלה,זה מלווה בתחושה של החמצה וכשלון.

מי שהעפיל על ההר ונפל לאחוריו,מרגיש בכל שלב ושלב מהטיפוס החדש עבודה מיותרת שצריך לעשות מתוך רשלנותו שלא נזהר ונשמר שלא ליפול.

זו נראית לנו עובדה פשוטה שלא ניתנת לערעור.

התחושה של ההחמצה היא תחושה שמשפיעה ומאפילה על ההתנהלות היום יומית.

אם רק הייתי בוחר אחרת..
אם רק הייתי מקשיב למה שאמרו לי…
אם רק הייתי מתנהג אחרת..הייתי היום במקום אחר.
המחשבות האלו נראות לנו מוצדקות,הם לכאורה נכנסות תחת הקטגוריה של "חשבון נפש".
קשה לנו להתנתק מהמחשבות האלו ,הם נראות נכונות ואמיתיות

אבל האר"י הקדוש כותב לא כך.

האר"י הקדוש כותב, כי בכל יום יש לאדם שליחות חדשה שלא קשורה ליום האתמול.

מה שנראה לנו שיום רודף יום ויש המשכיות והגיון הנראה לעין, בין יום האתמול להיום,
זה רק אשליה.
הקב"ה רק סידר את הבריאה שכך זה יראה.

בכל יום מתחילה שליחות ועבודה חדשה שלא קשורה ליום האתמול.
מי שנכשל ונפל אתמול,אין לזה שום קשר לעבודה ולשליחות של היום.

כל יום האדם צריך לראות את עצמו כאילו היום נולד ומצבו הוא המקום שממנו צריך להתחיל ולטפס בפעם הראשונה בחייו, כי כך הוא האמת.

תתארו לכם פועל בניין שבמקום לבנות את הקיר הוא רק שבר והזיק.
למחרת הביא מנהל העבודה פועל אחר שיתחיל מהיכן שסיים זה את נזקיו.
האם הפועל החדש יחוש תחושה של אכזבה או כישלון מכך שמסדר את נזקי האתמול ??
כל חפצו הוא לעשות את עבודתו ושליחותו שהוטלה עליו היום ע"י בעל הבית.
וככל שיפעל כפי כוחו ,זה נחשב לו שעשה את עבודתו.
אין לו שייכות עם מה שהתרחש אתמול.

המקום שאליו הגעתי בגלל הנפילה של אתמול, הוא הלכתחילה של העבודה והשליחות שלי היום.
כל יום עומד בפני עצמו,הוא מנותק לחלוטין מיום האתמול.

האר"י הקדוש מלמד אותנו,
שלהחשיך את "היום" עם תחושות של החמצה וכשלון בגלל "אתמול" ,
זה אינו שייך לקטגוריה של "לא כדאי" ,
זה שייך לקטגוריה של "לא נכון- שקר".

"ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך..",
הדגש הוא על "ועתה".
לאחר שמשה רבינו מתאר ומזכיר לבני ישראל את הנפילות, הוא מגלה להם את הסוד של,
"ועתה".

השאלה שצריכה להוביל את האדם היא,
"מה הקב"ה רוצה שאעשה עכשיו",
האתמול לא רלוונטי.

אם החשבון נפש של האתמול מחשיך את חדות רוממות העשיה של היום,סימן הוא שמקורו הוא מיצר הרע.

עם ישראל אחרי חטא המרגלים נצרך להסתובב במדבר עוד ארבעים שנה.

ארבעים שנה שיכולים להיתפס במחשבה כארבעים שנה של בזבוז.
ארבעים שנה של הליכה בגרירת רגלים ובהרגשה של כלום.

אם עכשיו יצטוו על מצות ציצית,
קיומה של המצוה הזו לא תוכל להתקיים עם הרגשה של רוממות.
כי…עכשיו הרי כבר היינו צריכים להיות בארץ ישראל…במקום גבוה יותר..
מצות ציצית יכולה להעשות ח"ו כברירת מחדל.

לכן מיד מצוה אותם הקב"ה על מצוות הקשורות בארץ ישראל ,
כדי לטעת בקרבם את התחושה ,שכעת לאחר שכבר נגזרה הגזרה,
הם צריכים להתהלך בתחושה שמכאן צריך להמשיך, שזו הדרך לארץ ישראל.
כעת,כשזה המצב, הדרך לארץ ישראל עוברת לכתחילה דרך ארבעים שנה במדבר.

המצב השתנה בגלל חטאם,וע"ז צריך לחזור בתשובה,
אבל אחר שהשתנה,לא יעזור ולא נכון לדשדש בעצבות ובחדלון, השאלה היחידה האמיתית והנכונה היא ,
"מה הקב"ה רוצה שנעשה עכשיו ",
והתשובה שתנתן לשאלה צריכה להעשות ברוממות ובשמחה.

ולא רק זו,
אף אלו שלא יזכו להכנס לארץ ישראל,עדיין יש להם תפקיד ושליחות.
הם לא נכנסים לארץ ישראל בגלל חטאם,
אבל עדיין הם קשורים ושייכים לכלל ישראל ,ולהם יש את חלקם שלהם בעשיה של "היום",
והוא צריך להעשות בחשיבות ורוממות בדיוק כמו העשיה של אלו שיזכו ויכנסו לארץ ישראל.

הם שומעים יחד עם כולם את המצוות המתקיימות רק בארץ ישראל, משום שאף הם חלק מעם ישראל כשלכל אחד יש חלק ועבודה משלו.
כעת מצבם השתנה אבל לא חובת עבודתם.
הם חלק מהפאזל הגדול שנבנה.
מדוע שלא יראו כמו כולם את כל חלקי הפאזל ?

"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ",
זה הזרקור שמאיר להם הקב"ה אל מול האפילה שיכולה להחשיך את דרכם בעקבות,
"ויתאבלו העם מאוד".

===

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]