הילד סובל מטראומה נפשית; מותר לחלל שבת?

חילול שבת לצורך טיפול בנפגעי חרדה ופוסט-טראומה: תחום הנפש תופס תאוצה והרבה יחס, ובני אדם מגלים שהם מושפעים מהמצב הנפשי שלהם, והמצב הנפשי שלהם משפיע על המצב הגופני מחשבתי רגשי התנהגותי שלהם, ופעמים המצב הנפשי אם לא מטפלים בו כראוי, הוא עלול להוביל בני אדם לנזקים שייגרמו להם להיות מידי פעם בחלקים של החיים, 'פטורים' מחלק מהמצוות.

ולכן השאלה היא איך אנו מתייחסים לנפש, לפיקוח נפש לעניינים הקשורים לנפש האדם. כפי שאמרנו, פעמים אם לא נטפל כראוי בנפש האדם, האדם עלול להגיע לנזקים נפשיים שיגבילו את היכולת שלו לקיים מצוות. מצבים נפשיים שיגבילו את האפשרות של האדם למחויבות לקיום המצוות.

במשנה במסכת שבת (קכח) נאמר שמותר לחלל שבת עבור יולדת. ובדברי הגמרא התבאר שמותר אפילו להדליק נר בשבת בשביל יולדת עיוורת, משום שיש בכך כדי לישב את דעתה, והעדר יישוב הדעת ליולדת זו סכנה, יישוב הדעת שלה זה לא בגלל שהיא 'רואה' אלא בגלל שהיא יודעת שאחרות רואות אותה כראוי.

והנה בדברי הראשונים מצאנו שההיתר לחלל שבת עבור ישוב דעת לא נאמר דווקא בעניינה של היולדת, אלא גם עבור חולים מסוכנים אחרים:

הרמב"ם ( ע"ז יא יא – יב) פסק: "מי שנשכו עקרב או נחש, מותר ללחוש על מקום הנשיכה. אע"פ שאין הדבר מועיל כלום, כדי שלא תיטרף דעתו עליו".

הרמב"ם מדבר על אדם שנשך אותו עקרב עם ארס, ויש חשש להמשך החיים של אותו אדם, מותר ללחוש על מקום הנשיכה לחש ידוע ואפילו בשבת שאסור להרבות בשיחה בטלה!

ואפילו שעיסוק ברפואה באופן כללי  אסור בשבת, גזירה שמא ישחוק סממנים, פה כן הותר ללחוש על המכה.

אמנם כתב הרמב"ם בספר המצוות (לאוין לה) אסור ללחוש על נשיחת נחש ועקרב, כתבו המפרשים ליישב את דברי הרמב"ם פעם כתב הרמב"ם מותר אפילו בשבת ופעם כתב אסור ביום חול, איך זה מסתדר? אלא אם הנשיכה לא מסכנת חיים, אסור ללחוש, אם הנשיכה מסכנת חיים, מותר ללחוש, אפילו שכל הלחשים האלה, הם 'הבל' אין בהם שום תועלת אובייקטיבית אמתית.

בכל אופן התירו לאותו אדם שלא תיטרף דעתו.

אחרי שהאדם כבר מאמין בהבלים האלה, אז התירו לו, שלא תיטרף דעתו.

מבואר מדברי הרמב"ם שמותר לעבור על איסור דאורייתא "מְנַחֵשׁ וְחֹבֵר חָבֶר", (כמבואר בהלכה יב), כדי ליישב את דעתו של החולה המסוכן. הרמב"ם אומר כל מי שקורא פסוק מהתורה על המכה לסגולה שיהיה בריא, לדוגמא הוא אומר על עצמו את הפסוק: 'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך' או שאומר פסוקים להרגיע את התינוק המבוהל או מניח ס"ת או תפילין על הקטן שיירדם, כל האנשים האלה לא מבינים את 'מהות' התורה, הם הופכים את התורה ל'סגולה' כי הם הופכים את התורה רפואה לגוף האדם, וזה לא נכון, הרי התורה היא לרפואת הנפש 'ויהיו חיים לנפשך' כך אומר שלמה המלך, התורה מעניקה חיות לנפש לא לגוף.

אומר הרמב"ם כל הדברים האלה, זה חסרון אם עושה אותם האדם לחולים, אבל אם עושה כן לבריאים, לדוגמא אומר תהלים כדי שתגן על האדם זכות הפסוקים, זה מותר, כי הוא לא משתמש בתורה לרפואה שהרי הוא בריא, אלא שתגן לו זכות הקריאה ויינצל מצרות.

 

הרשב"א (שו"ת הרשב"א סימן רמג) התיר לכתוב בשבת קמיע לחולה שיש בו סכנה או ליולדת, כדי ליישב את דעתם, ואפילו שזה קמיע לא של מומחים, לא קמיע שהוכיח את עצמו.

התשב"ץ (שו"ת ח"א נד) כתב שמותר וראוי לחלל שבת לצורך ישוב דעתו של חולה שיש בו סכנה, הן במלאכות דרבנן ואפילו במלאכות דאורייתא.

הרדב"ז (ח"ד סימן סו) התיר לחלל שבת לצורך הכנת תרופה לחולה שיש בו סכנה, אע"פ שהרופא אומר שאין צורך בתרופה זו.

גם מותר לחלל שבת עבור חולה שדורש תרופה, כדי שלא תטרף דעתו.

לגבי יולדת מצינו בגמ'במפורש שמותר לעשות למענה מלאכות אסורות דאורייתא, אפילו שכל המטרה של המלאכות האלה להרגיע את הנפש.

האם בכל  מחלה שיש בה גם בעיה נפשית אפשר לחלל שבת, ואם כן האם גם במצוות דאורייתא או רק מצוות מדרבנן?

 

אז יש מהראשונים שאמרו מותר לחלל עבור חולים בסכנה, כלומר: לחלל עבורם את השבת למען צורך נפשי! כלומר על פי הלכה אנו כורכים את הצורך הנפשי כמענה לגוף ולבריאות של האדם, הווה אומר שפעמים מענה לצורך הנפשי הוא גם חלק ממענה לצורך גופני, ולכן יהיה מותר אפילו  חילול שבת עבור הצורך הנפשי.

 

אז בגמרא שבת ראינו שמותר לחלל שבת, איסור דאורייתא בשביל צורך נפשי למען הבריאות הגופנית של האשה היולדת.

אבל מצד שני

במסכת בבא בתרא (קנו) כתוב שמותר לעשות קנין מ'שכיב מרע' בשבת, אף על פי שיש בכך איסור דרבנן של קנין בשבת, בכל אופן מותר, למה? חשש שמא תטרף דעתו עליו, משמע רק איסור דרבנן מותר למען שלא תיטרף דעתו, אבל לא שיעשה איסור דאורייתא.

ואפילו ששכיב מרע, אדם שהוא סמוך לפטירה שלו, הדברים שהוא אומר הם נחשבים כמו כתובים, ככתובים וכמסורים דמי, בכל אופן כדי להרגיע את דעתו אפשר לעשות קנין, אפשר לעשות איסור דרבנן בשביל להרגיע אותו.

 

גם מופיע בגמ' מסכת גיטין (עז) מסופר שם על אדם שכיב מרע, שכתב גט לאשתו בערב שבת ולא הספיק למסור  לה, ובשבת החמיר מצבו, והוא פחד שימות ואשתו תיפול ליבום [ולא היה אפשרות למסור את הגט בשבת, משום איסור טלטול], ומחמת פחד  התירו לה לעבור על איסור דרבנן, ולקנות את מקום הגט בשבת ולהתגרש בכך.

והרא"ש  כתב איסור דרבנן התירו אבל לא איסור דאורייתא

אז מצינו להרגעת המצב הנפשי של האדם אפשר לחלל שבת באיסור דרבנן! ולא דאורייתא!

וגם המרדכי הוכיח מסוגיית הגמרא במסכת בבא בתרא (שכיב מרע) שאם יש מקרה השם ישמור, שאדם גוסס בשבת והוא  מבקש בשבת שיקראו לקרובים שלו,  מותר להגיד לגוי שיצא מחוץ לתחום, וילך לקרוא לקרובים שלו, מחשש שמא תיטרף דעת החולה.

דבריו נפסקו בשולחן ערוך (שו"ע סימן שו סעיף ט), כתוב שם שאסור לאמר לגוי שילך חוץ לתחום לקרוא לקרובי המת כדי להספיד את הנפטר, אבל אם הוא חי, גוסס מותר לאמר לגוי שילך חוץ לתחום לקרוא לקרובי המשפחה שלו, וכל זה רק לאמר לגוי שיעשה כך, אבל ליהודי אסור ללכת חוץ לתחום לקרוא לקרובי המשפחה של האדם שהוא הולך להיפטר מהעולם.

 

אז השאלה מתי מותר לעבור על איסור דאורייתא ומתי התירו רק איסור דרבנן למען הצורך הנפשי כאשר ברור לנו שהצורך הנפשי משפיע על הבריאות של האדם ?

 

 

בשו"ת ציץ אליעזר ( ח"ח סימן טו) כתב יסוד ההבדל הוא, אם זה להרגיע את נפש האדם למען החולה, ויש סיכוי שהחולה ייתרפא, אז מותר גם לעבור על איסור דאורייתא, למען הרפואה שלו, ואפילו שהאיסור דאורייתא מטרתו להרגיע את נפש האדם.

אבל אם מדובר על מצב שבו אין רפואה גופנית לאותו אדם, אלא הוא הולך להיפטר מהעולם, כל מה שרוצים זה להרגיע את נפשו בגלל המצב הדרמטי, בגלל שהוא הולך להיפטר מהעולם, לכן שלא תיטרף דעתו התירו לעבור על איסור דרבנן.

אם נראה שהמענה לצורך הנפשי שלו, אפילו שהוא כרוך בחילול שבת, אם הוא עלול להביא רפואה גופנית לאדם, אפילו באופן חלקי, כבר יהיה מותר לחלל את השבת למען אותה אמונה אפילו אמונה שאין לה בסיס הגיוני, בכל אופן התירו אפילו לחלל שבת באיסורים דאורייתא אם נראה ששיפור המצב הנפשי ישפר את בריאות הגוף

אבל מצד שני  כאשר חשש טירוף וחוסר ישוב הדעת של החולה נובע מפני שלא ממלאים רצונו בדבר שאינו נוגע לטיפול הרפואי בו.

לדוגמא אם מונעים ממנו נחת רוח לגרש את אשתו, או להקנות דבר פלוני לפלוני, או שלא מביאים לו את קרוביו לפני שהוא נפטר ביום שבת,  באופנים אלו אין חוסר ישוב הדעת יוביל לסכנת נפשות, לכן במקרה זה, לא התירו באופנים אלו לעבור על איסורי תורה אלא רק על איסורי דרבנן.

ועוד אמר  הציץ אליעזר, אם רואים שמילוי רצונו בעניין נפשי מגדיל את הסיכוי לרפואה גופנית או אי מילוי רצונו הנפשי מוביל לסכנה אז הוא כמו כל חולה שיש בו סכנה ומותר לעבור על איסור תורה לשם כך.

גם בשמירת שבת כהלכתה (פרק לב) כתב כך.

אבל בכל אופן כתב שאם נתיר כל דבר שמשפר את המצב רוח בסוף נוכל גם להתיר לחולה שיש בו סכנה לפתוח רדיו בשבת, וזה כבר תמוהה, ולכן עשה לך רב והסתלק מן הספק, אי אפשר להתיר את הרצועה, אלא יש לבחון את הדברים בשיקול הדעת של גדולי תורה בלבד.

לסיכום: הפוסקים הכריעו, חילול שבת עבור ישוב דעת היולדת, חילול שבת למען עניינים הנוגעים לטיפול הגוף זה מותר!

אבל אם אותה יולדת עוורת היא צריכה כדי להרגיע אותה עניין שלא קשור לרפואה, לא קשור ללידה, בזה לא התירו לחלל את השבת באיסור דאורייתא, אם יוכח שזה אכן פיקוח נפש לחלל למענה את השבת בעניין נפשי, אז שוב הדבר יהיה מותר.

אבל כאשר היולדת דואגת מכל מיני דברים שלא  נוגעים ממש לטיפול בה, זה נחשב פיק

+וח נפש, ולכן לדוגמא, אם הילד נולד, ואמו היולדת דואגת לשלומו, אי אפשר לחלל שבת ולהתעניין במצב של הילד ביום שבת.

אלא אם כן יוכח שיש בהתעניינות הזו פיקוח נפש.

לכן גם אסור לסוע ביום שבת לצדיק לקבל ברכה, אפילו שזה מיישב דעתו של אדם, ואפילו אם עושים ניתוח דחוף לאדם ביום השבת, וזה פיקו"נ או יולדת ביום השבת, והם אומרים שזה ירגיע אותם שהצדיק יברך אותם, אין היתר לסוע בשבת לעניין זה, אי אפשר לסוע בשבת בשביל לקבל ברכה מהצדיק אפילו שהדבר יגרום לישוב דעתו של אותו אדם, כי זה לא קשור לטיפול באותו חולה, אם יש צורך נפשי שהאור יהיה דלוק ברפואתו  – אז יש מקום לחלל שבת, כי התעסקות בעניין הנפש בחילול שבת בעיסוק למען הרפואה בעצמה אז זה יהיה מותר, אבל צרכים נפשים שכבר לא קשורים לטיפול, זה לא מצינו שזה יהיה מותר.

החזון איש אמר  "מזרז אני שיסעו עם היולדת בשבת [לבית החולים]" וההסבר הוא שחילול שבת לצורך מענה והרגעת  הפחד שנוגע לטיפול הרפואי עצמו הוא מותר!

אבל להרגיע  פחד שהוא לא לצורך הטיפול הרפואי זה אסור.

ולכן מותר לאדם לעבור על איסור תורה בכדי ללוות את היולדת בשבת, דווקא באופן שהיולדת מרגישה שהיא צריכה את אותו תומכת לידה או מסייע או בת משפחה בלידה עצמה.

וגם  מותר ליולדת לעבור על איסור תורה ולנסוע לבית חולים המרוחק מביתה בשבת, אם יש סיבות שבגללה היא יותר סומכת על הבית חולים המרוחק יותר, כי הרגעת הנפש קשורה באופן ישיר לטיפול בגוף, הרגעת הנפש, הבית חולים שהיא רוצה קשור באופן ישיר לטיפול בגוף, הלידה.

 

וכעת מהמקום הזה, לסוגיא הבאה, האם מותר לחלל שבת בשביל ליישב דעתו של אדם בריא.

בגמרא במסכת יומא (פד) כתוב  מותר לחלל שבת עבור חילוץ תינוק מבור או מחדר נעול.

ולפי רש"י אין חשש שהתינוק ימות אלא  רק שמא ייבהל

רש"י אומר החשש הוא  ש"התינוק נבעת".

זה לפי רש"י.

הרמב"ם כתב אחרת, הרמב"ם כתב שמא יפחד וימות! (הל' שבת פ"ב הל' יז)

 

התינוק וימות",

המשנה ברורה (סימן שכח) כתב כמו הרמב"ם שמא יפחד התינוק וימות.

משמע הצלת הנפש בשבת למען הגוף

 

גם כתוב בדברי המשנה במסכת שבת (משנה פ"ב מ"ה) נאמר "המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני רוח רעה, ואם בשביל החולה שיישן, פטור".

ופירש הרמב"ם כי 'רוח רעה', הכוונה לחולי נפשי המתבטא בכך שהאדם נהנה רק בחושך או בהתבודדות [מעין דכאון], ולכן מותר לחלל בשבילו את השבת ולכבות את הנר.

ויש לעיין האם ההיתר נובע מכך שיש חשש מוות ב'רוח רעה', או אפילו כשאין חשש מוות, מותר להוציאו מ'רוח רעה' זו.

גם במסכת תענית (כב) מבואר שמותר להתענות בשבת עבור יחיד הנרדף מפני רוח רעה.

פירש רש"י: "מפני רוח רעה, שנכנס בו רוח שידה [שֵד נקיבה], ורץ והולך, ושמא יטבע בנהר או יפול וימות".

ויש מפרשים שרוח רעה הכוונה למצב נפשי רגשי כך המאירי והר"ן פירשו, המאירי מפרש שהאדם הזה חושב שרודפים אותו,

בכל אופן מדברי רש"י כתוב שההיתר נובע מחשש שהחולה ב"רוח רעה" ימות.

האגרות משה (ח"א אבן העזר סימן סה) אומר שהיתר חילול שבת עבור הסובל ממחלה נפשית נאמר רק באופן שיש חשש מוות,  ואפילו חשש רחוק, הוא מביא דוגמא מאשה בדיכאון אחרי לידה, שאם תצום יום כיפור עלולה להשתגע והשיגעון יכול להביא אותה לפגוע בעצמה או באחרים, לכן לא תצום, כי המשוגע עלול להרוג.

 

בספר שיעורי תורה לרופאים (ח"ד) הביא את דעת מרן הרב אלישיב, שחולה נפש הוא נחשב, כמסוכן, מסוכן לעצמו ולאחרים, ואפילו שהרוב לא יזיקו או יינזקו, בכל אופן יש מיעוט שכן, ולכן אדם חולה נפשית נקרא, 'מסוכן' ומותר לחלל שבת אם אפשר לעשות מעשה שלא יגיע לכלל שגעון.

והוא מביא בשם הגר"ח מבריסק, שאפילו אם לא מחללים שבת על סכנת איבר אבל סכנת כל הנפש, כן מחללים את השבת! וזה בבחינת מה שאומרת הגמרא (יומא)

על הפס' "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, אמרה תורה, חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה".

בשבט הלוי (או"ח סימן לד ) כתב שאם אפשר לעשות מעשה בשבת שזה חילול שבת, וזה יעזור לו שלא יהיה 'משוגע' שלא יהיה חולה נפש, בהחלט אפשר להצילו, חלל שבת אחת לשמור שבתות הרבה.

ואפילו אם נאמר לגבי 'עובר' בבטן האם.

שלא מחויב במצוות, אין להציל אותו, אבל מי שכבר היה מחויב במצוות, אלא שהוא עלול לאבד את השפיות והחיוב שלו במצוות בגלל 'שגעון' אז כן צריכים לחלל את השבת כדי להצילו אפילו בחילול שבת למען שמירה על הבריאות הנפשית שלו.

במקרה זה, כותב השבט הלוי  מותר להציל אדם שלא ייהפך להיות שוטה, ולא רק בגלל החשש שמא בתור חולה נפשית הוא לא יישמור על גופו ועלול להיפטר מהעולם (כהגמרא במסכת תענית הנ"ל)

אלא גם  מותר לחלל שבת על אדם כדי שלא יהיה פטור ממצוות התורה כל ימיו.

 

בספר שיעורי תורה לרופאים (ח"ב) מובא שם שהגאון רבי יצחק זילברשטיין נשאל מהמרכז הקהילתי לבריאות הנפש בימי מלחמת המפרץ, כיצד צריך לנהוג בשבת כאשר מתקבלת שיחה במרכז לבריאות הנפש, האם מותר לנהל שיחה טיפולית בטלפון.

עוד נשאל, האם מותר לאנשי הצוות במרפאות לבריאות הנפש לנסוע בשבת למרפאה, כאשר יש מתקפת טילים בשבת. השואל מציין כי ידוע לו שקרו מקרי מוות מהתקפי לב שנגרמו כנראה מלחץ נפשי גבוה.

בתשובה יש כמה מקורות שהפחד  נחשב כבעיה וסכנה שמחללים עליה את השבת כמו שמציו בעניין התינוקות (יומא פד וגם שו"ע שכח) ננעלה דלת בפני התינוק מחללים שבת ושוברים את הדלת שמא יפחד התינוק וימות.

 

גם כתוב שאסור לשון יחידי בבית, כתב המאירי זה אסור כי האדם מביא את עצמו לפחד, אם זה קרה, אז שיתחזק באמונה, אבל לכתחילה צריך האדם להימנע ממצב כזה.

בשו"ת צפנח פענח (ח"א סימן לט) כתב אדם שמתיירא בזמן מהומה מפני חיילים גויים, מותר לעבור על איסורי שבת ולברוח, והוא לא בורח מפני הסכנה, כי אין סכנה אלא הוא בורח בשביל להרגיע את הדמיון והפחד! המקור הוא מה שכתוב במשנה המכבה את הנר מפני הלסטים!

גם במגן אברהם (סימן תקנד) כתוב שאדם לא בריא בנפשו, שוטה אם הוא הולך ומחלים מאכילים אותו ביום הכיפורים אם הצום עלול להחריף את המצב

גם בתשובות הרמב"ן (המיוחסות סימן רפא מופיע בבית יוסף יור"ד סימן רכח) אדם שנשבע שהוא לא יצחק, ולא יישמח

והוא השתטה, והרפואה שלו על ידי צחוק, מותר לו לצחוק ולעבור על השבועה שלו, כי השוטה הוא מוגדר כמצב של פיקוח נפש ואם אפשר להצילו אפילו על ידי עבירות הדבר מותר.

שטות, שגעון, זה נחשב כמו מחלה לאדם.

ולכן הוא כתב שיש מקרים שאפשר להתיר למען  שמירה על הבריאות הנפשית, בזמנים בהם יש חשש שמא תהיה סכנה נפשית לאותו אדם אז יהיה אפשר לחלל שבת, יש אכן לבדוק שהחילול שבת הוא מסייע ועוזר ומציל את האדם מפני שגעון, אבל אם יתברר שכן, אז כן, יש מקום להתיר.

גם זה עדיף לעשות בשינוי ובאופנים שיהיה איסור דרבנן

ולכן מאותו מקום דנו הפוסקים לעניין מחלות נפש וכדורים שצריכים לקחת ביום כיפור, אם זה מחלות קשות וגם מחלות שמוכח שחייבים להמשיך בתרופה ואם יעצרו יום אחד המצב יחמיר אז יהיה מותר לקחת את התרופה אפילו שהתרופה מחייבת לשתות או לאכול, לדוגמא תרופות שיש מהם 'ליתיום' שזה מייבש את האדם, אז יישתו או יאכלו בשיעורים, אבל כן צריכים לשמור על הנפש שהמצב לא יחמיר ולא יגיע האדם למצב של 'שיגעון'.

וכמובן יש לבדוק כל מקרה לגופו, יש מחלות נפש שאם לא לוקחים את הכדורים ברצף אפילו יום אחד, הנזק הוא גדול

ויש מקרים פשוטים יותר שאפשר לוותר על הכדורים לפרק זמן קצר

בכל מקרה חובה לשמוע לדעת הרופאים בעניין זה.

וכתב בשו"ת מנחת אשר בעניין אירועים כמו פיגועים ומלחמה, אנשים שעלולים לסבול מפוסט – טרואמה וצריכים לטפל בהם בדחיפות, כדי שלא יגיעו למצב של שגעון.

טראומה זה אירוע שהאדם מרגיש חוסר אונים, אחרי שהוא נגמר, הוא נגמר, אז פעמים שהאדם לא סובל מזה עוד

ופעמים שהאדם סובל מחרדות ופחדים בעקבות מה שהיה

פוסט טרואמה זה מצב בו האדם לא מפנים שהאירוע הסתיים

הוא לדוגמא היה בקרב, הוא שמע יריות, האירוע הסתיים לפני שעתים, יומיים או שנתיים, והוא עדיין מרגיש את החוויה הזו, הוא עדיין חושב שהאירוע הזה קיים כך הוא חווה את המציאות

 

 

אדם כזה, אפשר לחלל למענו את השבת כי הוא עלול להגיע לשגעון, ולא רק שיגעון, אלא היו לצערנו הרבה מקרים, שאנשים אלה הגיעו לשגעון עד כדי איבוד עצמם לדעת.

ולכן ככל שיטפלו בו מהר יותר, יהיה לו טוב יותר, לכן כן יהיה אפשר לחלל שבת אלא שצריכים לעשות מה שאפשר בשינוי

עוד מצינו בעניין החומרה של מצבים נפשיים, התוס' במסכת ב"מ (קיד ד"ה אמר )  מסבירים איך אליהו הנביא שהיה כהן, איך הוא התקרב לנפטר, בן השונמית להחיות אותו? אומרים תוס' פיקוח נפש, פיקוח נפש של מי? הרי הבן נפטר… אלא יש אומרים פיקוח נפש של 'האמא'!! אם לא היה מחיה את הילד האמא לא הייתה מחזיקה מעמד

הנצי"ב בהעמק שאלה (סימן קכ ס"ק ג) כתב בעניין חנה, שאמרה להקב"ה שהיא רוצה ילד, ואם לא יהיה לה ילד, היא תלך ותסתתר כמו אשה סוטה לא תחטא וכך הכהן שישקה אותה, המים, במקום שיהיו מי קללה יהיו מי ברכה.

שואל הנצי"ב הרי בשביל לשתות את המים שהסוטה שותה, צריכים למחוק את שם השם בתוך המים האלה, איך היה מותר למחוק את שם השם בשביל הצורך שלה? אלא שהיא כ"כ סבלה מבחינה נפשית שראתה את עצמה כמסוכנת כמו שאמרה רחל ליעקב ואם אין מתה אנוכי.

בספר רץ כצבי מביא שהגאון הרב נבנצל אמר שבסוף ימיו הסכים מרן הגרש"ז אויערבאך שאם עשיר גדול רואה את כל ממונו עולה באש, מותר לכבות באיסורים דרבנן, כי זה גם יוביל אותו לחולי הנפש. שברון לב וחולי הנפש וגם כפי שרואים פעמים לצערנו אפילו איבוד עצמו לדעת

ואמנם בשו"ע כתוב שאסור, אבל הגרש"ז אויערבאך אומר שהעתים השתנו, וכיום אנשים במתחים ולחצים והם רגישים ופגיעים יותר.

וכמובן שא"א לתת הוראה גורפת בעניין זה, שהרי אם נדאג לרגישות של כל אדם, נבוא לפתוח את כל החנויות בשבת (כך אומר החזו"א (אגרות ח"א אגרת רב)

במקרים ברורים שהאדם עלול להגיע לשגעון, מותר לחלל את השבת

השאלה היא במקרים שאין וודאות שהאדם יגיע לשיגעון