האם היועמ"שית תפתח בחקירה נגד עמית סגל?

הלכה קובעת כי אין אומרים תחנון במנין שיש בו חתן, ומורי ורבי בבדחנות הרב יעקב מילער הסביר טעם נפלא לזה, שהרי חתן הוא בעל שמחה, ובתחנון אומרים 'תעבור על פשע ושמחה' וכיון שאמרו חז"ל 'אין מערבין שמחה בשמחה' לכן אין אומרים תחנון.

השבוע נזכרתי בבדיחה הזאת מפני שהשבוע הוא פרשת 'שופטים ושוטרים', ובדיוק בשבוע זה התפרסמה פרשת ה'שופטים ושוטרים' שהוכיחה את מה שכולנו ידענו כמה עמוק הריקבון במערכת המשפט הציונית, ודברי חז"ל הם נצחיים, שכאשר אין תורה וישראל יורדים, הם יורדים עד לתהום ולא נתפלא אם היועמ"שית תחליט לפתוח בחקירה נגד… איש התקשורת עמית סגל שחשף את הפרשה.

מעניין, ש'האמרי שאול' ממודזיץ זצ"ל כותב על הפסוק בתחילת פרשתנו 'שופטים ושוטרים תתן לך' וכך הוא כותב:

"אנו אומרים בתפילה 'השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה'. מהו 'בראשונה' ומהו 'בתחילה'?

בתחילה, כאשר השופט או המנהיג עולה ויושב על כסאו הרם, כוונותיו נאמנות וטהורות לשרת את העם בניקיון כפים ובר לבב, אבל בהדרגה הוא מאבד את הרגישות ומתרפה והולך בתפקידו מתוך נגיעות ופניות אישיות.

ועל זה אנו מתפללים: 'השיבה שופטינו כבראשונה' שהשופטים שלנו ישובו להתנהג כבראשונה, כבשעת התמנותם.

אך כשמדובר ביועצינו, מבקשים שינהגו 'כבתחילה', היינו, כמו שנהגו לפני שהתחילו לשמש בתפקידם, כי כבר מתחילת תפקידם הנגיעות שולטות ומכרסמות ביושרם.

ראו נא דברים של רוה"ק, כמו נכתב על ימינו, איך שיועץ מתמנה מתוך רקבון מוחלט לשמש בתפקידו הרגיש.

לצערנו, השופטים כיום מתמנים לכתחילה רק אם מוכנים לפשוע ולשמש שופטים שפסיקותיהם יהיו מוטים רק לצד 'הנכון'…

דווקא לעת כזאת, תחילת חודש אלול, כאשר השופר מתחיל לעורר הלבבות כדברי הרמב"ם 'שפרו מעשיכם' זימנו לי משמים הזדמנות בער"ח להתבונן ולעשות חשבון הנפש על כל העבר ולמרות שתמיד אני מציג כאן רק את הצד היפה שאני רוצה שיראו בי וכפי שידוע שכל אדם יש לו את המידה של 'דן לכף זכות' כאשר זה מגיע לדון את עצמו, כפי שאמרו חז"ל 'אין אדם רואה נגעי עצמו', השבוע שלחו לי מן השמים זעזוע שעורר אותי לחשוב על כל הקונספט הזה, כאשר שליח ההשגחה שלח לי הודעה עם מילים מאוד חריפות ומעליבות ולמרות שימות חיי הסוערים כבר חישלוני, עד שקשה מאוד לחדור את שכבות ההגנה שטיפחתי, כדי לא לתת לחיצים לחדור את המעטפת ולחורר את ליבי ח"ו, אך כל זה רלוונטי כאשר זה בא מצד אויבים שנפשי הורגלה להתייחס בשוויון נפש לרפש שמטיחים מתוכם לברם.

אך כאשר זה בא ממישהו שאינו אויב לי ואף עשה עמי לאחרונה חסד גדול שלא מובן מאליו ופתאום, כאשר משהו השתבש ודברים שלא היו באשמתי גרמו לו נזק וכנראה שלא מצא שום פתח לדוני לכף זכות והטיח בפני דברים קשים, כאב לי הדבר מאוד וכשהתבוננתי בדבר נתיישבה לי קושיה על דוד מלך ישראל, שחז"ל מספרים (סנהדרין קז.) שאויביו היו באים אליו לבית המדרש ומציקים לו בעלבונות נוראיים, והוא לא חשב כלל להתייחס אליהם, ואפילו לא מוזכר מי היו אותם אויבים, בחינת 'וייטער געגאנגען' (בדיל ויעבור).

אבל מקרה אחד חריג היה ששמר בליבו עד רגעיו האחרונים, כמו שמסופר בפסוק, שקודם פטירתו ציווה לבנו שלמה 'לטפל' באדם אחד ולהורידו לשאול, וכך אמר לו: 'והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחרים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים'.

מה שונה אותו שמעי בן גרה משאר אויביו? ומה פירוש המילים 'והנה עמך', במה הוא היה עם שלמה?

לא ראיתי את הפירוש הזה בשום מקום, אבל השבוע כאשר מיטיבי פגע בי כל כך, תורצו לי שתי הקושיות הנ"ל באופן של זו בזו.

הגמ' בברכות מספרת כי שמעי בן גרא היה רבו של שלמה המלך ושמר עליו שלא יכשל בחטא, ולכן היה לדוד הכרת הטוב עצומה אליו, שהרי מה שייך יותר הכרת הטוב ממי שמלמד את בנו תורה ושומר עליו שילך בדרך הישר? וכאשר איש כזה מקללו קללה נמרצת ואותה קללה היתה פוגעת ונלוזה מאוד, כמו שדרשו חז"ל (שבת ק"ה) על המילה נמרצ"ת שהיא ר"ת של חמש מילות מעליבות ופוגעניות, שדוד כבר שמע מאויביו אותן מילים הרבה פעמים, אך לא מצד מי שהוא חש כלפיו הערכה ותחושת הכרת הטוב וכנראה שדוד המלך הרגיש שזה דומה כחץ אל תוך הלב וזה יותר גרוע מכל אויב.

אבל במקום לשקוע בכאב, התיישבתי לערוך חשבון הנפש על מה זאת עשה לי אלוקים ככה? ומה עלי לתקן? ואלו היו מסקנותיי.

הקב"ה ברא כל אדם עם טבעיו שטובים עבורו, וכידוע כל טבע הוא טוב לצד אחר והפוך למקרה שני, לדוגמא: איש יקה ישר דרך שכל רגעיו מדודים ומחושבים, יכול לגרום הרבה עגמת נפש לסובביו כאשר יביע רגזו מדוע אינם מתייצבים בזמן שנקבע?

כמו כן איש עם טבע רגוע ואדיש, יכול להוציא את סובביו מכליהם כאשר יראה צרתם ויתייחס באדישות ושוויון נפש.

הקב"ה ברא את האשה עם טבע רגיש ודואג, כדי שתפקח על ילדיה ותדאג לכל צורכם, אך כאשר אותה דאגה מתנקזת אל בעלה כשמאחר מבית הכנסת חצי שעה, זה מתכון למריבות.

מכיון שהשי"ת ברא בריאה מושלמת, מוכרח איפה, שזו ההתמודדות שהקב"ה העמיד בפנינו וזה תפקידנו בעולם, לשקול מידותינו בפלס ולראות באיזה חלקים להשתמש בהם לטובה ובאיזה חלקים עלינו להתגבר ולעשות את הדבר הנכון, ועל זה אמרו חכמים במו"ק ה. כל השם אורחותיו זוכה ורואה בישועתו שנא' ושם דרך אראנו בישע אלוקים.

וכאן הגעתי לחשבון נפשי: השם הטביע בי נאכגעלאזנקייט – רכות מזג ובעקבותיה אני זורם בכל מצב ואיני מקבל קשה את החיים, זו מידה נפלאה כשמדובר לעצמי, למשל: מאות אלפי דולרים שחתמתי ערבות ומעולם לא לחצתי על בעלי החוב, אך מהרגלי לנוהג זה, גם כאשר אני שואל חפץ משכני, אין לי את העול המיידי להשיבו בהקדם האפשרי וזו רק דוגמא קלה. נוהג זה יכול לגרום לאי נעימות שלא נקלטת אצלי, מה כבר קרה? מה הוא לחוץ? מה הרעש?

ובהתבונני בכך יותר ויותר, הבנתי שהרבה מהמערכות שעברתי בחיי, הייתי חוסך אם הייתי מפעיל שיקול דעת מעמיק יותר ולא מתייחס בשוויון נפש לאיך שהזולת רואה את התנהגותי.

זה תפקידנו בעולם ובה כשלתי ומן השמים שלחו לי את הזעזוע בערב ר"ח אלול לעוררני ולשאוג באזני 'עורה למה תישן'?, נ"ג שנים עברו עליך ולא טיפלת בחצי הפוגע של המידה הזו, אם לא עכשיו אימתי?

הגר"א מוילנא זי"ע כותב 'עיקר חיות האדם הוא להתחזק תמיד בשבירת המידות, ואם לאו למה לו חיים', יה"ר שאזכה לנצל ימי הרחמים והסליחות ולשבר החלק הרע שבמידות ולזכות לסליחה ומחילה מאלוקים ואדם.