מירב טל, בת ה-53, חיה חיים שלווים עם יאיר יעקב בן ה-59, עד לחג שמחת תורה האחרון, אז נחטפה מביתם בקיבוץ ניר עוז. יחד עם שני בניו מנישואים קודמים – אור ויגיל, שנחטפו מבית אחר. מירב ושני הבנים החורגים שוחררו לאחר 53 יום בשבי חמאס. כאשר מאז חלפו כשלוש מאות ימים נוספים במהלכם התבשרה על הירצחו של יאיר הי"ד וגופתו עדיין מוחזקת בידי חמאס.
הבוקר (שני) היא התייצבה לשיחה אישית של שעתיים עם אפרת ברזל בתוכניתה 'עומקא דליבא' ברדיו 'קול חי' וסיפרה על השתלשלות האירועים ועל ימי הסבל והקושי בשבי.
"כשאתה יוצא קצת מההלם שאתה קולט, שאתה בעצם שבוי, חטיפה, חטוף, נחטפת. כרגע אתה בשבי, אתה בשליטה של מישהו אחר. ואז אתה מתחיל לתכנן את המוח כאילו, את המהלכים של המוח, בזמן שאתה פחות חרד, כי הגוף כל הזמן בחרדה תמידית. אם זה רעידות בגוף, אז את עושה נשימות. מה שלמדתי על המגרנות שלי, אז יישמתי – לחיצות. הגוף בסטרס והוא הגן עליי, אני סובלת ממגרנות, ושם 53 ימים לא היתה לי מגרנה".
עוד באתר:
"אני כל הזמן האמנתי שבסוף ישראל תוציא אותי. שבוע שבועיים לוקחים אותנו, ואז עובר שבוע שבועיים. ואני אומרת, הפעם זה באמת יהיה שבוע שבועיים, וזה לא. וככה, כאילו הגדרתי לי זמנים שבוע שבועיים. לא חשבתי על הרחוק יותר. ושוב פעם, היו לנו לחצים נורא נורא גדולים במוח. מה עם הבית, נשרף הבית? מה עם יאיא, נרצח, לא נרצח? הצילו אותו. מה עם הילדים, נחטפו, לא נחטפו? מה עם העבודה שלי, העסק שלי? איך אני, כאילו, מה עושים הילדים עם העסק? איך הם ידעו ללכת לבנקים, וכל ההתנהלות, ואני יודעת שזה מהבנק יעזור לה, ואני מחשבת לי איך זה עובד. כי זה לצבור חובות, אם אתה לא מכניס כל יום כסף".
עוד מספרת מירב על המחשבות בשבי: "המשפט היחידי, שכל הזמן, בצבץ בי, זה משעה לשעה ישועה. וזה גם עכשיו ההרצאה החדשה שלי, זה השם שלה. אני מאוד מאמינה באלוקים, ומבחינתי, זה לא משפט סתם. זה אל תחשוב עוד שבוע, מה יהיה עוד שבועיים. בוא נחשוב עכשיו, ההטרדות האלה, מה יהיה לי עם העסק? מה יהיה לי עם החובות? זאת אומרת, מה עם המשפחה שלי? מה עם הילדים? מה אימא שלי עוברת? מה האחיות שלי עוברות? מה הם חושבים עליי? מה עושים לי? מה לא עושים לי? מה הם עוברים? גיהינום, זה הקושי. על לחשוב על האחרים, לא רק על עצמך. לא רק על עצמי. ידעתי איכשהו מה הולך במשפחה. אני מכירה את האישיות, הבת שלי מאוד הפתיעה אותי. היא שיחקה אותה".
טל המשיכה וסיפרה לברזל: "הג'יהאד גנב אותי מהחמאס. הג'יהאד שהגענו לבית אמרו שהם גנבו אותנו מהחמאס. גונב מגנב פטור", היא אומרת בהומור.
אפרת שואלת, האם שמעה רדיו והתעדכנה במתרחש בישראל: "רק ב-23 ימים, בערך 25 ימים הביאו לנו רדיו. קטן עם בטריות, טרנזיסטור. כמו של פעם, עם אנטנה שנופלת, ואת צריכה להאזין ככה, וכל הזמן נגמרת הבטריה".
"מה הטוב לב הזה במרכאות, להביא לכם טרנזיסטור, מה נסגר?", מתעניינת ברזל וטל משיבה: "אחרי 20 ומשהו יום, אני התחננתי רק לשמוע 5 דקות רדיו בעברית, ושאלתי אתם יכולים להביא לי רדיו בבקשה? שאלו את אחד הבכירים, והוא הסכים שנשמע שעה בבוקר ושעה בערב. וכששמעתי שעה בבוקר למחרת, חשכו עיניי. כי שמעתי על בארי שנשרפו, ושרפו בתים, ואסונות. שמעתי על כמה נרצחו, על 1,300, שהם מתים, ולא יכולתי להכיל את זה, פתאום הגוף שלי עוד יותר נכנס ללחץ".
על השובים, סיפרה: "יש אחד שלא דיבר איתי מילה, הוא מסתכל עלייך בצורה מפחידה, והם עם נשקים עלייך כל הזמן, מלווים אותך לשירותים. וכל הזמן, זה לא עכשיו שאנחנו דיברנו איתם ובאמת היה מצחיק, זה לא. זה מפחיד מאוד".
האזינו לראיון המלא שהתפרש על פני שעתיים – בשני חלקים:
