טורו האהוב של הרב ישראל קלצקין מתוך עלון 'מעדני הפרשה' לפרשת כי תצא:
בשבת שעברה זכינו לאורח נכבד בשכונתנו, ה"ה כ"ק האדמו"ר מסטריקוב שליט"א, איש צנוע ומעלי, לא מחזיק טיבותא לנפשיה, הולך בצידי דרכים ואינו מחפש שום יומרה וכבוד.
בעל האכסניה, שכני וידידי הרב שלום עוזר קורנרייך שליט"א, הזמין את תושבי השכונה ל'באטה' בביתו אחר הסעודה, וגם אני באתי.
עוד באתר:
לכבוד האורח הדגול שרתי בפני הרבי שיר באידיש, שהוא אצלי בחינת 'גירסא דינקותא', ה"ה שירו המפורסם של הרב יום טוב עהרליך זצ"ל 'יוסף מוקיר שבת', שמסופר במסכת שבת, שמצא יהלום גדול במעי הדג , ומסיים הסיפור בכך שאמר 'ההוא סבא', שהעשירות באה לו בזכות שפיזר מעותיו לכבוד שבת.
כיון שזכות הדיבור כבר היה בפי, הוספתי בסיומו, כי אותו 'ההוא סבא' היה אליהו הנביא.
שאל בן הרבי: מנין לך זאת? עניתי לו: תוספות מפורש בחולין דף ו', שכל מקום שנאמר 'ההוא סבא' בש"ס הכוונה לאליהו הנביא (חוץ משבת ל"ג במעשה המפורסם של רשב"י במערה, שבסופה מסופר שההוא סבא דיבר סרה ברשב"י, נתן בו עיניו ונח נפשיה ולא יתכן לומר שנח נפשיה דאליהו הנביא, שהרי הוא מלאך ולא טעם טעם מיתה).
אמר הבן: תוספות פרעגט דאס אפ (יש על זה פירכא בתוספות). התעקשתי ואמרתי שע"פ מיטב זכרוני תוספות איננו פורך את זה.
אמרתי לבעה"ב: ניתי ספר ונחזי, אך הרבי בעדינותו הבין שאם יביאו הספר, אחד משנינו יצא מנוצח, אמר בחיוך: אין צורך להביא גמרא, כך שניכם תישארו צודקים.
מכיון שסברתי שדברי התוספות הם כפי שאמרתי, ביקשתי מבעה"ב שיביא בכל זאת את הגמ' ובינתיים סיפרתי לרבי את הסיפור שהבאתי כאן בעבר על ויכוח שהיה לי עם האדמו"ר מסערט ויזניץ לייקווד על לשון הפסוק בפרשת בלעם 'לקב אויבי קראתיך / לקחתיך' וכו' והתברר ששנינו צדקנו, כי יש פעמיים אותו הפסוק, פעם כלשונו ופעם כלשוני.
הובאה הגמ' ונפתח הדף והקראתי את לשון התוספות: 'אשכחיה ההוא סבא. יש מפרשים, דכל מקום שהוא מזכיר ההוא סבא הוא אליהו וא"א לומר כן בעובדא דרבי שמעון בן יוחאי בפרק במה מדליקין'.
כולם הסתכלו עלי כלוזר, והבן אף חשב למזער את הבושה וסיפר כי ר' צדוק הכהן מלובלין אמר בשם רבו מאיזביצא זיע"א, כי היש מפרשים הוא נכון. אך אני לא הבנתי מה הם רוצים ממני ואמרתי לו: האיזביצער לא חלק על תוספות, הוא פשוט למד את התוספות נכון, לא כתוב בתוספות שא"א לומר כן כדאיתא בעובדא וכו', אלא 'א"א לומר כן בעובדא דרשב"י', פירוש: בכל הש"ס זה אכן אליהו הנביא, למעט מקרה חריג במס' שבת, ששם א"א לומר כן.
הרבי שתק ולא הביע את דעתו, כנראה כדי לשמור על כבוד שנינו ואז הראה על זקנו הלבן ואמר בענווה: מצאנו בחז"ל שר' עקיבא 'האט זיך גענומען צום לערנען' בגיל 40, אולי יש סיכוי גם למישהו בגיל שבעים?
עניתי: בודאי, מצאנו גם בגיל 80, ולא בחז"ל אלא מפורש בתורה, משה רבינו התחיל בגיל 80.
הרים הרבי את עיניו וביקש חומש עם פי' אוה"ח הק' והקריא את דבריו הקד' 'שכל דיבור של משה כל ימיו היה קודש קדשים וכו", ממילא, טען הרבי, כי משה רבינו היה כבר מנעוריו קוה"ק ולא שהחל בגיל 80.
טענתי: הרי חז"ל אמרו על ר"ע שקודם שהתחיל ללמוד היה עם הארץ ואמר 'מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור' ואותו ר"ע אמר בשעת פטירתו, כאשר סרקו את בשרו במסרקות של ברזל 'כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך, מתי יבא לידי ואקיימנו', הרי שכאשר כתוב 'כל ימי', הכוונה מאז שעמד על דעתו והחל ללמוד ולהתעלות, א"כ גם לגבי משה יתכן שמה שכתב האוה"ח הק' כל ימיו הכוונה אותם 40 שנה מאז נגלה אליו הקב"ה.
שאל הרבי: מה מבינים אנו ב'עם הארץ'ות של רבי עקיבא?
עניתי: א"כ אין ללמוד מר"ע שאפשר להתחיל גם בגיל 40? שהרי גם לפני כן הוא היה גדול ודבריו על שיסוע ת"ח היו דברים נשגבים מעבר לבינתנו, אז מה חז"ל באים ללמדנו? אדרבא, טענתי: חז"ל באים ללמדנו את גדלותו של ר"ע דוקא בזה שלמרות שהיה בשיא שפל כזה, של רצון לשסע ת"ח כחמור, אעפ"כ עשה את המהפך הגדול והפך לקדוש עליון שאין לתאר ואין לשער.
הוספתי ואמרתי: כל דור ודורשיו, אני הכרתי את הרב אורי זוהר זצ"ל שהתחיל בגיל 40 וכו"ע מודי שהיה גאון וצדיק, נתקדש בכל מעלות הצדיקים והקדושים, ואף אחד לא טוען שכל הסחי והמאוס שהתבוסס בו עד גיל 40 היה עניינים נשגבים, אדרבא, גדלותו הוא דוקא במהפך שעשה ור' אורי מחייב את כל הרשעים שיטענו שאין סולם שיכול להעלות מעומק מ"ט שערי טומאה.
בברכת שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין
