ראש השנה בפתח, אנו נוהגים להרבות מאכלים מתוקים כתפוח בדבש. 10 דברים שרציתם לדעת על הדבש.
א. 54 פעמים נזכרות המלים דבש או דבשי בתנ"ך. בפרשת השבוע "כי תבוא" נאמר "למען אשר תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר דבר ה' אלוקי אבותיך לך". חז"ל ומפרשים רבים, כולל רש"י, סוברים כי דבש שבתורה הינו סמל למתיקות. נשאלת השאלה האם לא הייתה בתקופת האבות רדיית דבש? האם לא הכירו מוצר ששמו דבש? והלא יעקב אבינו שולחו את בניו עם בנימין הקטון, חזרה למצרים, מצווה יעקב לבניו "קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה, מעט צרי ומעט דבש נכאות ולט בוטנים ושקדים" (בראשית מ"ג פסוק י"א). המנחה לשליט מצריים כלל גם מוצר בשם דבש.
ב. למרות האמור לעיל, צדקו האמוראים, צדקו חז"ל ובעיקר רש"י שאמר "כל מתיקות פרי, קרוי דבש". כשמשה מתאר את ארץ ישראל (דברים ח' פסוקים ז-ח) הוא אומר "ארץ טובה, ארץ נחלי מים עינות…ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש", ואכן הדבש מסמל את התמר המתוק, כאחד משבעת המינים.
עוד באתר:
ג. הדבש הינו חומר נוזלי, סמיך ודביק וכמובן מצטיין במתיקותו. יוצרות את הדבש דבורים המפיקות אותו בעיקר מצוף פרחים ומצוף של תפרחות של עצים (עצי פרי וגם עצים כדוגמת האקליפטוס).
ד. בטבע ישנם נחילים רבים ומגוונים של סוגי דבורים וצרעות. רק דבורים מסוג דבורות הדבש הן אלה שמייצרות דבש מתוק. דבורים המוזכרות בתנ"ך הן בד"כ אינן דבורות דבש. על האמורים נאמר "וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים (דברים ח' פסוק מ"ד) או האמור בתהלים "סבוני כדבורים וכו". מקרה שונה בו מדובר על יוצרת הדבש ושיטת עבודתה נאמר על יונתן בנו של דוד (שמואל א י"ד פסוק כ"ז) "ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבול אותה ביערת הדבש" . זו היערה בה יוצקת הדבורה את הפרשתה הדבש. יערת דבש קרויה גם חלת דבש.
ה. לאחר שינקה הדבורה את צוף הפרחים היא חוזרת למקום התנחלותה, בעבר הרחוק היו אלה קנים שבנו הדבורים במרום גזעי העצים. צוף הפרחים הנוזלי מועבד ע"י דבורת הדבש בעזרת ה"פועלות" שבסביבתה. לדבורה יש מין של תסס הנמצא בבלוטת הרוק שלה, המים שבצוף מתאדים היא מוסיפה אנזימים מגופה (אלה יצרו בעיות הלכתיות בנושא כשרות הדבש) ואז מפרישה את הדבש אל חלת הדבש, שנבנתה מדונג הדבורים בצורת משושים משושים. זהו מאגר הדבש שמוכן לרדייתו.
ו. רדיית הדבש ידועה בהיסטוריה של עמים רבים ברחבי תבל. העדויות להליך הפקת הדבש נמצאו בעיקר בציורי הקיר של יושבי המערות הקדמונים. אלה חרטו בציור על קירות המערות את הטיפוס על גזעי העצים במטרה למצוא את נחילי הדבורים, לגרשן באמצעות עשן ולרדות הדבש. ציורים שכאלה נמצאו בקברי הפרעונים במצרים, ליד ולנסיה שבספרד, בזימבבואה אשר באפריקה. נמצאו גם כתובות בכתב היתדות העתיק המספרות על מנהגים עתיקים בשימוש בדבש. בבבל העתיקה נמצאו מרשמים לשימוש בדבש כמרקחה רפואית.
ז. הדבורה היא מעופף טמא ואסורה באכילה.. רבותינו דנו בהיתר אכילת הדבש. מצינו בתלמוד במסכת בכורות (דף ז' ע"ב) "מפני מה אמרו דבש מותר, מפני שמכניסות אותן לגופן ואין ממצות אותן מגופן". הכוונה שדבש אינו נוצר בתוך גוף הדבורה אלא הינו צוף פרחים המעובד בגופה ובכוורת. זפק הדבורה הינו כעין "מחסן" בהליך יניקת הצוף לצורך הפקת הדבש.
ח. הרמב"ם בעיסוקו בדיני מאכלות אסורים, דן בנושא הדבש. במשנה תורה בהלכות מאכלות אסורות, (פרק ג' הלכה ג') כתב הרמב"ם "דבש דבורים ודבש צרעים מותר, מפני שאינו מתמצית גופן אלא כונסים אותו מן העשבים בתוך פיהן ומקיאין אותו בכורת כדי שימצא אות לאכול ממנו בימות הגשמים. הרמב"ם, בהיותו גם רופא, יעץ לנהוג זהירות בדבש, " הדבש והיין רע לקטנים ויפה לזקנים".
ט. רדיית הדבש במאתיים השנים האחרונות, הפך לענף חקלאי "מתורבת". הפלאחים הערביים בייתו (גדלו) דבורות דבש בתוך כדי חרס גדולים הנקראים ג'ארות.
בארצנו היו אלה הטמפלרים הגרמנים שהתנחלו במושבות חקלאיות בפלסטינה והביאו עימם מאירופה את הכוורות המוכרות כיום. הם אלה שלימדו את החקלאים היהודיים מיישבי נס ציונה את עקרונות הכוורנות המודרנית. נושא גידול הדבורים והפקת הדבש התרחב בין המושבות והכפרים בארץ. הובאו גזעים חדשים של דבורות דבש, בעיקר מאיטליה. כיום יש בישראל כ90000 כוורות וכ750 דבוראים (לשעבר כוורנים). הדבש משמש בעיקר למאכל אבל פותחו בארץ שימושים נוספים לדבש לצרכים רפואיים, למוצרי קוסמטיקה ועוד. דונג חלות הדבש משמש גם לייצור נרות.
י. ראש השנה בפתח, נזכיר כמה הקשרים למנהגים הקשורים לדבש בקהילותינו. מנהג ידוע כי ילד המובא לראשונה ע"י הוריו לתלמוד התורה, נותנים לו ללקק אותיות עבריות שנמרחו בדבש, שיהא לימוד התורה לילד מתוק כדבש. ישנן עדות המגישות בחג מתן תורה (שבועות) עוגות דבש, שתהא התורה כדבש על לשוננו. מובן המנהג לאכול עוגות דבש בראש השנה.
ישנו מנהג עתיק שנותנים לחתן ביום חופתו דבש. המקור לכך דבש בגימטריא 30, ואשה בגימטריא 306. בראש השנה אנו נוהגים לאכול תפוח בדבש ומאחלים שתהא לנו שנה טובה ומתוקה. אכ"ר
