הטרגדיה המזעזעת בכפר חב"ד: יממה לאחר שהילד מנחם מענדל בולטון ע"ה לווה למנוחות, שוחח מנחם טוקר עם האב השכול, ישראל בנימין בולטון, שסיפר מעדות אישית על האתגרים החברתיים שחווה מנדי ע"ה והסערה שהתעוררה כאשר התמוטט. לדברי האב: "חשוב לי לדייק בפרטים של הסיפור הזה. לפני 12 שנה הקב"ה נתן לנו את מנדי כמתנה, עם מום בלב שלא הכרנו. רק הקב"ה בחר מתי תקרה ההפרעה, והוא החליט שזה יקרה בדיוק באמצע אירוע הבר מצוה של חבר כיתתו של מנדי".
בולטון סיפר על קורות השעה האחרונה לפני שבנו התמוטט, על פי עדויות החברים: "מנדי מאוד שמח ללכת לבר מצווה הזאת, ולאחרונה הוא גם הצליח להתחבר עם ילד הבר מצווה, הייתה איזו התרחשות בבר מצווה, זה מה שאנשים אמרו לי, אני לא הייתי שם ואין לי תיעוד של מה שהיה שם במדויק, אבל אני מבין שהוא נגע באיזשהו ציוד טכני והאיש הטכני, צעק עליו וזה פגע בו, ואז הוא הגיע וחברים יצרו איזה מעגל ריקוד ולא רצו לשתף אותו במעגל ריקוד. למה? כי מדי פעם הם עושים דברים כאלה".
עוד באתר:
לאחר הנזיפה והדחייה מהמעגל, "מנדי יוצא החוצה מהאולם בוכה. הוא ממרר בבכי ממש, הוא יושב שם באיזה ספסל, ויוצאים להרגיע אותו כל מיני אנשים, כולל חברים שלו מהכיתה, והוא לא נותן באמת לאף אחד להרגיע אותו, הוא מבקש שיעזבו אותו. והוא אומר, אני לא רוצה. זאת אומרת, כן, ניסו לעודד אותו, הוא נשבר, הוא הרגיש שלא היה לו מקום, הוא היה מאוד-מאוד אוהב צדק, בשלב מסוים הוא הלך לדשא, ובאמצע הדרך הוא נופל, לפי הבנה ולפי עדויות שאני הבנתי, הוא עדיין היה בהכרה, הוא עדיין בכה, עם הראש על הרצפה".
האב השכול מפרט בדמעות על הרגעים הקשים: "בזמן שהוא היה לבד קרתה הפרעת קצב לב, ולפי הרופאים מהרגע שקרתה הפרעת קצב לב הפסיק לזרום לו דם למוח. כמה דקות אחרי זה, מורה שלו משנה שעברה הגיע לבר מצווה, הוא חנה את הרכב וראה אותו מוטל על הרצפה, ובהתחלה הוא חשב שזו איזו בובה או משהו, כי הזווית הייתה מאוד מוזרה כזאת, ואז הוא ניגש אליו, וזיהה שזה בן אדם, הפך אותו, וראה שהוא לא מגיב. הוא מיד צלצל למד"א שהנחו אותו לבצע החייאה התחלתית עד שהם הגיעו. במשך 20 דקות ניסו להחיות אותו. בניידת טיפול נמרץ, בעזרת מכות חשמל, הצליחו להחזיר לו דופק. הגענו לשיבא, ולפי הרופא, לא זרם דם למוח מהרגע שהוא קיבל את דום הלב. ביום שני בשעה 09:57, הוא החזיר את נשמתו הטהורה לבוראה".
ועוד באותו נושא:
"לחלוטין ברור לנו שלמנדי עצמו לא היה בליבו" מוסיף האב, "הוא לא היה כזה, הוא תמיד שכח, הוא תמיד היה משחרר, 'אוקי, זה קרה בעבר, אבל עכשיו אנחנו חברים', היה אומר לי הרבה פעמים. בתקופה האחרונה הוא בהחלט הרגיש פגוע, היה לו גם איזה חוסר אונים מהחוסר התגובה של הצוות כשהוא פנה אליהם. ביום שני אני הרגשתי שהוא קצת עגמומי ושברירי, אז הצעתי לו לבוא ולהתכרבל יחד, והוא פתאום התחיל לבכות בכי היסטרי, ושאלתי אותו מה קרה, הוא אמר שילדים בכיתה צחקו עליו כי יש לו חריץ בסנטר, ולקח לי איזה עשר דקות להרגיע אותו. ניסיתי לדבר עם הצוות ללא כל כך הצלחה, אבל ביום שלישי הוא דאג לומר לי שהכל טוב, 'היום היה אפילו יותר טוב מאתמול', והוא כל כך באמת שמח ללכת לבר מצווה".
ולאחר הסיפור המזעזע, פונה האב השכול למאזינים וקורא: "דבר ראשון מאוד חשוב להגיד לילדים, זה שמנדי נפטר, זה לא אומר שכרגע אם ילד בוכה הוא יכול למות מההתקף לב. זה לא המצב, זה צירוף מקרים שהקודש ברוך הוא בחר. יש אחריות לילדים, אבל אין אשמה לילדים, אוקיי? ילדים לא יכולים להיות אשמים בזה שהם מתנהגים כמו ילדים, וזה מה שקורה. המסר שאני אומר זה גם לא לפנות למוסד החינוכי, למרות שכביכול הוא אמור להיות אחראי, כי אנחנו יודעים שמוסדות חינוכיים יודעים איך לטשטש דברים מתחת לשטיח על מנת לחזור לשקט תעשייתי. ההורים היחידים זה ההורים, באופן אישי, לשבת עם הילד, לדבר אתו, לשבת עם עצמכם, לבדוק עם עצמכם, האם יש מצב שאתם מדברים ליד הילדים באיזושהי זלזול או השפלה על יהודי אחר וילדים מקבלים הכול. מה שהם שומעים מתקבל".
לדבריו: "הילדים לא יודעים שזו בעיה, אבל אם יש כרגע ילד שחושב שאולי הוא עשה דבר כזה לילד אחר, יש לו כרגע את הזמן לתקן את זה. אצל מנדי אין את הזמן לתקן את זה יותר. אין את הדרך לתקן את זה. והוא חווה את מה שחווה, והשם לקח אותו, אז אם ילדים יכולים באמת להקשיב לדברים שלי ברדיו, וזה ישפיע עליהם, למרות שאני חושב שזה חייב לעבוד דרך ההורים שלהם, אז תקשיבו לזה, שימו על ליבכם את העניין הזה, שימו את הנקודה הזאת, ואם ילד חושב שהוא מתחיל להרגיש אלימות חברתית, אלימות מילולית, בכיתה, או חרם, תדברו, תציפו את זה".
האזינו לראיון המלא בתוכנית 'זמן אוויר' בהגשת מנחם טוקר:
