במרחק שעה – שעה ורבע מברוקלין החרדית שוכנת לה העיירה מונסי. כולם רגילים עדיין לכנותה - עיירה, אם כי בשנים האחרונות הפכה לעיר של ממש.
מיקומה של מונסי באזור הררי מחוץ לכרך הגדול של העיר ניו יורק מאפשר לתושביה אזורי מחייה גדולים ומוריקים מה שרובעי העיר עצמה אינם מאפשרים.
בעיות היום-יום הטורדים את יהודי ניו יורק לא תמיד זהות לבעיות של האוכלוסייה החרדית בארץ, אך כמה מהן זהות להפליא.
עוד באתר:
האוכל המהדרין מצוי בכל פינה, ענף הרכב מאפשר מיני וואן לכל דכפין והדברים הקטנים שעושים את החיים לקלים יותר זמינים במחירי רצפה. (עלויות הביטוח הרפואי והוצאות העתק על חינוך מאזנות את שורת הרווח מול תושבי הארץ בסוף החודש.. אל תרגישו רע מידי) אבל ישנה בעיה אקוטית ממנה סובלים במקביל יהודי הארץ ויהודי ארה"ב וזו - מצוקת הדיור.
שכונת בורו פארק בדומה לאחותה בני ברק נבנתה לפני מאה שנה ונמצאת בתוך אזור תחום ללא יכולת התרחבות חוצה. כל הגירה לרחובות מרוחקים יותר במעגל העוטף את השכונה, מזניק את מחירי הדירות בעשרות אחוזים וכך שוב אזור מוזנח של תושבים שחומי עור הופך ללהיט נדלנ"י. איכות החיים שם לא מצדיקה זאת, איכות הבתים בוודאי שלא מצדיקה וכך עוד ועוד משפחות נכנסות למעגל הלחץ הכלכלי במרדף אחר קורת גג בסמיכות לשכונה ותיקה, מרדף רווי יזע ודמעות שלא ידעו אבותם ואבות אבותם בבואם לקנות בית.
התופעה חוזרת על עצמה בכל ריכוזיה החרדיים הגדולים של ניו יורק. ויליאמסבורג, קראון הייטס, פלאטבוש, קווינס ועוד.
האור בקצה המנהרה מצוי בצדו השני של נהר ה"הדסון" אותו ניתן אגב לחצות בגשרים או במנהרות.
אם עד לפני כמה שנים היית צריך להמציא סיבה משכנעת מספיק מדוע אתה עוזב את העיר הגדולה ומצפין למונסי הרי שכיום מי שעוקר מן העיר זוכה להערכה גדולה מצד סביבתו.
"אהה גם אתה עובר למונסי? בהצלחה"!
בשל כך גדלה האוכלוסייה בקצב מטורף. חלק מהדיירים החדשים קונים בתים במעגלים הרחוקים יותר מיד תושבים מקומיים לא יהודים המהגרים מן האזור, חלקם בונים בתים ואחרים שותפים בבניית בניין דירות משותף.
יום ראשון תפוחי אדמה - טורו הקודם של אפרים קמיסר
האומדן הרשמי עומד כיום הנתון הבלתי נתפס של 10.000 משפחות שומרי תורה ומצוות ברמות שונות שגם מפוזרות באזורים שונים של העיר – עיירה.
נסיעה לאורך ציר 306, ציר התנועה הראשי של מונסי, כמו מעביר אותך בין אזורים שונים בארץ וסוגי אוכלוסייתו. פתח תקווה וסגנון האוכלוסייה הדתית בה, בני ברק על היכלי התורה ואדמורי"ה, בית שמש המתפתחת, וירושלים על כולנה, והכל תוך פחות מעשר דקות.
אך המשותף לכל אזוריה של מונסי היא תנופת הבניה הבלתי פוסקת. נסיעה ברכב עם עסקן הבקי בתוכניות העתידיות מרתקת עוד יותר. "כאן אמורים להקים עוד 600 דירות לזוגות צעירים ובפינה הזו צפויה להיפרץ דרך לרחוב חדש" מושגים שלא ניתן לשמוע באזורים אחרים סביב ניו יורק. זה מחיה את הנפש ונותן תחושת התרחבות וטוב בלתי נפסק.
מוסדות החינוך מפותחים ביותר ובשנים האחרונות אפילו הקהילות הקטנות יותר גדלו באופן שאפשר להן לפתוח מוסדות עצמאיים בדיוק לרוחן.
לכל בית עסק יש לא רק מתחרה אחד אלא כמה והמסחר ער ביותר. אין שום צורך יותר לנסוע לעיר הגדולה, המעדנים מצויים כעפר, בתוך אריזות פלסטיק הדורות.
כמבקר מתמיד בניו יורק, וכמי שמתפרנס בזכות התנועה האווירית לעיר הזו.. גם אני עברתי את אותו מהפך. עזבתי את ברוקלין, חפשו אותי בבית גיסי וגיסתי המדהימים במונסי!
