ב29 באוקטובר 1956 החלה מלחמה קצרה בה לקחו חלק צבאות ישראל, צרפת ובריטניה כנגד צבא מצרים. דוד גדנקן עם 10 דברים שרציתם לדעת על מלחמת סיני היא "מבצע קדש".
א. בשנות ה-50 של המאה הקודמת, תקפו מסתננים ערביים שבאו משטחי ירדן, יישובים ואזרחים ישראליים שגרו בקרבת הגבול. התווספו אליהם מרצחים שיצאו מרצועת עזה תחת השם "פידאיון", אלה בצעו מעשי רצח וחבלה בישראל. תגובת ישראל היתה בסדרה ארוכה של פעולות תגמול שבצעו בעיקר יחידות הצנחנים כנגד משטרות ירדניות, כנגד כפרים פלסטינאים וכנגד מחנות הפידאיון ברצועת עזה ובסיני.
ב. בספטמבר 1955 חתמה מצרים הסכם לאספקת נשק בכמויות גדולות עם צ'כסלובקיה (כמובן בברכת ובהנחיית בריה"מ). מצריים סוריה וירדן הקימו פיקוד צבאי משותף (כוחות הרע"מ=רפובליקה ערבית מאוחדת). הסכמים אלה היוו איום ממשי על בטחונה של מדינת ישראל.
עוד באתר:
ג. שליט מצריים גמאל עבדול נאצר הכריז בסוף חודש יולי 1956,כי הוא מלאים את החברה שניהלה את תפעול תעלת סואץ. חברה זו היתה בשליטה וניהול של בריטניה וצרפת. תעלת סואץ היוותה מקור הכנסה כלכלית לבריטניה (גם למצריים) והשייט החופשי בה היווה נתיב שיוט מסחרי-עיקרי,בין אסיה ואפריקה ובין אירופה ועוד.
ד. נאצר החליט לסגור את מיצרי טיראן שבים סוף ובכך מנע מכלי שיט להגיע לנמל אילת, ששותק לחלוטין. שליט מצריים גמאל עבדול נאצר,נתן גיבוי מלא, כולל תמיכה כספית למרצחים מה"פידאיון" העזתי.
ה. פגישות סודיות ביותר התכנסו בפרבר צרפתי ליד פריז,בשם סוור (SEVRES). בכינוסים אלה השתתפו ראשי ממשלות, שרים בכירים וצמרת בטחונית של צרפת בריטניה וישראל. ראש ממשלתנו דאז דוד בן גוריון, הרמטכ"ל משה דיין, מנכ"ל משרד הבטחון מר שמעון פרס ועוד ייצגו את ישראל. הדיון הסודי נושאו היה ייזום מלחמה של שלוש המדינות כנגד הכוחות המצריים סביב תעלת סואץ, כולל מדבר סיני.
ו. ההחלטה בישיבות הסודיות היתה לצאת למלחמה כנגד צבא מצריים. חיל האוויר הצרפתי העביר בסודיות טייסות קרב לישראל במטרה לתת הגנה של מטריה אווירית לערי ישראל בעיקר תל אביב וחיפה.
ז. ב-29 באוקטובר 1956 מהחלה מלחמת סיני (נקראה בארץ "מבצע קדש"). כוח של גדוד צנחנים בפיקודו של רב סרן רפאל איתן (רפול), צנח באזור מעבר המיתלה – מעבר ששולט על דרך חשובה בסמיכות לתעלת סואץ. כוחות שריון, תותחנים, נח"ל וצנחנים פרצו את הגבול המצרי לכיוון המוצבים של צבא מצריים בכונתילה וביר תמד במטרה לכובשם ולהמשיך ולהתחבר אל הכוחות שצנחו. חטיבת מילואים ממונעת של צה"ל פרצה מאזור העיר אילת ופרצה בדרכים הרריות וקשות למעבר, לאורך חוף ים סוף, במטרה להגיע עד שארם אל שייך. כוח מוצנח בה לעזרת הטור הממונע בצניחה לאזור א-טור. ספינות חיל הים הישראלי השתלטו על איי טיראן וסנפיר במטרה לאפשר שיט חופשי לאילת.
ח. כוחות צבא צרפתיים ובריטיים החלו להלחם בתאריך ה-1 בנובמבר. פעולתם הראשונה היתה לשתק את חיל האוויר המצרי. מיד לאחר כך כוחות מוצנחים, מושטים ועוד כבשו את גדות תעלת סואץ.
ט. לאחר שצבא מצריים קיבל פקודת נסיגה מאזור מדבר סיני, נתן דוד בן גוריון פקודה לצה"ל להמשיך (ב2 בנובמבר) ולכבוש גם את רצועת עזה. עד מהרה יצא גנרל מצרי, שהיה בתפקידו מושל עזה אל מפקדי הכוח הישראלי ובידיו כתב כניעתה של עזה. גם בזירה הימית היתה הצלחה. משחתת מצרית שנשלחה לתקוף את אזור העיר חיפה, הותקפה ונכנעה, כל מלחיה הלכו בשבי צה"ל. המשחתת "איברהים אל אוואל" הפכה במהרה לאנית חיל הים "חיפה".
י. על ישראל ועל בריטניה וצרפת הופעל לחץ אדיר להפסיק מיידית את המלחמה ולסגת מהאזורים שנכבשו ממצריים. לחץ כבד על ישראל הופעל במיוחד ע"י ברית המועצות וארצות הברית. בריה"מ איימה כי תשלח "מתנדבים" לעזרת צבא מצרים, כמובן הכוונה הייתה לחיילים סובייטיים. ניקולאי בולגנין ראש ממשלת בריה"מ שלח מכתב בהול לדוד בן גוריון ובו איים כי ישתמש בנשק גרעיני כנגד ישראל. מליאת האו"ם קיבלה ב-7 בנובמבר החלטה הדורשת נסיגה מיידית. ארה"ב התחייבה כלפי ישראל כי מיצרי טירןא ישארו פתוחים וכי יקויים שיט חופשי לנמל אילת. ישראל הודיעה על הסכמתה לנסיגה והחלה מייד בשתי פעולות מקיפות: איסוף הנשק וכל אמצעי הלחימה המצריים שננטשו בסיני וכן הרס מוחלט של תשתיות הצבא המצרי בסיני. לאחר הנסיגה הישראלית וכניסת כוחות או"ם לסיני ורצועת עזה שקט הגבול עם מצרים לכמה שנים טובות.
