אבל כבד בקרב חסידי חב"ד, ובמיוחד בקרב אלפי תלמידיו ומושפעיו של זקן ראשי הישיבות החב"דיות, הגאון החסיד הרב יעקב דוב הכהן כ"ץ ע"ה, שנפטר במוצאי שבת קודש פרשת חיי שרה, והוא בן 83 שנה.
הרב כ"ץ, שנולד בי' שבט ה'תרצ"א, כיהן במשך שנים רבות כראש הישיבה החב"דית הגדולה בישראל, ישיבת "תומכי תמימים ליובאוויטש" המרכזית בכפר חב"ד, והעמיד אלפי תלמידים, בוגרים שמשמשים כראשי ישיבות ומשפיעים, שלוחים ורבני קהילות, חסידים ואנשי מעשה בארה"ק וברחבי תבל.
מסע ההלוויה יתקיים היום (ראשון) בעיר מגוריו, עיר התורה והחסידות בני ברק, שם שימש כרב בית כנסת חב"ד והרביץ תורה וחסידות לאנ"ש וליהודים מכל החוגים במשך שנים רבות, וייצא מביתו ברח' יונה הנביא 10.
עוד באתר:
הותיר אחריו את רעייתו תבלחט"א מרת אסתר שתחי', בתו מרת חנה רעיית ר' יצחק מישקין, בני ברק; בתו השלוחה מרת בת שבע רעיית ר' יוסף יצחק הכהן דערען, פיטסבורג; בנו השליח הרב שמואל, שיקאגו; בתו מרת דבורה רעיית ר' חיים פרוס, כפר חב"ד.
מספר אחד מתלמידיו:
"את יום הבהיר ר"ח כסלו, נהוג לחגוג בישיבת תומכי-תמימים המרכזית בכפר-חב"ד באופן מיוחד. בישיבה עורכים התוועדות רבתית וסעודת הודאה, ובה משתתפים מלבד המשפיעים, גם הרמ"ים וראשי הישיבה.
ראש המדברים בהתוועדות מידי שנה, היה ראש-הישיבה הגאון החסיד רבי יעקב דב הכהן כ"ץ ע"ה, שזכה להיות בחצרות קדשינו בתשרי תשל"ח.
מידי שנה היה חוזר המראה, כשתלמידי התמימים לצד אנ"ש תושבי הכפר, גומעים בשקיקה את סיפור המעשה כפי שהם נשמעים החיות מיוחדת מפי הרב כ"ץ. כשהוא מתבל את דבריו, בדברי תורה וחסידות, לא יכול היה הרב כ"ץ שלא לחזור בפעם המי יודע כמה על האפיזודה דלהלן, אותה הוא מספר בערגה כמתרפק על ימים שהיו, ובתקווה לשובם בקרוב.
"בשעות לפנות בוקר של אותו שמיני עצרת, מספר הרב כ"ץ, מצאתי עצמי נשען על אחת מקירות 770, כולי דומע ורועד. לפתע בעודי ניצב כך, הרגשתי יד מונחת על כתפי. היתה זו ידו של החסיד הנודע ר' אברהם מאייאר (דרייזין). ר' אברהם פונה אלי ואומר: ר' יענקל למה אתה בוכה? עוד יהיו ימים הרבה יותר טובים. הסבתי את ראשי לעברו, והנה אני רואה שגם הוא בוכה…".
אבל מסיים הרב כ"ץ, "ר' אברהם צדק, השנים שאחר-כך, היו ימים טובים, שנים מלאות גילוים. ובעז"ה, גם לנו נכונו עוד ימים הרבה יותר טובים"…
