חמש מלחמות נערכו בכל ההיסטוריה בתנ"ך בין עם ישראל לבין עמלק, החל ממלחמת עמלק בידי יהושע עד למלחמה הידועה בין מרדכי ואסתר להמן הרשע. המשותף לכל המלחמות הללו הוא כי מי שיצא להילחם בקרב ולעמוד בחוד החזית כנגד עמלק היה אך ורק מזרע רחל אמנו, או מזרע יוסף או מזרע בנימין.
בשונה מכל המלחמות שמשה רבינו יוצא להילחם בשונאי ישראל, דווקא במלחמה מול עמלק מצווה משה רבינו "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק" מדוע דווקא זרע יוסף וזרע בנימין בני רחל אמנו יכולים להילחם בעמלק ולא משהו אחר?
עמלק הוא מזרע אדום מזרע עשו, שעליהם נאמר "וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו" ומבאר רש"י כי עם ישראל טען לאדום "אחים אנחנו בני אברהם ועל שנינו היה אותו החוב לפורעו" ומי שנטל את חובת הגלות היו עם ישראל לפיכך תתן לנו לעבור בארצך כהכרת הטוב על נטילת חובת הגלות עלינו.
עוד באתר:
אך אומת אדום התנהגו בכפיות טובה "וימאן אדום" המיאון של אדום לעזור לעם ישראל ולו רק לעבור בארצו מראה סימן כי הכפיות טובה טמועה עמוק בנפשו ובמידותיו. לעומת זאת רחל אמנו, לא רק שהכירה טובה ובעלת הכרת הטוב, אלא אפילו הביאה טובה ללא תמורה, רחל הביאה את הסימנים לרחל כטובה גמורה.
כמו כן יוסף הצדיק התנהג כן כאשר אחיו פחדו שבעקבות פטירת יעקב אבינו 'לו ישמנו יוסף' על כך שהם מכרו אותו לעבד, עונה להם יוסף "כי למחיה שלחני ה' לפניכם" יוסף הצדיק לא מתייחס לרעה כלל ויתירה מכך הוא מכיר טובה תחת רעה לאחיו.
מבאר הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק בעל ה"אור שמח" כי זרע רחל הוא הזרקות הטוב בעולם, מהות הטובה, וקצה הקיצון של נתינה והכרת הטוב, עמלק הוא מזרע אדום קצה הרוע, וכפיות טובה, ועל כן יבוא יהושע וכל מי שמזרע רחל להילחם בעמלק, קצה הטוב מול קצה הרוע.
זכות הטוב ומידת הכרת הטוב של רחל אמנו עומדת לזרע ישראל לנצח את מהות הרוע זרע עמלק.
ועוד משהו על פי תורת הקבלה: רחל אמנו הייתה זווגו הראויה ליעקב מעת בריאתו. ואילו לאה אמנו הייתה זווגו של עשו לפי מה שנגזר, אך על ידי תפילותיה של לאה שבקשה מהקב"ה לא להיות רעייתו של עשו הרשע, הצליחה לשנות את זווגה.
לאה אמנו יצרה 'יש מאין' ולהיות גם כן זווגו של יעקב אבינו מסיבה זו בספרים הקדושים נקראות שתי הבחינות 'בחינת לאה'-יש מאין 'בחינת רחל'-יש מיש.
ה' יתברך ממתין להשפיע עלינו שפע שמוכן ועומד, אך צריך את התפילות שלנו בשביל שירד אל העולם הזה הזכות התפילות ובזכותה של רחל אמנו ומעשיה שהסכמה לוותר גם על מה שהיה מגיע לה.
