"תמיד אכפת לו מהחולצות"…
"איפה הראש שלו…, איך אני יחזיר אותו להתמקד בהצלחה בלימוד"?
במילים אלו, פתח אבא חיים את השיחה עם רעייתו, על צביקל'ה שלהם הלומד בישיבה גדולה, שמשום מה החליט ביום אחד בהיר, שנכון אפשר ללמוד, אבל החיצוניות צריכה לדבר קודם כל…
עוד באתר:
אמא, כמו לב של אמא, ניסתה לבוא לטובת בנה..
"זה שטויות של גילאי העשרה…, זה עוד יעבור לו"..
אבל אבא חיים כאחד שגדל בישיבות, ומבין היטב את הלך הרוח של התקופה, ניסה באמת לחשוב ולראות מה עושים..
עד שעלה במוחו רעיון, שבמקרה הוא גם מפרשת השבוע:
"ויאמר בא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים".
לבן פחד…
אין בכך כל ספק, לדעת חלק מהמפרשים, אליעזר אמר שם קדוש ומיד פרח באוויר הוא וכל הגמלים עימו..
ולבן לא ויתר, וקרא לו שיכנס פנימה ולא ישאר בחוץ…
ראו נא מה שכתב לבאר בפסוק זה בספר שפתי צדיק להגאון ר' פנחס מנחם מפילץ זצוק"ל דברים נפלאים המלאים יראה ואהבה לכל עובד ה':
"איתא בזוהר הקדוש ובמדרש באותה שעה יצא מכלל ארור לכלל ברוך. והכתוב חוזר לקראו בשם עבד. על ידי ששרת אותו צדיק באמונה זכה הוא לצאת מכלל ארור לכלל ברוך, והוא לא זז מאמונתו והיה מחזיק עצמו לעבד, והיה חביב בעיניו מאוד עבדות של אברהם אבינו ע"ה יותר, עד שכמעט לא הרגיש בהשגתו מדרגת ברוך".
ויש לפרש על פי זה, שמרמז על כל עובד ה' אף בשעה שעוסק בעניני העולם הזה, יתכוון לשם שמים כשאוכל או ישן כדי שיהיה לו כח לעבודתו יתברך שמו, לכך אומר 'למה תעמוד בחוץ', – רצה לומר בענייני חיצוניות שלא יתמהמה בענייני חיצוניות, רק תכף ומיד כשינוח יפנה לעבודתו יתברך שמו, אף שבעת משא ומתן גם כן כוונתו שיוכל להכין על שבת קודש או לגדל בניו לתלמוד תורה, זהו עניין הילוך שצריך לעבור בענייני העולם הזה ולא יעמוד בקביעות".
הרב ע"ה מלמד אותנו משהו נפלא, לכאורה אליעזר היה צריך להיות האדם הכי עצוב שבעולם, מקבל מאברהם אבינו את האמירה שאתה ארור, והוא לא מגיב, הוא מבין שאם ככה בעצם זה ההחלטה של אברהם אבינו אז אני מקבל את זה, ולא רק מקבל את זה, אלא גם זה חביב בעיניי..
ומכאן לימוד לכל עובד ה', לכל בר בי רב, שעוסקים בענייני חיצוניות, דברים של העולם הזה הנצרכים לקיום האדם ולקיום העולם, אל תתעכב, תחשוב אולי, "לא יכול להיות שהחיצוניות תועיל לי בחיים הרבה יותר ממה שכולם חושבים"?, לא כך הדבר, החיצוניות היא דבר שהוא חלק מעבודת ה', אבל הוא דבר שולי, דבר שאמור להיות לאדם בצידי הדרך, שעושים משא ומתן על ענייני שבת קודש, קניות וכדו', או שעושים איזה שהוא פרויקט רוחני גדול, החיצוניות תעבור להיות הגורם השולי, לא צריך לעמוד בחוץ, לא צריך להיטמע או להתעכב, אלא צריך לדעת שהרוחניות היא דבר שתהפוך את האדם למדרגת ברוך, ולא להתעכב בכל מה שלא קשור אליה.
אז כעת – אם המתבגר או המתבגרת שלך, קצת מזגזגים, לא כפי מה שאתם חושבים או רוצים שיהיה, אל תבואו נגדם תהיו איתם, תנסו להיות איתם במחשבות שלהם, במה שהם מתמודדים, אם הם רוצים משהו תקנו להם אותו, כמובן כל אחד לגופו ויכולותיו, וברגע שאתם רואים שהלב נפתח והחיצוניות כרגע לא משחקת מקום כמו בכל הזמן, כאן תפעלו להכניס את הרוחניות, במסות עדינות ומדודות, ומובטח לכם כפי עצתו של ר' אורי זוהר, שדבר זה יפעל פלאים!
ואיך מכניסים רוחניות בעניינים שלכאורה נראים פשוטים בחיים?
בואו ותשמעו סיפור (כעצם השמיים לטוהר, עמוד מ, על סידנא בבא מאיר זצוק"ל זיע"א):
סיפר הרה"ג ר' ציון כהן שליט"א (אחיו של הגאון ר' יצחק כהן שליט"א רב שכונת שמואל הנביא בירושלים תובב"א) שהיה גר איזה זמן באשדוד, והיה מבקר אצל רבינו הקדוש הבבא מאיר זיע"א. הצדיק אהב אותו מאוד וביקש ממנו לבוא לבקרו מדי פעם.
ובכן, פעם הגיע אליו במוצאי שבת, והרב ביקש שילכו יחד לנחם אשה (שהתגוררה באזור א' בעיר) שבעלה נפטר בגיל 107 שנים, והוא הכיר את רבנו יעקב אבוחצירא, שברך אותו שיזכה לאריכות ימים.
ובכן הגיעו לבית, והייתה האלמנה לבדה יושבת בבית שבעה היא בחדר שלה והצדיק בחדר אחר. אז בבא מאיר פתח פיו והחל לדרוש על הנפטר במשך כרבע שעה, והיה מרים קולו כאילו מדבר בפני מאה אנשים, והלכו להם, הנ"ל שאל את הרב, מדוע דיבר בקול, הרי לא היה אף אחד בבית חוץ מאשר אנחנו והאלמנה, ענה לו הרב: "תדע לך שעשינו נחת רוח גדולה לאלמנה ומגיע לה כי בעלה זכה לראות את רבינו יעקב זיע"א…
דבר קטן לכאורה, ניחום אבלים לאלמנה, מי בכלל יחשוב על זה?
אבל אנחנו רואים עד כמה הצדיק רצה לרדת לפרטי פרטים, דבר חיצוני ושולי במחשבה שלנו, אך יש בו רוחניות גדולה מאוד!!!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב להצלחת ולרפואת
מו"א היקר והאהוב
דוד בן שמחה הי"ו
בתושח"י.
