לראשונה מאז בריאת העולם הקדוש ברוך הוא מוצא אדם שיהיה אבי האומה הנבחרת ומרעיף עליו ועל יוצאי חלציו ברכות מגוונות ומפורטות על קיום האומה, תחיתה, ארצה, ותורתה.
אבל בפרשתנו ישנה ברכה כללית לא מוגדרת: וה' ברך את אברהם בכל' מין ברכה כללית ולא מוגדרת מה היא ברכת הכל?
כאשר יש לאדם חפץ מסוים או אדמה בבעלותו זה ממש לא אומר שהוא יכול להנות ממנו, הבעלות היא רק בעלות ממונית אבל ההכרה עם החפץ והיכולת של האדם לקבל ממנו את שהחפץ יכול להציע איננה מובנת מאיליה.
עוד באתר:
למשל אדם שיש בבעלותו כספת זהב ששוויה ושווי תכולתה שווה הון רב, אבל אין מפתח לכספת זה כאילו שאין כלום, אם אין יכולת להתחבר ויש חסימה אפילו טכנית כאילו אין נכסים, בדיוק כמו בעל מאפיה שנושא את מחלת הצליאק ולא יכול לאכול לחם.
יתירה מכך: הלחץ והרצון לרצות עוד ועוד גורמים לאדם לאבד גם את מה שיש לו, כמעט ובלתי אפשרי לחוות את מה שכן יש לנו.
היכולת להתחבר ולהנות ממה שכן יש לנו מגיעה מהברכה שיש לאדם, כח הברכה נתן לעם ישראל בכל הדורות כח להתמודד בכל קושי אתגר וחורבן, הנביעה הרוחנית והיצירה התורנית של עם ישראל רק פרחה בתוקף הגלות.
לכן גם כאשר נחרב בית המקדש ועם ישראל הוגלה לבבל, החלה פריחתה של התורה שבעל פה, בבבל נכתבה יצירה ספרותית הכי משמעותית, התלמוד בבלי.
שורש הברכה של העם היהודי כעם מבורך ויוצר, טמונה בברכת 'בכל מכל כל' שהתברכו האבות הקדושים כל אחד באחד מהם:
ברכת 'וה' ברך את אברהם בכל' איננה מהאדם אל הנכס אלא מהכנס אל האדם. ברכת בכל איננה ברכה שאברהם אבינו יהנה מיתור נכסים ויתרבו נכסיו אלא להפך שייהנה מנכסיו שלו עצמו, שהנכסים יכנסו אליו, שאברהם אבינו יפתח פתח וירגיש שלמות בברכה שברך הקב"ה את נכסיו.
ברכת ה'מכל' 'ואוכל מכל' נאמרה ליצחק אבינו שהפך את ההקרבה לברכה רוחנית, את הקושי לברכה את הצער לשמחה, כל זאת מכח הברכה שהופכת בכיה לברכה ולמעיין נובע כלשון הפסוק ''עוברי בעמק הבכא מעיין ישתוהו'' גם הבכי הכי עמוק יכול לההפך למעיין של ברכה.
יעקב אבינו מסמל את ברכת 'הכל' 'כי חנני אלוקים וכי יש לי כל' הכל היא ברכה שכוללת את ברכת האמונה כל יהודי גם במצב 'עקב' המסמל את החלק הנמוך ואת פשוטי העם יש משמעות לאמונה.
לפעמים אנחנו מחפשים משהו בחוץ שכבר קיים בפנים, בשביל להתברך ממנו אנחנו רק צריכים להאמין בברכה.
נכתב על פי משנתו של רבי שמשון רפאל הירש לפרשת חיי שרה.
