פסק דינו של בית המשפט המחוזי המאפשר ניתוק חולה ממכשיר הנשמה , שבעטיו של ניתוק זה החולה ימות, הינו רציחה המאושרת על ידי בית המשפט של אדם חי.התדרדרות ערכית זו, מראה באופן המוחשי ביותר את המדרון החלקלק שעליו מחליקים השופטים.
כרופא פנימי העובד עם אוכלוסיה רווית חולי אך היודעת ומוקירה את ערך החיים, איני יכול שלא לצעוק כנגד החלטה זו של בית המשפט.
חולה זה יכול היה לחיות עוד שנים מספר, ואפילו ליצור דברים חשובים במהלך חייו, ראו סיפורו של ד"ר רחמים מלמד , החולה במחלה זו, אך בית המשפט הטיל פסק דין מוות עליו.
אנו חונכנו לרפא ולעזור לחולה. עזרה מסוג זה , להרוג את המטופל, אינה בתחום העשייה הרפואית.
עוד באתר:
לצורך כך אני מציע לבית המשפט שישכור מבצעים – בריונים לפעולות אלו. אנחנו הרופאים לא שייכים בפעולות אלו. הם נוגדות את המוסר האנושי, הדתי והאוניברסלי ובוודאי אינן בתוך הפעולות המוטלות על הרופא.
פסק דין מוות אינו קיים במדינת ישראל – אך נראה שהוא קיים במסיכה אחרת. אם כן טלו תליינים לצורך כך.
הכותב מכהן כסגן מנהל מחלקה פנימית ב'מעיני הישועה', לשעבר ממונה על תחום האתיקה במרכז הרפואי רבין.
