יעקב לא היה מוכן לוותר על ה'פכים הקטנים', מדוע?

לשמור על האנרגיות שלנו

כיצד יש חכמה לגויים? מדוע צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם? ועל מה יעקב אבינו ושרו של עשו ניהלו קרב כל כך קשה?

המלחמה של יעקב אבינו ושרו של עשו צריכה ביאור. הרי אין דרך הצדיקים במלחמות ומדוע התורה מדגישה את המלחמה על פכים קטנים ומסתירה פרטים אחרים במלחמה?

יעקב אבינו לא בזבז אף רגע בחייו. אם נדייק, יעקב אבינו לא בזבז כח ואנרגיה בחייו על דברים שאין להם משמעות רוחנית, יעקב אבינו השקיע כח רק במה שיצר פירות לעם ישראל.

גם הצאן והבקר של יעקב אבינו הכוונה אל החכמה המיוחדת לעם ישראל, ועל עם ישראל עצמו.

כאשר יעקב אבינו הבין שהוא צריך להביא מתנה לעשו בשביל שעשו לא יפגע בו, יעקב אבינו הביא נגזרת מהחכמה והתבונה לעשו ולמלכות אדום.

הדורון המיוחד של יעקב לעשו כלל חלק ממידת החכמה, חכמת יוון ותורת הפילוסופיה גם היא חלק מחכמת אדם שנמסרה לעשו על ידי יעקב אבינו. 

לכן אמרו חז"ל כי 'חכמה בגויים תאמין' חכמת הגויים איננה שייכת להם מעצמם, זה שייך לנו אלא שיעקב אבינו הביא נגזרת מהחכמה השלימה לאדום ויוון.

החכמה השלימה היא החכמה היהודית שיודעת לשלב ולמזג רוח וגשם, עולה הזה ועולם הבא, אבל חכמת הגויים היא חכמה בפני עצמה בלבד כי היא נמסרה כחכמה חלקית בלבד על ידי יעקב אבינו לעשו.

גם חכמת הגויים החלקית תשוב בחזרה לעם ישראל ולכן נאמר בתהילים (עב י) 'מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו' ישיבו מלשון השבה והחזרה, הם קבלו את החכמה כמתנה על מנת להחזיר ולכן מנחת החכמה 'שבה' בחזרה אל עם ישראל.

אגב, גם הפכים קטנים מרמזים עלינו: האנשים שאינם צדיקים גדולים, עלינו בדיוק התנהלה מלחמה בין שרו של עשו ליעקב אבינו. 

המלאך הסכים לוותר על הצדיקים שבעם ישראל, אבל הוא נלחם לקחת ולטמא את הפחותים שבעל ישראל. אלו שאינם מכונים 'ישראל' אלא 'יעקב' מלשון עקב ופשטות.

המלאך התחנן שלפחות יוכל לקבל כמה רשעים ופחותים מעם ישראל ולפגוע בשלמות האומה היהודית, אבל יעקב אבינו ניהל קרב על הרשעים בעם ישראל שגם הם בעצמם יקראו 'ישראל' ובשלב הבא: 'כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל' יעקב אבינו ניצח בקרב, וגם האנשים הפחותים בישראל נחשבים 'ישראל' ואיום כח לעשו לשלוט בהם.

יעקב אבינו לא מוותר על שום חלק בעם ישראל ועל שום חלק של אנרגיה מכוחו שלו עצמו, יתירה מכך: יעקב אבינו לא מוכן ששום פריט ופרט מחייו ילך לאיבוד, הכח ההשקעה והאנרגיה חשובים לצדיקים יותר מגופם.

היהדות דורשת מאתנו לא לבזבז כח במקומות הלא נכונים, ולא לאבד אף אנרגיה ופריט ממה שהשקענו בו.