בפרשיות שנקרא השבוע נמצא שלושה סוגי צרעת. צרעת האדם, צרעת הבגד וצרעת הבית.
אי אפשר שלא לשים לב להבדל בין צרעת האדם לשני סוגי הצרעת האחרים.
בצרעת הבגד, אם הצרעת- הנגע לא יעלם, שורפים את הבגד- כבר אין לבגד תקנה.
בצרעת הבית גם כן, שוברים והורסים את הבית- כבר אין לבית תקנה..
רק בצרעת האדם, התורה לא מתארת אפשרות שבה הנגע נשאר לעולם.
עוד באתר:
יתכן וזה אפשרי שהנגע לא יחלוף, אבל עדיין אין תיאור של אפשרות שלאדם לא תהיה תקנה, משהו שדומה לשריפת הבגד או הריסת הבית.
את הנקודה הזאת הדגשתי בשיחה שמסרתי לקבוצה של נערים מתמודדים.
יש לי מן תחושה, כך אמרתי להם, שהתורה מעבירה כאן מסר.
בגד או בית יכולים להיות טמאים ללא תקנה.
האיש היהודי לעומתם, לעולם לא ייהפך לטמא.
יתכן שתשרה עליו טומאה , ויתכן אף להרבה זמן, אבל הוא עצמו, לא יהיה טמא.
משכך, תמיד יש אפשרות לתקן.
תמיד זה רק "קליפות" מבחוץ שחוסמות ולא נותנות לנשמה-לטוב לצאת.
בפרשת תזריע מסתיים עניין צרעת האדם בפסוק "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו",
ומיד אח"כ בפרשת מצורע, "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו.."
כאילו הדבר הטבעי והסדר ההגיוני הוא להגיע ל"יום טהרתו"
לא משנה כמה זמן "נעצור" בפרשת "תזריע",
בסוף, תמיד יש דרך להגיע לפרשת "מצורע" ל"יום טהרתו".
אחד מן הנערים לא הסכים לוותר לי כ"כ מהר.
"זה נשמע יפה בתאוריה, אבל במציאות זה נראה ומרגיש אחרת", כך הוא אמר.
"אני צריך לעקם את השכל בשביל להרגיש שתמיד יש דרך"
הקשבתי לו, ביקשתי שיאזין להמשך.
כל הנגעים לסוגיהם באים על לשון הרע, צרות עין … ,כל מה ששורשו הוא "עין רעה", שהוא הפוך מעין טובה ולימוד זכות.
סיפר הרב בקשי דורון, שפעם אחת נצרך להגיע במהירות לבית החולים כדי לשהות ליד אשתו. היה זה במוצאי שבת, כך שמרוב בהילות הוא שכח לקחת אתו את הסיגריות.
באותה העת הוא עישן. לאחר כמה שעות יצא הרב מביה"ח כדי למצוא חנות שיוכל לקנות שם סיגריות.
הרב בקשי דורון מתאר שהמקום היה אזור מפוקפק, אבל הוא הצליח למצוא קיוסק, קנה סיגריות, וחזר מיד לביה"ח. בדרך חזרה הוא זיהה אדם שהתחיל להגיע לאחרונה מספר פעמים לביהכנ"ס ואף החל לגדל זקן ופאות.
אותו אדם היה ידוע כעבריין והשיטוט שלו באותו אזור מפוקפק בחצות הלילה ,הדליק אצל הרב נורות אזהרה. מי יודע? אולי הכל משחק? אחרי הכל האיש כבר "קנה" לעצמו שם של עבריין מסוכן.
הרב בקשי דורון החליט לשוחח ולנזוף באותו איש. תוך כדי כך, נכנס לפתע אותו עבריין לחדר ההמתנה בבית החולים ופונה לעברו של הרב ואומר ,"כבוד הרב, אני ממתין לאשתי שנמצאת בחדר לידה. מהרתי לכאן מיד בצאת השבת ולא לקחתי איתי את הסיגריות, עכשיו קפצתי לקנות קופסא, האם הרב רוצה סיגריה?
מאז,כך אמר הרב בקשי דורון, הבנתי היטב את דברי חז"ל שמדברים על לימוד זכות…,עין טובה..
היכולת הזאת של התבוננות בעין טובה היא דבר שצריך לתרגל. זה דורש לעצור את החשיבה הרגילה והאוטומטית ולנסות לראות משהו אחר. לשלוט בחשיבה. לנהל את החשיבה במקום שהיא תנהל אותנו.
מעניין לראות שכשהתורה מדברת על הצרעת שפושה בקירות הבית היא אומרת,
"ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית"
מדוע מופיעה האות "כף"? מדוע נאמר כנגע
הרי אותו בעל הבית רואה ומזהה שמדובר בנגע? מדוע משתמשת התורה ב"כף" הדמיון?
רש"י במקום אומר ש"אפילו שבעל הבית חכם וידע שהוא נגע ודאי, לא יפסוק דבר ברור.."
איזה הגיון עומד מאחורי העניין?
איזו תועלת יוצאת מלשקר לעצמו?
יתכן וזה סוג של תרגולת.
הנגע הגיע בעקבות צרות עין- עין רעה.
בשביל לתקן צריך ללמוד לשלוט בחשיבה.
לא כל מה שנראה ברור, הוא באמת כמו שהוא.
פניתי אל אותו נער ואמרתי לו," אני מקווה שקיבלת תשובה.
לא כל מה שנראה לנו הגיוני, הוא גם נכון.
יש לנו את הכוח לשלוט בחשיבה.
ו…כדאי שתדע שכיונת לרעיון נפלא של המשגיח רבי דב יפה.
המשגיח רבי דב יפה הקשה מדוע ברא הקב"ה מציאות של, "שכל עקום"?
חשיבה לא הגיונית ולא ישרה?
איזו תועלת רוחנית אפשר להוציא מבריאה שכזו?
והוא תרץ כי "שכל עקום" נצרך לעיתים כדי ללמד זכות על האחר.
גם אם אין לך איך ללמד זכות, תעקם את השכל ותמצא את הדרך.
"אתה מבין?", אמרתי לאותו נער,
מותר וצריך לעקם את השכל כדי ללמד זכות על חברך, וכמובן גם על עצמך.
שבת שלום.
אפרים אפשטיין.
