אריטוריקה בפרשה: כך תעבירו ביקורת נכון \ ארי טננבוים

איך מעבירים ביקורת בצורה הטובה ביותר?

יש כמה שיטות ואופנים איך לגרום לביקורת להיות מוצלחת ושאכן תתקבל על השומע. אבל לפני כל העצות, יש משהו שכדאי לדעת ואם יודעים אותו – הדרך סלולה הן למבקר והן למבוקר.

פרשת השבוע מתחילה במילים "אמור אל הכוהנים" ואז ה' מצווה את משה את דיני הכוהנים למי הם יכולים להיטמא וכן הלאה.

עוד באתר:

צפו

צעקתו של הרב רוזנבלום: מה איבדנו כשאין לנו בית מקדש?

הרב ברוך רוזנבלום

צפו

האב השכול סירב להשתתף: ריקוד שיקם לב שבור

גיל ישראלוב

צפו בסיפור

הילדה הטיחה: "אתה כבר הולך? אתה חסר לי"

גיל ישראלוב

דוח רפואי חושף

בסכנה! החטופים אביתר דוד ורום ברסלבסקי על סף קריסה

קובי אליה

יש הבדל בין אמירה לדיבור. אמירה היא לשון רכה (כך מובא במכילתא וברש"י בפרשת יתרו) ואילו דיבור היא לשון קשה. ה' נותן למשה את הטיפ הראשון איך למסור את דבריו לבני אהרון – 'אמור להם'. אל תדבר איתם. במקרה שלהם זה לא היה ביקורת אלא ציוויים אבל זה נותן לנו פתיחה טובה איך לגשת לביקורת
לא לבוא בקטע של "אתה שומע מה אני מדבר איתך?" אלא: "יש לי משהו לומר לך". תחבירית, בטח בדור שלנו, זה נשמע הרבה פחות מאיים.

אז אחרי שאנחנו יודעים איך ניגשים בכלל למסור ביקורת, כשאנחנו במצב של אמירה ולא דיבור, בואו נלמד עוד כמה טיפים באומנות הדיבור איך לגרום שהביקורת שלי תתקבל על השומע:

ראשית: בזמן הנכון. לא להעביר ביקורת בזמן מריבה. היא מילא לא תעזור. רק אחרי מריבה, עת שהלבבות נפתחים, רק אז אפשר להגיד: "שומע, יש לי משהו להגיד לך בקשר למה שקרה".

ב. להזדהות. רגע לפני שאני רוצה להגיד את מה שיש לי להגיד על מה שקרה – כדאי לשמוע את הצד השני – מה דעתו בנידון. אולי אחרי שאני ישמע אותו אקבל נקודת מבט שתפתור חצי מהטענות שלי כלפי בן שיחי.

ג. לבדוק איפה אני לא בסדר בסיטואציה הזאת. נכון אומנם שאני הוא זה שרוצה להעביר ביקרות. לדוגמה: רבנו ובן שיחי מקבל החלטות לבד לפני שהוא מתייעץ איתי. זה מרגיז אותי ואני רוצה להעיר לו על כך. רגע לפני, כדאי שאבדוק עם עצמי איפה אני נהגתי לא נכון בסיטואציה. אולי לא אמרתי לו ברורות שאני רוצה שהוא יתייעץ איתי לפני החלטות חשובות? אולי הוא חשב שאני סומך עליו? אולי הוא לא הבין ממני שגם אני צד בעניין? ומכאן לשאלה שלי אל עצמי, איך אני יכול לגרום לו להבין שאני כן מעוניין שהוא יתייעץ איתי. מביקורת אליו אני קודם כל מבקר את עצמי. אתם כבר לא תתפלאו שאספר לכם שזה חוסך בדרך כלל את רוב הביקורת שרציתי להעביר.
ד. נסיים איך שפתחנו מהרעיון בפרשה: יותר לספר – פחות לבקר. במקום לבוא ולהגיד "אתה לא מכבד אותי בכיתה". משפט שנאמר כקביעת עובדה, אפשר להגיד: "אני מרגיש שאני לא מקבל ממך את היחס הנכון בכיתה" . במקום לבוא להגיד: "אתה לא מתייעץ איתי" אפשר להגיד: "אני מרגיש שאנחנו לא מספיק מדברים על דברים לפני שאנחנו מקבלים החלטות". בן רגע הפכתי את זה מביקורת להצגת עובדה שאני מרגיש אותה ורק משתף אותך בה. למבוקר יהיה הרבה יותר קל להגיב לי עניינית בלי להיעלב כי הוא מרגיש שאני משוחח איתו ולא מבקר אותו.

לסיכום הדרכים הטובות ביותר להעברת ביקורת הן: א. לבוא במצב של אמירה ולא דיבור קשה ב. בטיימינג הנכון. בזמן שהלבבות פתוחים. ג. לשמוע קודם מה יש למבוקר להגיד. ד. לבדוק איפה אני לא בסדר שבגלל זה יש לי ביקורת להעביר. ה. פחות לבקר ויותר לספר.

בהצלחה – שבת שלום ומבורך!

הכותב הינו מומחה באומנות הדיבור והשכנוע | לקבלת טיפים וסודות באומנות הדיבור והשכנוע בקבוצת ווצאפ שקטה: לחץ כאן