איך אפשר למלא את החלל ולהאיר אחרי החושך הגדול? \ מירי שניאורסון

אהרן העמיק בדעתו ותהה – לשם מה נבראתי? מה תפקידי בעולם? הרי אני ובניי וכל שבט לוי נבחרנו כדי לשרת במשכן, אם כן, הכיצד נמנע ממני תפקיד עיקרי בחנוכת המשכן? | מירי שניאורסון במאמר על הפרשה

ארי טננבוים

ט"ו בסיוון תשפ"א, 26/05/21 06:47

א+

א-

כשגילה התקשרה אלי מייד אחרי פרסום הכתבה על פעילות ארגון נפלאות מתגברות הייתי המומה. השיחה איתה הותירה אותי נרעשת ומהורהרת עוד שעות ארוכות. גילה היא אשת הברזל. אישה עוצמתית ומובילה, אלמנה כבר תריסר שנים, מנהלת ביד רמה את תריסר ילדיה ועשרות נכדיה, נכדותיה, נינותיה וניניה, כן ירבו. ופתאום היא חשה צורך בקרבה. "נוכל להיות בקשר?" היא שאלה אותי בביישנות לא אופיינית והסבירה: "״זה לא נהיה יותר קל ככל שהזמן עובר, השנים שעוברות מפטירת בעלי רק מגדילות את החסר". והזעקה שלה, שמגיעה ללא מילים היא – תעזרו לי למלא את החלל, להוסיף באור ובכוח. בדיוק עבור נשים כאלה הקמנו את ארגון "נפלאו"ת מתגברות" לפני שלוש שנים, כי רק יחד הן מתגברות!

‎מטרת הארגון היא לדאוג למאות נשים מאנ"ש שהתאלמנו מבעליהן בגיל מבוגר. האובדן לאחר שנים ארוכות של זוגיות עמוק ומשמעותי ביותר, וההתמודדות עם הבדידות אינה קלה כלל. ‎אנו עורכים איתן ועבורן מגוון גדול של פעילויות: מפגשים והרצאות – פיזיים, ומאז תחילת הקורונה גם מקוונים; מעגלים חברתיים לתמיכה ושיתוף; חבילות שי מיוחדות לקראת החגים; ערכות ל"מבצעים" המאפשרות להן להמשיך את השרשרת ולחזק אלמנות מקהלים נוספים ועוד. ‎זו לצד זו הן יושבות – רבנית ועקרת בית, משפיעה ואישה "מהשורה", מפיגות את הבדידות, חולקות חוויות וקשיים, מתחזקות וממלאות את השגרה במשמעות ובעשייה. ‎האכפתיות מעניקה לכל אחת כוחות רבים. היכולת להעניק ולפעול יחד בהתאם לדברי הרבי ממלאת אותן באור ומאפשרת להן להתגבר. זו השליחות שלנו!

פרשת בהעלותך, שמסופר בה על המצווה של אהרן הכוהן להעלות את הנרות, סמוכה לפרשת נשא, לפי שכאשר ראה אהרן הכוהן את חנוכת הנשיאים הצטער וחלשה דעתו על שהוא ובני שבטו לא השתתפו בחנוכת המשכן. אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם. שאתה מדליק ומיטיב את הנרות! איך ייתכן שאהרן קינא? אלא ש"חלשה דעתו" זו לא קנאה. אהרן העמיק בדעתו ותהה – לשם מה נבראתי? מה תפקידי בעולם? הרי אני ובניי וכל שבט לוי נבחרנו כדי לשרת במשכן, אם כן, הכיצד נמנע ממני תפקיד עיקרי בחנוכת המשכן? ולכן עונה לו הקב"ה שגם הדלקת הנרות והטבתם היא חנוכה, ועל ידי הדלקה והטבה של הנרות אהרן מעלה את כל נשמות ישראל, שהרי נר ה' נשמת אדם.

ומה איתנו, שאיננו נשיאים? אלא שלכל יהודי יש משכן רוחני בליבו שבו הוא עובד את ה' כמו כוהן. התורה מצווה: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" – לא בתוכו אלא בתוכם! בתוך כל יהודי. כל יהודי צריך להדליק את נר הנשמה עד שתאיר למרחוק, על ידי לימוד תורה וקיום מצוות. עליו להדליק את הנר הפרטי שלו, נשמתו הוא, ואת נרות ישראל – נשמות ישראל. עלינו להזכיר לעצמנו תמיד, כדי שלא נרגיש חולשת הדעת אלא נקיים את התכלית שלשמה ירדנו לעולם – "בשבילי נברא העולם", כדי להאיר אותו ב"נר מצווה ותורה אור", עד שבקרוב ממש נזכה לשלמות העת בהטבת הנרות דוגמת הכוהן הגדול ולחנוכת בית המקדש השלישי בגאולה האמיתית והשלמה.

הכותבת: מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.