מה טוב לעם היהודי שיש להם את פרשת השבוע.
הם ממש יכולים "לחיות" את הפרשה. כידוע כמה המפרשים האריכו בחשיבות של "יום-יום עם הפרשה". זה נותן מבט אחר לשבוע.
פעמים רבות ניתן למצוא קשר ישיר בין הפרשה השבועית לאקטואליה באותו שבוע. ממש בתזמון מושלם.
עוד באתר:
ככה לדוגמה: פרשת קורח. הכהן שרצה גדולה במקום לא לו ונפתלי בנט שרצה בדיוק את אותו הדבר.
באותו שבוע גם נפער בולען במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים. רק היה חסר שמישהו (מתאפק מלכתוב "ספציפי") היה צועק "משה אמת ותורתו אמת" והינה לנו דוגמה של הפרשה בלייב.
כאחד שכל יום לומד את הפרשה לפי ימים. ביום ראשון את עליית "ראשון", ביום שני את "שני" וכן הלאה, אני יכול להעיד שאין כיף מלחיות כל שבוע את הפרשה. גם בזמנים שאין קשר אקטואלי בין הפרשה לחיי היום-יום, בכל אופן, תמיד כיף ללמוד את החומש היומי ולראות איך הוא מתאים לנו בכל צעד ושעל בחיים.
מה נזכרתי אתם שואלים? ובכן אתם לא.
אבל אני כאן כדי לספר לכם: בחומש של היום (ראשון), בלעם מדבר עם הקב"ה (פרק כ"ב פסוק י"ב). איני יודע מדוע דווקא בלעם "החכם" זוכה לדבר עם ה', אבל זאת העובדה. ה' אומר לו לא ללכת עם המשלחת שמבקשת שיקלקל את עם ישראל.
בלעם מתחכם, כך מפרש רש"י, ואומר: "אוקי, לא אלך איתם, אבל אקלל את עם ישראל ממקומי".
אומר לו ה': "לא תאור את העם". אתה לא תקלל אותם.
מגיב בלעם: "אם כן אברך אותו".
עונה ה': "אינם צריכים לברכתך – כי ברוך הוא".
במילים אחרות – לא מדובשך ולא מעוקצך.
ומיד נזכרתי במילים שכתב מישהו בטור סיכום לשבוע הראשון שלו בתפקיד מסוים מאוד: "יש לי מחויבות אישית לדאוג לכלל אזרחי ישראל, ללא שום הבדל. לדאוג שכולם יהיו חלק. שגם מי שחושב אחרת ירגיש שייך".
בוא אחי – ביטוי שמתאים למי שבזמנו הסלוגן שלו היה "..זה אח".
לא מדובשך ולא מעוקצך.
ואז התעוררתי מהחלום.
