"אני רוצה להתייחס למורכבות שחווים הבעל או האישה שנישאים לבני זוג שהתאלמנו", אומרת ל'קול חי' מיכל כהן חי, סופרת, מטפלת ויועצת. "זה נושא מאוד מאוד רגיש ועדין, ואני יכולה להגיד שמלכתחילה הרבה פעמים הדברים קשורים במוכנות של האלמן או האלמנה להמשיך הלאה, בעיקר בעיבוד האבל. אני אומרת את זה על סמך היכרות שאני רואה בשטח, כי לפעמים בני זוג שאיבדו את הקרוב להם רוצים להמשיך הלאה מכל מיני סיבות, אם כדי לא להיות לבד או מטעמים אחרים, אבל האבל עוד לא קיבל את המקום שלו, והלב שלנו לא באמת פנוי להכניס אליו אדם אחר".
כהן חי מוסיפה: "אם אלמנה חוותה זוגיות טובה בנישואים הראשונים שלה, היא הרבה פעמים תישא בתוכה איזושהי תקווה למשהו דומה. אבל בפועל, היא נישאת לתת לאדם אחר, עם תכונות שונות, עם צרכים שונים, עם מטענים אחרים, עם סיפור חיים אחר, ולפעמים הפער פה קשה מאוד, ומחיה את הגעגוע. למשל, אלמנה שנישאת לגרוש, יש שם סיפור חיים אחר, עם תוואי אחר, עם פצעים אחרים. הרבה פעמים מאוד קשה להתמודד עם הדבר הזה, וזה פשוט פותח את הפצעים של האבל, והרבה פעמים אני שומעת מנשים שהן מאוד מבולבלות במקום, וזה פשוט קורה בגלל שקשה להכיל את הפער הזה, והרבה פעמים האבל לא עובד כמו שצריך".
"אני רוצה לספר פה על איזשהו זוג שנבין רגע את המצב שיכול לקרות", אומרת כהן חי, "ומדובר פה על אישה שנישאה לאלמן. כשהם נישאו, אז לשניהם היו גם ילדים מתבגרים, וגם קטנים, והם עברו להתגורר בבית של הבעל, שהוא היה כאמור אלמן. ושם הזיכרונות מהאישה והאימא שנפטרה היו מאוד נוכחים, ברמה כזו שדברים שהיא אהבה היו בסלון ואפילו בגדים בארון שעוד נשארו, והאישה חוותה קושי מאוד גדול, גם בהסתגלות עם הילדים של הבעל, וגם בהסתגלות של הילדים שלה, היא ממש הרגישה שאין לה שם מקום, ושמאוד מאוד הקשו עליה ועל הילדים שלה, היא נמצאת בבית, אבל הוא לא שלה, יש שם אישה אחרת שזה הבית שלה".
עוד באתר:
ממשיכה ומספרת כהן חי: "ובנוסף לכך, וזו נקודה נורא חשובה, האבל היה מאוד נוכח, וממש שימרו אותו במשפחה של האישה, וזה ממש הקשה על היצירה של הקשר החדש הזה. וזה באמת היה נראה חסר סיכוי, ובהצעת רבנים הם פשוט עברו למקום אחר, ובעצם התחילו את ההתמודדות של החיים - שעדיין הייתה לא פשוטה. בפועל, הם כבר נשואים, ברוך השם, כמה שנים, ואפשר להגיד שהם עברו את זה והדברים נרגעו".
"אני נזכרת בסיפור של חברה ששיתפה אותי", אומרת מגישת התוכנית, רחל פסטג, "שלפני הרבה שנים היא הייתה גרושה, והיא נפגשה עם אלמן מאוד טרי, וכל הפגישה הוא דיבר על אשתו שנפטרה, הוא אפילו סיפר שנערמות ערימות של כביסה, והם כאילו עוד לא קולטים לגמרי שהיא איננה, והם פשוט מחכים שהיא תיכנס ותעשה כביסה. אותה חברה שלי עשתה משהו חכם, והיא אמרה לו שהיא מרגישה שהוא עדיין לא בשל להמשיך הלאה. יכול להיות שלחצו עליו, יכול להיות שלפעמים זאת סוג של בריחה, כי ההתמודדות קשה, ובאמת הם לא המשיכו, ורק אחרי חמש או שש שנים הוא נישא מחדש, לקח לו באמת זמן לעכל את האבל, את האובדן".
"עוד דבר שמאוד מאוד חשוב להגיד בהקשר הזה", אומרת כהן חי, "זה שזה מזמין איזושהי התמודדות עם השוואות וחוסר ביטחון כל הזמן, יכולות להיות השוואות בהכל, בארגון של הבית ובבישול, ומצד האישה - איך הוא פירנס, או איך הוא למד, איך היה שולחן שבת איתו. וככל שאנחנו ככה מגיעות פה עם ערך עצמי יותר מוגדר ויציב, ועם ביטחון, אנחנו פחות ניפול לבורות הקשים האלה. תחשבי על בעל שמתחתן עם אלמנה, שבעצם מציפה כל הזמן את החסר של מה שהיה קודם, בהנחה שהזוגות הייתה טובה, וצריך להיות מאוד חזק, ולהבין בדיוק מה אתה מביא לתוך הדבר הזה עם ביטחון, כדי לא להתערער".
לדבריה: "לכן אני גם אומרת הרבה פעמים לנשים, גם אם אתן מרגישות את זה, או שיש משהו שממש מפריע לכן, תמצאו את הדרך לדבר על זה, אבל בלי להגיד לו: 'בעלי היה עושה ככה', אבל זה קורה המון, ואז מה שקורה זה שבעצם, לפעמים כשאני פוגשת זוג בחדר, מרגיש לי שפשוט חסר עוד כיסא, חסר כיסא לבעל הקודם, או לאישה הקודמת".
כהן חי מספרת: "היה לי איזה זוג, הם היו יותר מבוגרים, כל כך אהבתי איך הם עשו את המסלול. שניהם היו אלמנים, וכל אחד מהם נכנס למפגש עם הילדים הבוגרים של בן הזוג השני, זה דבר שיכול להיות מאוד פרובלמטי, הילדים כבר נשואים, בעלי דעה ועם משפחות משלהם. אני זוכרת שהבעל נכנס למשפחה של האישה, והדבר הראשון שהוא אמר להם היה: תשמעו, אני כל כך שמח לפגוש אתכם, אימא שלכם סיפרה לי כל כך הרבה על אבא שלכם, מי הוא היה, איזה איש הוא היה. איזה אבא גידל אתכם, אני מרגיש שזאת זכות בשבילי להיכנס למשפחה כל כך נהדרת. הוא ממש נתן מקום לאבא שלהם, והאישה עשתה את אותו דבר עם המשפחה שלו".
האזינו לדבריה המלאים של מיכל כהן חי, מתוך התוכנית 'עניין משפחתי' בהגשת רחל פסטג:
