"להשכיחם תורתך": זה מה שהרווחנו מהיוונים

בדרשות חתם סופר דרושי חנוכה כתב דרוש על ענין מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, בחנוכה מצאנו לשון חז"ל שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, נרות חנוכה עומדים מול המזוזה.

בעניין המזוזה ישנו סיפור בגמ' בעניין  אונקלוס הגר שהוא הסביר לחיילי המלך את מהות המזוזה.

בדר"כ המלך יושב בפנים, והחיילים נלחמים בחוץ, או הוא בפנים והחיילים שומרים בחוץ. אבל אצלנו הקב"ה שומר בחוץ ואנחנו בתוך הבית.

וזה השם הקדוש ש-ד-י שעל המזוזה, על שם שהקבה שומר דלתות ישראל.

אומר החת"ס כאשר עם ישראל עושים רצונו של מקום, כאשר יש להם את בית המקדש אז הכהנים והלוים נמצאים בעשרים וארבעה מקומות ושומרים על המקדש מבחוץ.

מצוות שמירת המקדש נלמדת משני פסוקים בספר במדבר"וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל-מוֹעֵד"

"וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל-מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

בראשונים מנו כמה סיבות למצוות שמירת המקדש: בהן, לכבודו של בית המקדש  וגם שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה

יש מפרשים על המשנה במסכת תמיד שעוסקת בשמירת המקדש שאומרים שהשמירה הזו לא הייתה מפני חשש של גניבה, מלחמה, או משהו בסגנון הזה, הרמב"ם אומר , שמטרת השמירה היא לשם כבוד, "שמירת המקדש מצות עשה ואע"פ שאין שם פחד מאויב ולא מלסטים שאין שמירתו אלא כבוד לו, אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין".

ולכן מובן מדוע השומרים הם דווקא כהנים ולויים המובחרים והחשובים שבעם.

לכאורה לא מובן מדוע מבטלים את משרתי ה' מתפקידם בעבודת המקדש ע"י מינוים לשומרים, לכאורה היו יכולים לקבוע שהשמירה תהי' ע"י ישראלים, מכיון שהשמירה נוגעת בכבוד ה' ה"ז נפעל דוקא ע"י מובחרי וחשובי העם

היה תפקיד מיוחד לכהנים ששומרים

הם היו צריכים מדי יום לעשות סיור יומי לפני תחילת העבודה, כשאבוקות של אש בידם,

הממונה על שומרי המקדש נקרא "איש הר הבית". מתפקידיו היה לבדוק את השומרים בעת תפקידם.

בגמרא במסכת תמיד למדו מפסוקים שישנו חיוב שמירה ב24 מקומות, ועל הלויים מוטל לשמור בעשרים ואחת מקומות, ועל הכהנים בשלושה מקומות נוספים:

בספר  "משכנות לאביר יעקב", כתב  שמצות שמירת המקדש נוהגת גם בזמן הזה, וזה ייעשה על ידי שממירה מחוץ להר הבית, אבל חכמי דורו חלקו עליו

בספר "עיר הקודש והמקדש" כותב כמה סיבות למה אין כיום מצוות שמירת המקדש, ואחת הסיבות שמטרת השמירה היא לכבוד הבית, וכשאין בית – אין על מה לשמור.

עוד הוא כותב, שאפילו אם תכלית השמירה היא לכבוד מקום המקדש, כאשר זרים הולכים שם – אין השמירה מוסיפה כבוד.

בכל אופן כאשר ישראל עושים רצונו של מקום, ויש מקדש, אז הכהנים והלוים שומרים על המקדש

הקב"ה כביכול יושב בפנים  ובני ישראל שומרים  מבחוץ, כמ"ש במשנה בעשרים וארבעה מקומות הכהנים והלוים שומרים בבית המקדש

אבל כאשר אין את בית המקדש, נשארנו רק עם המזוזות, כלומר השמירה של הקב"ה בחוץ ואנו בפנים בתוך הבית.

ולמה בגלות אנו זוכים רק למזוזה = הקב"ה בחוץ ואנו בפנים.

בזמן הבית יש גם וגם, גם בפנים וגם בחוץ, גם במקדש וגם בבית, אבל בזמן הגלות, יש רק את המזוזה, אין את המקדש.

למה? אומר החת"ס על בסיס מה שכתוב "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם"

מצינו בימי מרדכי ואסתר אז, זמן הגלות, ימי הסתר פנים.

ישראל לא עשו רצונו של מקום, אחרי שהם השתחוו לצלם בימי נבוכדנצאר, ואחרי שהם נהינו מסעודת הרשע אחשוורוש, והיו כורעים ומשתחוים להמן, היה קטרוג בשמים "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד"  ישנים מן המצוות, ועכ"ז שומר ישראל: 'הינה לא ינום ולא ישן, ובלילה ההוא נדדה שנת המלך', כשהייתה חרב חדה מונחת על הצוואר של עם ישראל עשה מרדכי הצדיק מהפכה והחזיר את העם בתשובה, בני ישראל שמרו אמונים להקב"ה גם בזמן הגזירות הנוראות.

כתב החת"ס כמו שכשישראל החזירו פניהם מהקב"ה ולא עשו רצונו יתברך, אעפ"כ הקב"ה מסתכל ושומר עליהם, שזה גילוי אהבה נפלאה לבני ישראל.

כך הוא גם מצדנו, כביכול גם בזמן שהקב"ה לא הסתכל = זמן הסתר פנים,  אנחנו כן התייחסנו אליו ושמרנו מצוות.

לא השתמשנו רק  בכח ההיגיון והסבירות אלא בכח האמונה!

הקב"ה הבטיח לא מאסתים ולא געלתים לכלותם

ומכאן לתרבות יון, אחד מהבנים של נח, היה יפת שבעה בנים היו ליפת, ויוון היה הרביעי.

כאלף ושבע מאות שנה התגלגלה משפחת יוון בעולם… עד שעלה קרנה, ובימי אלכסנדר מוקדון היא נהייתה למעצמת על. מלכות יוון החלה בשנת 3442 לבריאת העולם. מאה שמונים שנה שלטו היוונים שלטון ללא מצרים.

מראשית ימי אלכסנדר מוקדון, ועד סוף ימי אנטיוכוס, שמת בשנת    3622לבריאת העולם.

יוון רדפה את ישראל בקיום המצוות והפריעה להם בעבודת בית המקדש.

ה' נתן ליפת ולבניו את סגולת היופי והחוכמה.

גם נח אביו של יפת בירך אותו: "יַפְתְּ אלֹקים ליֶפֶת", הוא ביקש בשבילו את היופי החיצוני אבל  נח הוסיף תנאי: "וישכון באֹהלי שֵׁם", היופי שיורעף עליו יבוא לשלמותו רק בהיותו שוכן באוהלי שם.

'אוהלי שם' רומז לחוכמת התורה, כי מִשֵּׁם, בנו בכורו של נח, יצא עם ישראל.

אלא שהעם היווני בחר להתעלם מברכה זו, ופנה אל הדרך ההפוכה. במקום להצטרף אל "אוהלי שם", הוא פנה להאיר למין האנושי את דרכו על ידי המדע, מדע בלבד,  הבנת המציאות הגשמית בלבד, והכחשת המציאות הרוחנית והשפעתה על העולם
היוונים הגיעו להישגים מרשימים בתחומי המדע, הפילוסופיה אבל הם לא השכילו להגיע להכרת הכוחות הרוחניים האמתיים שיש בבריאה

 

ובתהלים כתוב: ראשית חכמה יראת ה'

התורה מרשה ליופי של יפת דריסת רגל באוהלי שם, אבל לא על חשבון הפנימיות. השלמות האמיתית של היופי קיימת רק כאשר היא עולה בקנה אחד עם התוכן הפנימי, שאם לא כן זיופו טופח על פניו.

שקר החן והבל היופי, אשה יראת השם היא תתהלל, גם היופי שלה הוא בעל ערך וחשיבות

כתוב בתורה – חושך על פני תהום, חושך זו יוון, מדוע כי זו תרבות שרואה ושמה דגש רק על החומר רק את הטבע, ולא את המעבר, את האור, אלא רק את החושך.

אין דופי  ויש מעלה יתרון וחכמה לעסוק בחכמת הטבע, אבל כל זה בתנאי שחושפים את הסדר המופלא ומסיקים מכך מסקנות רוחניות, מעשיות,

אבל החושך זו תרבות יון הם רוצה רק את עולם החומר בלבד

מאה שמונים שנה עמדה מלכות יון הרשעה, אפילו כשהיו גזירות בכל אופן תמיד מסרנו נפש על קידוש השם.

היוונים רצו לבטל מעם ישראל מצוות חשובות כמו מצוות שמירת שבת, קידוש החודש וברית מילה ותלמוד תורה, מדוע היוונים רצו לבטל דוקא מצוות אלו?
כתוב בספר שם משמואל שברית מילה זה אות בגוף, בין עם ישראל לריבונו של עולם.

הוא גזר שלא למול את הבנים, כי מצוות מילה מכוונת נגד הטבע הגשמי, שהרי גשמיות האדם נקבעת לפי לידתו, והוא נולד ערל ולא מהול. מצוות המילה היא הכרה בשעבוד האדם לכוח רוחני עליון, לברית עם הקב"ה

על השבת כתוב "אות היא לעולם ביני ובין בני ישראל", זה מקשר בין בני ישראל להקב"ה.

שביתת השבת היא ביטול מעשה האדם הגשמי, היא משמשת אות לשלטונו של הקב"ה, בורא שמיים וארץ.

לדעת היוונים, החומר שולט.

קידוש החודש מראה שבני ישראל שולטים על הבריאה.
היוונים רצו להילחם נגד האותות בין בני ישראל לרבונו של עולם ונגד כח השליטה של עם ישראל על הבריאה

גם הגזרה על קידוש החודש נגזרה משום שהתורה מעניקה לבית הדין ולחכמי התורה יכולת לקבוע את הזמנים ואף לשנותם, שלא לפי המהלך הגשמי של העולם.

לפי היוונים, חידוש הלבנה מדי חודש הוא תופעת טבע, ושום דבר לא יותר מכך

וכמובן ת"ת  זה מה שמחבר בין עם ישראל להקב"ה

למרות הגזירות הקשות עם ישראל במסי"נ שמרו על המצוות.

יציאה זו למלחמת מצווה, חביבה היא על הקב"ה, ולכן נעשה להם נס, גיבורים נפלו ביד חלשים, רבים ביד מעטים וזדים ביד עוסקי תורתך!

החשמונאים יצאו למלחמה, ואנו  מודים ב"על הניסים"  על המלחמות, שכן עצם המלחמה מול יוון מבטאת את חוסר כניעה של ישראל  למרות שאנו מועטים יכולים לנצח את המרובים בכח הרוח

הרבה צרות היו אז… כמו מעשה חנה ושבעת בניה

ועוד הרבה סיפורים של מסירות נפש על קידוש השם

כהם גזרו על שמירת שבת ויצאו מירושלים למדבר יהודה לשמור שבת, והיוונים המתינו להם בחוץ להרוג אותם…

בימי מלכות יון, היתה מכה ועוד מכה ועוד מכה, ועכ"ז אמרו בני ישראל,

אפי' שאתה מסתתר , אנו נשארים נאמנים אליך !

לכן נר חנוכה משמאל, והמזוזה מימין, סמל שאנו  קיימים באמונתנו ולכן מדליקים נרות חנוכה מול המזוזה. המזוזה מימין שזה סמל השמירה של הקב"ה עלינו

ואת נר חנוכה אנו מדליקים מול המזוזה….אפילו שלא רואים שהקב"ה כביכול שומר ישראל, בכל אופן אנו ממשיכים עם נרות חנוכה, אפילו שיון זה החושך הם בשיאם בכל אופן אנו מדליקים את נרות חנוכה, נר השם נשמת אדם, אנו מדליקים ומעוררים את הנשמה

למרות הצרות אנו ממשיכים באמונה שלנו, ואחר זמן, למרות הצרות מתברר שהמזוזה, סמל השמירה של הקב"ה עדיין קיים!

בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם.

גם כשתוכן המזוזה הוא בהסתרה, אנו גם מדליקים נר חנוכה, כמו שהדלקנו נרות חנוכה גם באושוויץ, גם כשלא ראינו ישועה…אבל בסוף עם ישראל חי וקיים.

נר חנוכה עומד מול המזוזה, רמז שגם כשאין רואים שמירה, אנו שומרים על האמונה שלנו.

הנס הוא לא רק נס של הקב"ה שניצחנו את האויבים או נס שהשמן הספיק לשמונה ימים, לא רק זה, אלא ש'נר השם נשמת אדם' הנר שלנו עדיין דולק.

גם שלא רואים את 'כח המזוזה' שומר דלתות ישראל אנו ממשיכים תמיד להדליק את 'נר השם נשמת אדם'.

ועוד נקודה, אנו מניחים את מנורת החנוכה במקום נמוך, מדוע?

כתב הערוגות הבושם  בדרושי חנוכה מה שאמרו חז"ל נר חנוכה מצוה להניח  למטה מעשרה טפחים, המ"ב פסק שאם מניחה למטה מג' לא יצא ידי חובתו

אז הטעם שמניחים  למטה מעשרה כדי שיהיה ניכר שההדלקה  היא לשם מצוה, כי כל המדליק נר לשימושו הוא מניחו על השלחן למעלה מעשרה טפחים.

עוד כתב בערוגות הבושם, רבי פינחס בן יאיר עשה סולם המדרגות, תורה מביאה לידי זהירות, זהירות לידי זריזות…עד רוח הקודש שלימות הדביקות בתחיית המתים, ובמסילת ישרים ייסד את ספרו על  הסולם של רפב"י, כל המידות הן לא מצוות = זהירות, זריזות, נקיות, הן לא  מצוות כמו ציצית תפילין ומזוזה, אלא הם מדרגות בדביקות הנפש במצוות ובהקב"ה.

הזהירות זו הדביקות על ידי  זהירות בשב ואל תעשה

אח"כ עולה למדרגת זריזות ודבוק בה' ע"י זריזות בקום עושה.

יש כמה מדרגות בדביקות, יש דביקות בלב, דביקות בשכל, דביקות באמונה. וכך הן המדריגות, מדריגות בעבודת השם מדרגות בדביקות.

אמרו חז"ל לעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה… אבל בחנוכה – יורדים גם למטה מעשרה טפחים כי שם מדליקים את נר חנוכה. השכינה יורדת בחנוכה למטה מעשרה,

יש אנשים חלשים בגשמיות, כך יש דורות חלשים , אם ניתן להם את הסולם של מסילת ישרים, הם נשארים עומדים בהקדמה.

מהי מדת הזהירות, להיות מרוכז וממוקד כל היום  בכל תנועותיו ודיבוריו ומחשבותיו, מי יוכל לומר שזוכה למדת הזהירות במהלך כל היום…. סעיף א בשו"ע כתב הרמ"א 'שויתי ה' לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט' וכתב הרמ"א שעי"ז ירגיש כל היום שהקב"ה רואה במעשיו=  ממילא יהיה זהיר.

והאדם בהרבה מקרים הוא במקום נמוך כ"כ הוא למטה מעשרה טפחים

השכינה לא ירדה למטה מעשרה טפחים, והאדם הוא למטה, בחנוכה השכינה יורדת יותר מעשרה טפחים

מהי משמעות הדברים?

העולם הוא מלא בתרבות יון, המהר"ל אומר שעד ביאת משיח תהיה תרבות יוון, תרבות כפירה ואפיקורסות, לכן  תקנו מצות נר חנוכה שאפילו אם יעמוד האדם במקום בו הוא עומד…

יכול האדם להתרומם, כי מרימים אותו.

אומר הערוגת הבושם, לכן נקרא חנוכה לשון חינוך, כמו חינוך הקטן, שבתחילה הוא לא יודע לקרוא אלא מלמדים אותו מההתחלה

ונעמיק, אנו בחנוכה 'יורדים למטה' כי חנוכה הוא זמן שעם ישראל ירד למטה ואפילו אם יורדים למטה משם אפשר להתרומם והרבה, ונסביר:

בנוסח התפילה אנו אומרים כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך, ויש להבין איך גוזרים גזירה להשכיח תורה, בשלמא אדם שיושב ובטל ומסיר דברי תורה מלבו, אך איך יכולים הרשעים להשכיח תורה בכח?

עוד בעניין השכחה, כתוב בעניין יוסף ובניו וליוסף יולד שני בנים ויקרא שם הבכור מנשה כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי, ושם השני אפרים כי הפרני אלקים בארץ עניי. ובמדרש פ וישלח, לשון פלא כתוב על יעקב ויבא יעקב שלם, שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו, שלא שכח תורתו. אבל יוסף שכח, שנאמר כי נשני אלקים את כל עמלי, כלומר עמל התורה שלמד עם יעקב אבינו, שנאמר נפש עמל עמלה לו

נמצא שקרא שם בנו מנשה, על שזכה לשכוח כל התורה שלמד עם יעקב אביו, למה הוא קרא לבן שלו על עניין שלילי כ"כ?

אלא אומר המדרש על הפסוק

כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה. כל המתעסק בצרכי ציבור משכח תלמודו.

למה יוסף שכח תלמודו? בגלל שהוא השפיע על כל מצרים ועל כל העולם, ממילא מה ששכח יוסף את תלמודו, לא היה בזה צער כלשהו, בתחילת פ' וישב פרש"י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, כי באמת היה יעקב אבינו צריך לרדת למצרים ולעסוק באלו העסקנות של יוסף הצדיק, ללקט את כל הכסף וכו, אלא שמדתו של יעקב הוא בחי שלם, תורתו שלמה. לכן העבירו את העסקנות מיעקב ליוסף.

אומר המהר"ל יש לוחות ראשונים ושניים

ראשונים לומדים ולא שוכחים שניים, לומדים ושוכחים

לוחות שניים, צריך תמיד לשנן ולחזור. ואין לומר שדרגת הלוחות השניות הם בדיעבד, שהרי אמרו במדרש רבה שמות (פרק מו) התחיל משה להצטער על שיבור הלוחות, אמר לו הקב"ה אל תצטער לולא היו שוברים לא היו שוכחים את התורה, ואזי לא היו בני ישראל יגעים ועמלים בתוה"ק. שהרי חלק מיגיעת התורה הוא דווקא ע"י מה ששוכחים הלימוד.

כתב הישמח משה בפ' עקב שכשהיו יוצאים במלחמה לקחו את הארון עם השברי לוחות ולא עם הלוחות השלימות, כי עיקר הכח ללחום בסט"א הוא דווקא היגיעה והעמל בתורה שבא אלינו עי השכחה דרך שבירת הלוחות.

וכל חידושי התורה זה  כשלומדים ולא מבינים כ"כ ואז  ומתחילים להעמיק עוד ועוד עד שבאים להבנה חדשה וישרה בתורה.

בתורה של הלוחות הראשונים אין מושג של אי הבנה, רק לומדים ומבינים ומשיגים, לא היו מחדשים חידושים חדשים, מעלת שכחת התורה היא העמל בתורה.

לכן מסיימים את התורה בדבר טוב שעשה משה לעיני כל ישראל ופרש"י ששיבר את הלוחות, והרי משה רבינו נתן לנו עוד הרבה מתנות חוץ משבירת הלוחות, אלא שדווקא ע"י שאין בהירות בתורה מתחדשים חידושים נפלאים.

ואומר הרבי מסאטמר:  עבודת יעקב כלוחות ראשונים, ועבודת יוסף כלוחות שניים

דרגת יעקב אבינו הוא לוחות לפני שבירתם,  מדת התפארת, ונאמר בו ויבא יעקב שלם, שלם בתורתו.

ולכן ביקש לשבת בשלוה להמשיך בזה האופן, כי אם ישלחוהו למצרים לעסוק במצרים בניהול פרנסת המצרים והעולם, הרי שלמה המלך אומר

כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה. העוסק בצרכי ציבור הוא שוכח ומאבד מתורתו.

לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף, כלומר שיוסף הצדיק יעשה את העבודה הזאת, וישיג את מדרגת שבירת הלוחות.

לכן יוסף קורא לבנו בשם השכחה, מנשה. כי הוא הכיר את מעלת השכחה שעי"ז יש יגיעה וחידושים חדשים

ומכאן  לחשמונאים שהם הוצרכו לצאת ללחום ביוונים ועי"ז שכחו חלקי תורה ובזה מבאר הדברי יואל מה שאנו אומרים בתפליה, להשכיחם תורתך.

כשבאו היוונים למלחמה, הוצרכו בני חשמונאי ללמוד חרב וקשת לדעת איך לצאת למלחמה, אע"פ שהקב"ה עשה להם ניסים ונפלאות ונפלו רבים ביד מעטים וגבורים ביד חלשים, וטמאים ביד טהורים, אבל בכל אופן כמו שמסופר ביוסיפון שהיה יהודה עושה תחבולות מלחמה כמו שגם מצינו את חכמת שמשון הגיבור עם הלפידים והשועלים, כך גם ליהודה היו כל אסטרטגיות וכך הנס בא לידי ביטוי הנס של הכנעת היוונים.

על ידי  גזירת היוונים הוצרכו בני חשמונאי לצאת למלחמה ולשכוח קצת מהתורה, והתקיים בהם כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה

כמו שאמרו חז"ל על מרדכי הצדיק שלאחר שהתחיל לעסוק בצרכי ציבור הוא ירד בחשיבות מקומו ברשימת הצדיקים.

היוונים גזרו להשכיחם תורתך, ובאמת שכחו הרבה תורה, אבל = ריבוי התורה שנגרם עי"ז אין לתאר ואין לשער, שהרי  כל התורה שבעל פה התרחבה התעצמה דווקא אחרי המלחמה הגדולה עם היוונים.

אומרת הגמרא שאמר  ריש לקיש פעמים ביטולה של תורה זהו קיומה, ואפילו שכחת התורה וביטולה גורם לו שיעסוק בתורה

על ידי שכחת התורה מעמיקים בתורה

ולמרות הקשיים והגזירות, ההלכות שנשכחו בימי אבלו של משה, החזירם עתניאל בן קנז בפלפולו, והרי אין לשער איזה נחת רוח עשה עתניאל בשמים עי שהחזיר אלו ההלכות בפלפולו

כתב הב"ח בתחילת הל' חנוכה שגלות יון הגיעה על שהתרשלו בעבודת המקדש

ולכן הגיע הגלות, וכעת מה שלא עשו כשהיה אפשרי וקל

כעת נלחמים על כך, וזה מעורר מחדש את החשק והרצון להתקרב להקב"ה

נר מצווה ותורה אור.