השבוע נקרא פרשת מקץ. אני רוצה לשאול אתכם שאלה, כל אדם צריך לשאול את עצמו, האם הוא בטוח שהוא בוטח? פרשתנו מתחילה "ויהי מקץ שנתיים ימים, ופרעה חולם חלום, והנה עומד על היאור".
יש פה שאלות קשות על לשון המקרא. מה זה "מקץ"? זה כאילו הקץ, סוף. "שנתיים ימים", שואלים חכמים למה מתייחס? שנתיים למה? פרעה מלך כבר הרבה הרבה שנים, אז זה לא מתייחס למלך. פרעה הוא חלם אחרי שנתיים שהוא מלך. אלא מה נאמר שנתיים למאסרו של יוסף? גם זה לא נכון. כי הרי הוא ישב כבר עשר שנים בבית הסוהר.
לפי החשבון של חז"ל, בגיל שבע עשרה מכרו אותו, היה שנה בבית פוטיפר, ולאחר מכן היה שתים עשרה שנה בבית הסוהר, כך שהגיע לגיל שלושים, כשהוא הגיע לפרעה. אז זה יוצא שהשנתיים האלה תלושים. לא קשור, לא ליוסף, ולא קשור לפרעה. אז מה זה "שנתיים"? שנית, מה זה "שנתיים ימים"? למה צריך להגיד לכתוב לנו ימים? שנתיים. המילה ימים מיותרת.
עוד באתר:
וגם אנחנו רואים שכל החלום של פרעה בעצם הוא סיבה להוצאת יוסף מבית הסוהר. "ופרעה חולם והנה עומד על היאור". למה הקדוש ברוך הוא צריך להביא חלום לפרעה, לסבך אותו כדי שיצטרך להגיע ליוסף, חסר דרכים להציל את יוסף, רק על ידי שפרעה הרשע יחלום חלום? הרבה דרכים למקום, למה צריכים את זה? ושואל האלשיך גם למה לשון "חולם" זה הווה. "חלם". למה חולם בלשון הווה? אלה הן שאלות מפתח כדי שנוכל להבין את המסר של התורה.
צפו בשיעור המרתק המלא של הגאון רבי מרדכי מלכא, רבה של העיר אלעד.
