שלמה המלך אמר פעם משפט שרבות דיברו עליו:
"כעס בחיק כסילים ינוח".
יש כאלה שניסו לייחס את הכעס ואופיו לאדם כזה או אחר, אבל שוכחים שכעס הוא אחד ממידות האדם, כמו גאוה ענוה וכו'.
עוד באתר:
אבל השאלה הגדולה היא איך מתמודדים איתו?
בימינו יש הרבה כלים וטיפולים בפסיכולוגיה המודרנית, איך מתמודדים עם הכעס, אבל חז"ל הביאו כלי מאוד מיוחד שאותו אנו לומדים מתוך פרשת השבוע שלנו..
ומהו?
אתם שואלים?
הבה נראה יחד את תחילתה של פרשתנו:
"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה"
יהודה ניגש ליוסף אחרי שהשאיר אצלו במפגש הקודם את בנימין, ומתחנן לשחררו, במדרשים כבר הובא מהות השיחה ותוכנה שבה כל אחד הראה את גבורתו, ויהודה לא מבין כיצד יכול להיות לאיש מצרי וילדיו, מלך מצרי, גבורה כל כך גדולה שלא נראתה בארץ בימים ההם חוץ מבני יעקב, אלא הוא אומר לאחיו שגם הם לא זיהו שמדובר ביוסף: "זוהי גבורה של בית אבא"!.
והשאלה כאן נשאלת ביתר שאת – נכון שהוא יצא ממכם ללא חתימת זקן ועכשיו הוא עם חתימת זקן, אבל כיצד אתם לא מזהים?!, השבטים הקדושים חסידי עליון, שהיו בודאי ובודאי בעלי רוח הקודש כיצד אתם לא מזהים אחרי שישבתם לפניו והוא סידר אותכם לפני שולחנו כפי סדר משפחתכם, אתם לא מזהים שמדובר ביוסף?
אלא בשביל לבאר את השאלה הגדולה הזו, הבה נראה יחד את דברי הגאון בעל ה"תפארת שלמה" מראדומסק זצוק"ל שכתב וז"ל:
"כתיב להלן (מה,יב) 'והנה עיניכם רואות כי כפי המדבר עליכם', ופרש רש"י בלשון הקודש. הנראה לבאר על פי מה שנתבאר בפסוק 'ויתנכר אליהם וידבר איתם קשות' (לעיל מב,ז) כי לכאורה יפלא מדוע לא הבינו השבטים להכיר את יוסף הצדיק בתמונת פניו, כאשר כל רואיו יכירוהו כי הוא זרע ברך ה', בפרט השבטים הקדושים בעלי רוח הקודש לא יכלו להבין מה שהיה הינוקא מבין בהכרת פנים, אולם זה היה השכלת עצת יוסף להתנכר אליהם בדבר זה בעצמו שהיה מדבר עימם קשות בכעס, ועל ידי זה הייתה תמונתו משתנית לכן לא הכירוהו, וזה שנאמר 'ויתנכר אליהם' בזה שהיה מדבר עימם קשות".
והדברים מתבארים בזה כמין חומר – הרי יוסף הצדיק יצא מהם בלא חתימת זקן, וכשהם ראו אותו עם הזקן, לא בגלל זה אלא בגלל שיוסף רצה שהם לא יזהו, הוא רצה שיראוהו בכעסו, ו'ויתנכר אליהם', עשה את זה בכוונה, בשביל שיראו שהוא כועס אבל כעס הפנים ולא כעס הלב, שהכעס עולה לנו תדאגו שזה יהיה כעס הפנים ולא כעס הלב.
וזו העבודה שלנו!
בואו ותשמעו סיפור (מידות דיליה, ח"ב, עמוד תקצד'):
פעם אחת עבר הסבא מנוברדוק זצ"ל בשוק, וראה אדם אשר הרעיד את דוכנה של מוכרת תפוחים ונענע את הערמה הסדורה עד שכל התפוחים נפלו והתפזרו. בעלת החנות התחילה לצעוק ולצווח לעזרה, והסבא זצ"ל מיהר לעזור לה ולאסוף עבורה.
האשה הייתה כולה אש להבה כמו התפרצות הר געש, והמטירה נאצות על ראש אותו האיש שהפך לה את הדוכן, תצילנה האוזניים מלשמוע..
לפתע ניגש אליה לקוח אשר ביקש לקנות ממנה תפוחים מיד ובו במקום, היא האירה פנים, חייכה והתרפסה, בחרה עבורו סחורה נאה, קיבלה את כספו והשיבה לו עודף, והכל בסבר פנים יפות ונעימות.
הסבא זצ"ל עמד בצד ותמה לעצמו: הלוא רגע קודם לכן היא הייתה כל כולה רוגז, והתגעשה בכעסה, ואיך ברגע קט, בפתע פתאום נרגעה, כעסה להיכן הלך?
עד שהבין כי ידעה האשה שפרנסתה מאותן פרוטות שמביא לה הלקוח, ומהן תביא אוכל לילדיה, ואיננה יכולה להרשות לעצמה לכעוס לעומתו.
מכאן הסיק הסבא זצ"ל יסוד גדול בכוחות הנפש: האדם שליט על מידותיו, רק אם ירצה יכבשן!
ומכאן נלמד – אתה יכול לשלוט על מידותיך, כשזה צריך לקרות עדיף שתכעס כעס הפנים ולא כעס הלב..
כי לא כדאי לכעוס..
עדיף להשאיר את הלב נקי..
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לעילוי נשמת בת דודתי היקרה
גו'לי בת ליזה ז"ל
ת.נ.צ.ב.ה
