השבוע חל אחד מימי הניטל, בהם נהגו בחסידויות שונות שלא ללמוד תורה. החוקר התורני ומחבר הספר מנהגי הקהילות, הרב יחיאל גולדהבר, הסביר בראיון מרתק ב'חדשות אנ"ש' ב'קול חי' על השתלשלות המנהג.
מהו המקור למנהג הזה, שלא לומדים תורה בליל ניטל?
"המונח ניטל, נמצא אצל היהודים כבר מקדמת דנא, ניטל הוא קיצור של מונח נוצרי בשם נאטליס דומיני, יום הולדת של 'המשיח', שזה היה חג מאוד חשוב אצלם מהמאה השלישית והרביעית והלאה. זה מופיע אצלנו לראשונה, בכתבי הראשונים, בהתחלת מסכת עבודה זרה. המשנה הראשונה שם פותחת בימים שאסור לשאת ולתת – לעשות מסחר עם גויים ביום אידם. הראשונים על אתר מקשים, הרי יש להם המון חגים, ואנחנו כן מנהלים מסחר איתם?
עוד באתר:
במאמר המוסגר, צריך לדעת שאם ניקח לוח אירופאי לפני 300 שנה, אין שם כמעט שבוע בלי חג נוצרי. כיום רוב החגים שלהם כבר נשכחו, אבל לפני 800 שנה, 700 שנה, היו להם כל שני וחמישי חג, אז לפי ההלכה, יצא שאי אפשר לנהל איתם מסחר, וזה פשוט לא אפשרי לנהל ככה אורח חיים, אז הראשונים מנסים ליישב את המנהג הזה. אחד מהנימוקים ליישב את המנהג הוא שרוב החגים לא כל כך חשובים אצלם, חוץ מהיום המיוחד בשנה, מה זה היום המיוחד בשנה? אז בכתבי יד של הראשונים כתוב במפורש 'ניטל'.
אני החזקתי ביד כמה וכמה ספרי ראשונים, כתבי יד מהספרייה הלאומית, ועל המילה ניטל העבירו קו, זאת אומרת, הצנזורה הנוצרית העבירה קו. שם זה האזכור הראשון של ניטל. כמה מאות שנים יותר מאוחר, בספרי מנהגי אשכנז, יש מנהג מיוחד לניטל, שכשאומרים ביום זה עלינו לשבח אחרי התפילה, אומרים בקול רם 'שהם משתחווים להבל ולריק ומתפללים אל אל לא יושיע".
מאיפה הגיעו המנהגים לעשות דברים אחרים בניטל? יש כאלה שמשחקים שחמט ודברים כאלה.
"ברוב קהילות ישראל באירופה תיקנו תקנות לא לשחק משחקים במשך כל השנה, כי בימים ההם היה מדובר בהימורים. והיו אנשים שמכרו את הבתים שלהם והפסידו את כספם. לכן, במשך הדורות תיקנו תקנות כדי לצמצם את ימי המשחק, חוץ מחנוכה ועד סוף ימי אידם. זאת אומרת, היה להם שבועיים בערך מחנוכה. שכנראה אז לא יצאו לעבודה, או שהבתי המסחר היו סגורים, אז במקום להשתעמם, התירו לשחק".
איך מנהג גוי, חג של גויים, בעצם מבטל מצווה המוטלת על כל אחד ואחד – והגית בו יומם ולילה?
"באותם ימים, הגויים היו משתוללים ברחובות, ארגנו צעדות שהפריעו ליהודים, וזה פשוט היה מסוכן לצאת לרחוב. יהודי שהיה יוצא לרחוב באותו יום – דמו בראשו. ברוב הבתים היהודיים באותה התקופה לא היו ספרים, רוב ספרי הלימוד היו בבתי המדרש".
זאת אומרת, זה היה אצל כל היהודים, ולא דווקא אצל חסידים?
"בוודאי, לפני 500 שנה לא היו חסידים. אבל החסידים, כמו בכל מנהגי ישראל, הם מנמקים את המנהג בנימוק יותר פנימי. ולכן הכניסו פה כל מיני נימוקים קבליים, והנימוקים האלו חלים גם היום, למרות שאף אחד לא מפריע היום".
האזינו לדברים המלאים, מתוך התוכנית 'חדשות אנ"ש' בהגשת נתי קאליש:
