10 דברים שרציתם לדעת על ספינת 'אגוז' • דוד גדנקן

מדינת ישראל עשתה מאמצים אדירים לחילוץ יהודים מארצות ערב ומהארצות המוסלמיות שבצפון אפריקה. 10 דברים שרציתם לדעת על קורות הספינה "אגוז" ופעילות "המסגרת" בהעלאת יהדות מרוקו ארצה.

א.  לאחר הקמת המדינה (תש"ח), הכבידו שלטונות המדינות הערביות את עולן על האוכלוסיות היהודיות וכמובן מנעו בכל דרך אפשרית את עלייתם ארצה. הדבר נכון לגבי ארצות ערב ומדינות המגרב (צפון אפריקה). כל עוד שלטו הצרפתים באלג'יר, מרוקו וטוניסיה, עוד ניתן היה לחלץ יהודים ליציאה מארצות מגוריהם. כשקיבלו אלה עצמאות הוחמר מצבם של היהודים ונמנעה עזיבתם.

ב.  לאחר מאבק ארוך העניקה צרפת עצמאות למרוקו (1956). מרוקו נשלטה על ידי בית המלוכה בראשות המלך מוחמד ה- 5. מיד לאחר קבלת עצמאותה אסרה מרוקו על עזיבת היהודים ובודאי על עלייתם לישראל.

עוד באתר:

לעמוד בניסיון

מפעים: כשבעל החנות נאלץ לשרוף רבע מיליון שקל

הרב נהוראי משה אלביליה

רגעי מתח

דרמטי: הפצ"רית המודחת נעדרה ונמצאה אחר חיפושים

פנחס בן זיו

חילוץ מורכב

בן 12 התהפך עם אופניו, הכידון חדר לבטנו

אבי יעקב

בצפון הארץ

צפו במרדף: נהג המשאית השתולל וברח מהשוטרים

שמעון כץ

ג.  מדינת ישראל לא פסקה ולו ליום אחד את מאמציה לחלץ את יהודי מרוקו ולהביאם לישראל. ה"מוסד" הישראלי קיבל על עצמו שליחות לאומית זו והקים כעין ארגון מחתרתי-יהודי במרוקו. ארגון סודי זה קיבל את הכינוי "המסגרת".

ד.  "המסגרת" הייתה ארגון חשאי שהורכב בעיקר מצעירים יהודים, ילידי מרוקו, רובם בוגרי תנועות הנוער הציוניות-חלוציות. שליחים של המוסד נשלחו מהארץ למשימות של ארגון "המסגרת" ופעילות בקרב הקהילות היהודיות. חלק מהשליחים היו ילידי מרוקו, שעלו ארצה וחלקם אנשי "מוסד" וכאלה שגויסו למשימה זו. כאן החובה לציין עובדה היסטורית: חילוץ יהדות מרוקו החלה עוד בסוף שנות ה-40, תחילת שנות ה50. היה שימוש בדרכונים צרפתיים (חלקם "מזוייפים") ויציאה באמצעותם לצרפת.

ה. ה"מוסד" ארגן את הארגון החשאי היהודי בסודיות מוחלטת. "המסגרת" חולקה לכמה שלוחות עיקריות. "גונן"- הכינוי לקבוצה שעסקה באיסוף מודיעין. "גרקו"- השלוחה שטיפלה בעורף הציבורי במרוקו. "מקהלה"- השלוחה שטיפלה בעלייה הבלתי לגלית של היהודים ארצה. "מחול" –הקבוצה שטיפלה בחברי תנועות הנוער הציוניות. כל החוליות אומנו בחשאי בשיטות להגנה עצמית.

ו.  אחת הפעילויות ההרואיות של המחתרת היהודית הייתה ארגון עלייה בלתי לגאלית באמצעות ספינות קטנות שניקנו-נשכרו, להעברת יהודים בחשאיות מוחלטת ליעדים באירופה ומשם לישראל.

ז.  אחת הספינות הקטנות שנשכרו בשנת 1960 לצורך הברחת יהודים ממרוקו, נקראה "אגוז" (שמה המקורי היה פיסס- PISCES). תפעולה של הספינה היה בחשאיות גמורה. שליחי "המסגרת" היו מארגנים קבוצה של כ40 יהודים. לאחר רדת החשיכה היו אלה מועלים לכלי רכב ומתחילים במסעם. המבוגרים הנרגשים היו מקבלים כדורי הרגעה, התינוקות קבלו בקבוקי חלב והילדים פונקו בסוכריות. מבתיהם הייתה קבוצת היהודים מועברת לחוף ים בשם אל-חוסיימה, שם הועלו במהירות על סירות קטנות שהעבירו אותם אל ספינת ה"אגוז".

ח. הפלגת ה"אגוז" בפעם ה13, יצאה לדרך בליל חורף ה- 10 בינואר 1961, כ"ג טבת תשכ"א (היום לפני 54 שנים). פני הספינה, כנהוג בהפלגותיה הקודמות, היו אל חוף צוק גיברלטר שבספרד. הים החל לסעור, מי ים רבים חדרו לתוך הספינה והחלו צעקות שבר של הנוסעים. רק חלק מהמפליגים הספיקו לחגור חגורות הצלה. תוך זמן קצר ביותר, צללה הספינה לתהומות וכל נוסעיה, למעט הקברניט הספרדי ושני המלחים, טבעו במצולות ים (ישנה סברה שאלה שנחלצו מהספינה ועליהם חגורות הצלה קפאו למוות בקור העז). עם שחר החלו חיפושים נרחבים ונימשו 22 גופות, השאר צללו בתוך הספינה למעמקים.

ט.  22 חללי השיוט הטרגי,הובאו לחוף אל-חוסיימה. הקהילה היהודית של העיר תטואן, קיבלה על עצמה את המשימה הקדושה להביא הנספים לקבר ישראל בבית העלמין היהודי עתיק היומין של העיירה אל-חוסיימה. לימים פורסם הסוד שעם הטובעים היה איש ה"מוסד" הישראלי, חיים צרפתי הי"ד. חיים היה יהודי צעיר יליד מרוקו שעלה לישראל, שירת בחיל האוויר הישראלי וגויס ע"י המוסד לפעילות ב"מסגרת". כאלחוטן מקצועי, הצטרף להפלגות רבות ושוכנע להצטרף להפלגת ה"אגוז" ב10/01/1961, למרות שהיה ימים ספורים לפני חתונתו בישראל.

י.  לימים עלה לכס המלוכה המלך חסאן השני. באמצעי שכנוע מגוונים (כולל תשלומי כופר) התיר המלך יציאת יהודים ממרוקו ובתנאי שייצאו לצרפת. בעיה קרדיאלית הייתה הרצון להעלות עצמות הנספים באסון טביעת ה"אגוז". כמובן נושא שכזה דרש חשאיות מוחלטת ואיסור פרסום הבקשה. כעיקרון הסכים המלך חסאן ה2 להעברת העצמות לקבורה בישראל, אבל פחדיו וחששותיו היו – מתגובות מנהיגי מדינות ערב ומנהיגי האוכלוסייה הפלסטינאית. זו הייתה הסיבה שביצוע הבטחתו נדחה פעמים רבות.

בארץ נעשו מדי פעם מחוות יוקרתיות לציון בית המלוכה המרוקאי. אלה טורפדו בטיפשות ע"י גורמים קיצוניים ומוסתים. מעשיהם הוונדליים גרמו לדחייה נוספת של המצווה הקדושה להעביר עצמותיהם לקבורה בארץ. סם בן שטרית מהמנהיגים וראש קהילת יהודי מרוקו, פעל ללא לאות להשלמת המשימה. בן שטרית ארגן פניות רבות למלך מרוקו ע"י ראשי ממשלות מרחבי תבל, ממזכ"ל האו"ם, ועוד. המפנה חל בפנייתו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין בחודש ספטמבר 1992. העברת החללים אושרה וחללי ספינת ה"אגוז" הובאו לקבורה ממלכתית, בחלקת המעפילים שבהר הרצל בירושלים.