מרן הראשל"צ הגר"י יוסף פנה לפני כשבוע בערב שבת פרשת שמות, במכתב ליו"ר ש"ס אריה דרעי ובו האיץ בו להוביל את עסקת החטופים, למרות החששות וההתנגדות בחלק ממעוזי הימין.
בין היתר כותב הגר"י, "מסרת לנו שהעסקה מתחילה תהליך בסופו ישוחררו כל החטופים - החיים והמתים. שחרור מחבלים רוצחים לא נחשב מסירה בידיים של אחרים להריגה אלא ספק סכנה עתידי, ובזמן הזה לא שייך 'יותר מכדי דמיהן'".
עוד כותב מרן הראשל"צ לדרעי: "לאחר 'עסקת שליט' הוכח שחלק מהמחבלים חזרו לטרור - אבל ב"ה כוחות הביטחון השיבו גמולם בראשם ועזה חריבה, וההרתעה תמנע מחלקם לחזור לטרור. על כן: מי הוא זה אשר יאטום ליבו לנוכח זעקת המשפחות ושוועת החטופים הנתונים בצרה ובשבייה"!
עוד באתר:
להלן המכתב המלא:
אודות העסקה לשחרור החטופים המובאת לאישור הממשלה, הנה מאז ישיבת מועצת חכמי התורה שאז נדון בכובד ראש הדבר וכפי שנמסר לנו ע"י כב' לא השתנו הנסיבות מאותה העת, ואם יש איזה שינוי הרי שהוא רק מהחשש ההולך וגובר לחייהם של אותם החטופים הנמצאים בשבייה, אשר עבורם כל שעה שנמצאים שם היא סכנת חיים ממשית המתגברת מיום ליום ומלבד עוד סכנות שיש בדבר בגוף ובנפש, וגם המאמצים שעושים לשחררם בעוד דרכים, יש בהם סיכון לחייהם של חיילי ישראל המוסרים נפשם למען העניין, ברור הדבר וכפי שהבענו את דעתנו כמה פעמים, כי יש לפעול בכל מילי דאפשר לשחרורם של החטופים, גם אם כתוצאה מכך ישוחררו מחבלים רוצחים ימ"ש שדם ישראל על ידיהם, וכפי שנמסר לנו על ידי כב', אף שאין משתחררים כל החטופים בשלב הזה, מ"מ מתחיל התהליך שבסופו כולם עד האחרון שבהם בין חיים ובין מתים ישוחררו עד סוף התהליך. ואף שיש מה להאריך בזה מכל ההיבטים, אולם מפאת קוצר הזמן, אביא את מסקנת הדברים ועוד
חזון למועד להרחיב בעניין.
ובנ"ד, עולות כמה שאלות עיקריות :
א. האם בעצם שחרור מחבלים רוצחים יש משום מסירה בידיים של אחרים להריגה, כדי להציל אחרים. ב. גם אם אין ודאות, ויש רק ספק סכנה האם מותר להכניס עצמנו לספק סכנה כדי להציל אחרים מוודאי סכנה.
ג. האם יש בזה משום אין פודין את השבויים יתר מכדי דמיהן.
ד. האם יש לדון מחדש בהיתר זה, לאחר 'עסקת שליט' שהוכח כי חלק מאותם מחבלים חזרו לדרך הטרור
ושפכו דם נקי מישראל ובפרט לאחר מה שאירע במתקפה הנוראה ביום שמחת תורה תשפ"ד.
והנה ברור הדבר, כי בעסקה לשחרור חטופים, אף אם מדובר בשחרור מחבלים רוצחים חיים, אין מדובר במסירה בידיים של אחרים להריגה, אלא בספק סכנה עתידי של אחרים ולעניין זה התייחס מרן אאמו"ר זצ"ל שהרחיב בזה בשו"ת יביע אומר (ח"י, חו"מ סי' ו') בעניין חטופי אנטבה (אשר תהילות להשי"ת שוחררו לבסוף בדרך ניסית במבצע צבאי) ושם כתב: "נראה שבאמת עלינו לחוש יותר ויותר לסכנה המיידית של מאות היהודים החטופים, כשלהט החרב מתנופפת על ראשם על ידי המחבלים האכזריים ... ואילו הסכנה העתידה והעלולה להתרחש בשחרור ארבעים המחבלים הכלואים אינה עומדת כיום על הפרק באופן מיידי, אלא לטווח רחוק ולאחר זמן" עי"ש וראה שם באורך.
וכן לעניין האם יש בזה משום אין פודין את השבויים יתר מכדי דמיהן, אחר שנדרש לשחרר מאות ואלפי מחבלים תמורתם, הנה גם בזה דנו הפוסקים ובראשם מרן אאמו"ר זצ"ל וכתבו שבזמן הזה אין שייך כדי דמיהן, כי אין רגילות למכור השבויים בשוק, וגם אם תמצי לומר שיש בזה משום יותר מכדי דמיהם, אין זה דומה לנידוננו שיש סכנת חיים מיידית לחייהם של החטופים וכפי דברי מרן אאמו"ר זצ"ל בתשובה שם, "שאפילו את"ל דחשיב בכה"ג כיותר מכדי דמיהן מטעם דלא לגרו ולייתו טפי, מ"מ כשיש סכנה ממשית בדבר, כבנידון דידן, לא חיישינן להאי טעמא דדילמא מגרו בהו ומייתו טפי". יעוי"ש.
ולעניין האם יש לדון מחדש בהיתר זה, לאחר "עסקת שליט' שהוכח כי חלק מאותם מחבלים חזרו לדרך הטרור ושפכו דם נקי מישראל ובפרט לאחר מה שאירע במתקפה הנוראה ביום שמחת תורה תשפ"ד, הנה מאז אותו יום המר והנמהר, פעלו כוחות הבטחון והשיבו להם גמולם בראשם, ועינינו הרואות כי אותם מרצחים חוסלו והעיר עזה חריבה וכן במקומות אחרים כגון בלבנון כל הקמים עלינו להשמידנו, קיבלו מנה אחת אפיים ונשתנו סדרי המזרח התיכון כולו וב"ה כוחות הביטחון מצליחים במשימתם, אין ספק שלאור המחיר הכבד שנגבה מאותם מרצחים, תומכיהם ועוזריהם, נתמעט החשש שאותם משוחררים ישובו לדרך הטרור ולכל הפחות לא נתעצם עוד מהמצב שהיה קודם המלחמה, וכן אין ספק שתגובת כוחות הביטחון, הביאה להרתעה משמעותית וגם השמידה הרבה מיכולותיהם, ומכאן ולהבא לחושבנא טבא ויפקחו יותר על הליכותיהם של אותם מרצחים מבלי אפשרות להזיק עוד ואף יפעלו להשמיד ולאבד זכרם מעל פני האדמה.
אשר על כן, מי הוא זה אשר יאטום ליבו לנוכח זעקת המשפחות ושוועת החטופים הנתונים בצרה ובשביה, ואין כל ספק כי יש לעשות הכל על מנת לשחררם תיכף ומיד ולתמוך בהצעת ההחלטה גם במחיר הקשה הנ"ל, וחזקה על גורמי הביטחון שיעשו כל אשר לאל ידם לצמצם את הסכנה, שימשיכו במלאכתם כפי אשר פעלו מאז פרוץ המלחמה לשמור מפני כל אויב ומתנקש, כ"ז מלבד עוד שיקולים שאין כאן המקום להרחיב בהם ושכל עניינם הוא הגברת וחיזוק בטחון ישראל מפני המבקשים להשמידנו רח"ל, הקב"ה יפר עצתם ויקלקל מחשבותם.
והנני בזה בברכה לכב' שימשיך עוד במלאכתו מלאכת הקודש, להרבות חיילים לתורה ולעמוד על המשמר בפורומים הביטחוניים המתאימים כפי אשר פעל לאורך עשרות שנות כהונתו הציבורית ובשליחות מרן אאמו"ר זצ"ל ומועצת חכמי התורה, ויה"ר שלא תצא תקלה מתחת ידו ונזכה שיתקיים בנו וגבר ישראל והקב"ה יאמר די לצרותינו ויחיש גאולתנו בעגלא ובזמן קריב, אמן.
