גייל ודוד וינשטיין, מניו-יורק, הרימו השבוע ליד שרה תרומה לזכר הוריהם את הנכונית ה-300 במספר בצי הרכב של יד שרה אשר עומד לרשות המרותקים לכיסאות גלגלים. אך הייתה זאת הרבה יותר מתרומה של משאבים.
המשפחה שהגיעה לבית יד שרה צמודה לנכדים המחישה בכל מילה שנאמרה במהלך טכס הסרת הלוט מעל הנכונית החדשה את הקשר העמוק, החם, בין הקהילה היהודית בניו-יורק לבין יד שרה. הם הביאו עימם תחושה של הזדהות עם ערכי יד שרה. תחושה של שותפות גורל ודרך במשפחה אחת המדברת בלשון של נתינה.
הם אוהבים את ישראל, את ירושלים, את יד שרה.
עוד באתר:
גיל הגיעה ב-2012 לשנת התנדבות בשיקומון בבית יד שרה. היא אינה מסתירה התרגשותה כשהיא מספרת על הרגע בו ראתה לראשונה מטופל קם ועומד על רגליו לאחר טיפול פיזיותרפי.
"בשבילי יד שרה זה עולם של חסד ונתינה פיסית ולא פחות מכך נפשית. באתי לשיקומון כדי לחזק – יצאתי מחוזקת", אמרה גיל.
דוד, מחנך שהעמיד תלמידים רבים שחלקם היו שם, נשא נאום מרגש שהיה ביטוי למורשת המאחדת את המשפחה עם בית יד שרה: מורשת יהודית מבית אבא של ערבות הדדית, אכפתיות לגורלו של הזולת, מעורבות חברתית פעילה.
דוד דיבר על הוריו שהקימו בית חם ומשפחה שומרת מצוות בבורו פארק, בדרום מערב רובע ברוקלין בניו-יורק של שנות המשבר הכלכלי הגדול. "הם הטמיעו בי כי על האדם להיות שמח בחלקו וללא קשר לנכסיו. גם כאשר גרנו בדירה קטנה, חשנו שאנו בעולם טוב של תורה ואמונה וחסד. עולם של אהבת הבריות. עולם של אמונה וביטחון בקב"ה.
הוא הוסיף: "היה מכנה משותף ברור ליקירים שלזכרם אנו תורמים עכשיו את הנכונית ליד שרה. הורי, ג'ו ורות וינשטיין, פיל וברברה שאום, ומשה ואן וייסברג. הם כולם גרו בסמיכות אך איחד אותם פסוק מדברי הנביא מיכה: מה השם דורש ממך? לעשות משפט, אהבת חסד, והצנע לכת עם אלוקיך. אם כל אחד מאתנו ישאל את עצמו למי הוא יכול לעזור היום, נוכל לחולל שינוי לטובה. זאת יד שרה".
