כמה עולה הנכס הכי יקר שרכש הקב"ה?

משמעות הבן הרשע ומשמעות הערב רב: אאע"ה עורר אנשים רבים בעולם למצוא את משמעות החיים הרמב"ם אמר 'כמעט קט שנעקר העיקר הגדול ששתל אברהם אבינו',

והקב"ה גאל את עם ישראל ממצרים.

אומר המדרש  אמר הקב"ה, 'הבן יקיר לי אפרים', ביוקר היו עומדים לי…כביכול היה יקר להציל את בנ"י ממצרים.

אומר הקב"ה אחרי חטא העגל, לכלות את עם ישראל, ואמר משה רבנו, למה? 'ביוקר קנית אותם'.

מה הכוונה שהקב"ה קנה ביוקר את בנ"י.

אומר המדרש עוד: יוקר פורענות מצרים יותר מנתינת ממון.

בפירוש עץ יוסף במדרש ביאר את הענין כשלא הסכים פרעה לשלח את ישראל ממצרים, התחיל הקב"ה להכותו במכות מצרים, מכה אחר מכה.

למה נתן הקב"ה מכות לפרעה, למה הדרך לא הייתה דרך טובה  בסגנון של, אם פרעה יוצאי את בנ"י ממצרים אז ייתן הקב"ה הרבה אבנים טובות ומרגליות לפרעה.

היה אומר הקב"ה אם יוציא פרעה את בנ"י ממצרים, תתמלא כל  מצרים אבנים טובות ומרגליות…וכל מה שפרעה מפסיד מהעבדים הוא יקבל בחזרה בכסף.

וכך היינו חוסכים את מכות מצרים, הרי המדרש אומר אפילו שמעשי ידי הקב"ה טובעים בים, וזה המצרים, אין למהר לשיר, בגלל שמעשיי ידי הקב"ה טובעים בים.

אלא שידע הקב"ה שבטוב, במתנות לא יסכים פרעה ולכן מיד קיבל פרעה מכות

וזה נקרא 'ביוקר', שיותר 'קל' לתת לפרעה אבנים טובות ומרגליות מאשר להכות את המצרים, בדצ"ך עד"ש באח"ב.

בגלל שידע 'כי לא יתן פרעה אתכם להלוך' בדרך הטובה אלא רק  'ביד חזקה'.

ועוד המדרש בפרשת בא, כותב שאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, איך מותר להקב"ה להיכנס למצרים למקום טומאה, והרי אתה כהן, ואסור לכהן להכנס לבית הקברות ובמבואות המטונפות, ואיך אמר הקב"ה  למשה 'בא אל פרעה', כלומר אני ואתה נבא?

השיב הקב"ה למלאכי השרת, היות ואני צריך להציל את בני, מותר לי להכנס לבית הקברות…

אז מה שהקב"ה עבר במצרים, 'אני ולא מלאך' זה כדי להציל את בניו.

ובחטא העגל אמר הקב"ה, 'זהו' כעת אפשר לוותר על ההשקעה, אז אמר מרע"ה כ"כ הרבה השקעת, אל תוותר על על בנ"י.

הקב"ה כביכול כמו כהן שנכנס לבית הקברות כדי להציל את ישראל

אומר משה רבנו, כ"כ השקעת בעם ישראל, בן יקיר לי, ביוקר קנית את העם הזה, לכן אל תכלה אותם.

'הבן יקיר לי אפרים' = קניתי אותם בכסף מלא, המדרש אומר שהקב"ה שילם בכך שהוא עשה את המכות במצרים.

למה זה תשלום?

כי הקב"ה אוהב משפטי הטבע, אמר הקב"ה, אני אוהב את הטבע, שידוד הטבע לא ניחא לי כלל.

בששה ימים ברא  את העולם בעשרה מאמרות, אעפ"כ 'שילמתי ביוקר', את הטבע הוא אוהב, וביטל את הטבע כדי לגאול אותנו. הפך את היאור לדם, היפך הבריאה, הצפרדע היא בריה לחה וקופצת על שפת נחלים, והנה קפצו הצפרדעים בתנורי אש, ממש שידוד המערכות, ביטול כל דרכי הטבע. זו הכוונה שהקב"ה כביכול 'משלם ביוקר' על אהבתו את ישראל. גם מכת ערוב היה ע"י שידוד מערכות הטבע, בדרך כלל החיות שבסיביר אין להם יכולת לחיות באפריקה, וכן להיפך.

מכת ערוב נקראת כך ע"ש הערבוב.

דם שהיה דם, צפרדע שבאו צפרדעים, וכן כינים ושחין וארבה וחושך ובכורות.

אבל השם 'ערוב' לא מזכיר את תוכן המכה מושג של חיות רעות טורפים. אלא שמהות שידוד הטבע שהיה במכה זו, היה דווקא ענין התערובת, כי יש חיות שבאפריקה ויש חיות שבסיביר, כל חיה צריכה את האקלים שלה, ושידד הקב"ה את הטבע וערבבם בערבוב.

אומר עלינו הקב"ה 'הבן יקיר לי אפרים', שילמתי ביוקר על הולדתו של עם ישראל, ואיך אשכחם…

המהרש"ק כתב ע"פ משארז"ל 'כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח'.

מלבד מה שצריך האדם להפליג ולהרחיב בפרטי ניסים ונפלאות שעשה עמנו הקב"ה, יש בעצם הסיפור לימוד זכות נורא, כי הוא מזכיר להקב"ה כביכול את ההשקעה שהוא השקיע כדי לגאול אותנו… וכמו שמשה רבינו מזכיר להקב"ה 'אשר הוצאת בכח גדול וביד חזקה'.

כתוב בפרשיות קדש והיה כי יביאך 'כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים', הרבה פעמים מוזכר בתורה שיש לזכור שה' גאלנו ביד חזקה, כי זה מעורר זכות על בני ישראל

כתב מהרש"ק בספר 'מעשה ידי יוצר' על הגדש"פ, בפיוט 'דיינו',

אנחנו אומרים בהגדה של פסח

כמה מעלות טובות למקום עלינו

כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, דַּיֵּינוּ ועוד…

למה ומדוע מרחיבים לפרט את החסדים שעשה עמנו הקב"ה, ומסיימים 'לכפר על כל עונותינו'? השורה האחרונה היא שהקב"ה בנה לנו בית הבחירה…ואז כתוב ולכפר על עוונותינו, כלומר המקדש הוא מקום המכפר על העוונות.

אבל המהרש"ק אומר  אחרת, הוא אומר, כל המעלות הטובות למקום עלינו, כולם באו רק 'כדי לכפר על כל עונותינו'!

על כל פשעים תכסה אהבה, אותה אהבה שהשקיע בנו הקב"ה כביכול כדי לקנות אותנו. היכה בכורי מצרים, כדי לכפר עלינו, עשה אותות ומופתים בהם ובאלהיהם, הכל זו 'השקעה' שהוא השקיע בנו, ולכן כעת הוא לא רוצה לוותר על ההשקה הזו…ולכן הוא מוכן לכפר על עוונותינו,

אחרי חטא העגל אמר משה רבנו להקב"ה אל תחריב את 'עם ישראל' העם שהוצאת ביד חזקה ממצרים, משמע שמשה רבנו מעורר את הזכות על עם ישראל.

אבל באמת, זה לא כך, אלא הקב"ה הוא זה שהשקיע, 'הבן יקיר לי' הוא השקיע וקנה את עם ישראל, על ידי הנסים שהוא עשה במצרים.

הבן יקיר לי, כלומר 'שילם הקב"ה ביוקר' כדי לעורר עלינו רחמים, שיוכל משה לומר להקב"ה, כבר שילמת הרבה…

ששילמתי בעבורם מחיר יקר כזה.

ולכן, לב מלכים ושרים ביד ה' ככל אשר יחפוץ יטנו הקב"ה כמו רצה לשלם ביוקר להקשות את לבו של פרעה, ויצטרך לעשות דבר שקשה בעיניו, לשדד הטבע, ומתוך כך יתגלה שהולדת בני ישראל כביכול עלתה לו ביוקר.

אומר המדרש: 'הבן יקיר לי אפרים עשרה נקראו יקרים ואלו הן התורה והנבואה והתבונה והדעת וכו' וישראל, ישראל נקראו יקרים

שנא' (ירמי' לא יט) הבן יקיר לי אפרים ביוקר עומדים לי.

ממשיך המדרש ואומר בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסים למקרא יוצא מהן 100

100  למשנה יוצאים מהם 10 לתלמוד ואחד מהם יוצא להלכה.

זה מה שכתוב 'אחד מאלף מצאתי' (קהלת)

הקב"ה שילם הרבה שינוי הטבע למען עם ישראל, למען שיצאו ממצרים.

וזה כדי שיוכלו צדיקי הדורות למצוא תמיד לימוד זכות על בני ישראל

וכך הוא היחס אל עם ישראל, ואפילו שהוא נראה לנו על פי ההתנהגות וההרגלים שלו כמו אדם לא איכותי לא יעיל לא חכם ואפילו שלילי.

ופעמים שאנו אפילו לא יכולים להיות בקירבתו…

בכל אופן אנו צריכים להתייחס או לדעת שצריכים להתייחס לכל יהודי כפי הכח והפוטנציאל שלו, העולם מלשון העלם, העולם מסתיר את 'האמת'.

אבל אפילו על פי ההלכה, כמו שכתוב ברמב"ם הל' סנהדרין (פרק כה הלכה א-ב) 'אסור לאדם  מנהיג או פרנס  לנהוג בשררה על הצבור ובגסות הרוח אלא בענוה ויראה וכן אסור לו לנהוג בהם קלות ראש אע"פ שהם עמי הארץ הדיוטות ושפלים כי הם בני אברהם יצחק ויעקב והם וצבאות השם שהוציא מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה, ולכן המנהיג יהיה סובל טורח הצבור וגם משאם כמו משה רבינו שנאמר בו 'כאשר ישא האומן את היונק' והתורה אומרת 'ואצוה את שופטיכם' זו אזהרה לדיין שיסבול את הצבור כמו שישא האומן את היונק אומר הרמב"ם, צא ולמד ממשה רבן של כל הנביאים כיון ששלח אותו הקב"ה למצרים לגאול את ישראל  – נאמר לו ולאהרן 'ויצום אל בני ישראל' אמר הקב"ה למשה ולאהרן, אתם תהיו מנהיגים, ואפילו שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים'

הרמב"ם דייק בלשונו, וכמו שכתב במכתב בפאר הדור, שמעולם לא כתב שתי תיבות כשהיה יכול לכתוב רק תיבה אחת!

אז אם נשים לב, נראה שהרמב"ם כתב שבח  על הפחות שבישראל וכך הוא כתב עליו שכל אחד מבנ"י הוא  'בני אברהם יצחק ויעקב', ועוד שבח 'צבאות ה' שהוציא מארץ מצרים', ועוד מזכיר הרמב"ם שיציאת מצרים היתה 'בכח גדול וביד חזקה'.

כמו היינו אומרים שהקב"ה השקיע ושילם ביוקר – הבן יקיר לי אפרים, שילם ביוקר למען הגאולה של בנ"י ממצרים.

כך מלמד הרמב"ם איך להסתכל על הדיוטות ושפלים, כי כל ה'מחיר היקר' ששילם הקב"ה כביכול ביציאת מצרים, לא היה רק בעבור גדולי עולם…אמנם גם בשבילם, והם בהחלט במעלה גדולה!

אבל לא רק.

גם בעבור הדיוטות ושפלים לכן אסור לפרנס ולמנהיג לזלזל בפחות שבישראל.

ומצינו בעניין בקשת הגשמים אנו לא מבקשים מיד את הגשמים בתחילת החורף אלא מחכים שכל עולי הרגלים יחזרו לביתם

העיכוב בשאילת הגשמים הוא עד לשבעה בחשון כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת כל עם ישראל בכל רחבי הארץ י היו צריכים לגשמים ואעפ"ב עכבו את שאילת הגשמים של כל עם ישראל עד שהאחרון שבישראל יגיע לנהר פרת כדי שלא יהיה צער ליהודי אחד.

ואותו אחרון שבישראל בהיותו בדרך מחכים עד שיגיע לביתו, לא עד שיגיע 'כמעט' לביתו אלא מחכים עד היום האחרון, ואם מקבלים את זה באהבה, אז אדרבה מה שמחכים מלבקש את הגשמים עד שהאחרון שבישראל יגיע לביתו, זה עצמו מהווה מקור של ברכה לכל עם ישראל.

אז אמר הקב"ה עשיתי נסים לעם ישראל כי 'ביוקר' קניתי אותם

והרי בכל דור ודור אנו צריכים להראות את עצמנו כאילו אנו יצאנו ממצרים, אז גם לגבינו אם היינו במצרים, הקב"ה היה גואל אותנו ממצרים, אפילו כאשר נמצאים במצב נחות אומר הגרש"ק אחרי מכת ארבה כבר אמר פרעה מי ומי ההולכים, ואז הוא ביקש להשאיר את הילדים אצלו, ואז אחרי מכת חושך הסכים 'גם טפכם ילך עמכם' -רק בקרכם יוצג, רק הבהמות שישארו.

ובגמ' (פסחים מט) כתוב שנדמו עמי הארץ כמו בהמות.

אמר משה רבינו, אני לא  מוותר עליהם ורק במכת בכורות היה מוכן פרעה לשחרר את כולם

אז מכת בכורות לא היתה בעבור החשובים נשותיהם וטפיהם, אלא בעבור עמי הארץ הזה

ועל מכת בכורות שהייתה לצורך עמי הארץ שנדמו כבהמות, כתובים לשונות עצומים.

'עברתי אני ולא מלאך אני ולא שרף', אני ככהן שנכנס בבית הקברות להציל את הילדים האחרונים שנדמו כבהמות

וכמו שראינו שכתב הרמב"ם לפרנסי הדור לא לזלזל בעמי הארץ, אע"פ שבגמ' כתוב לשון קשה על מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, וכבר העיד רבי עקיבא מה עם הארץ חושב על ת"ח, שאם היה יכול היו עמי הארץ נושכים את הת"ח נשיכה כואבת מאד…ובכל אופן מצד אחד אנו מזלזלים בתרבות עמי הארץ

אבל לא באדם, ואדרבה מאמינים בו שהוא יכול להתרומם ולהשתנות.

ומי כמו רבי עקיבא שמצד אחד מתאר את החסרונות של עמי הארץ ומצד שני הוא זה שיודע כמה יכול האדם להתרומם ולהיות מעם הארץ להיות ת"ח ערכי ומוסרי

רבי עקיבא העיד על עצמו, על יחסו לתלמידי חכמים טרם היותו גדול בתורה–בגמרא (פסחים מ"ט:)

"אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ אמרתי: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור ככלב! – אמר להo: זה – נושך ושובר עצם, וזה – נושך ואינו שובר עצם".

שנאה עמוקה וקשה מתאר רבי עקיבא על עצמו וזה מה שדורשים חז"ל בגמרא, שהשנאה של עמי ארצות חמורה יותר וקשה יותר משל הגויים רחמנא ליצלם –

"גדולה שנאה ששונאים עמי הארץ לתלמיד חכם, יותר משנאה ששונאים אומות העולם את ישראל".

איך יתכן שר"ע שנא תלמידי חכמים עד כדי כך שרצה לנשוך אותם כמו חמור – ובכל אופן בסוף הוא נעשה ר"ע!

הרמב"ם כותב שכל ישראל הם בני אברהם יצחק ויעקב, וגם  הם מצבאות ה'  שהוציא ממצרים בכח גדול וביד חזקה, שגם עם הארץ הזה היה בגדר הזה.

גם אם רואים כל מיני חופשיים מתומ"צ בכל אופן בחר בהם הקב"ה

על כולם אומר הקב"ה 'הבן יקיר לי אפרים', וגם הפסוק הזה כתוב סמוך לפסוקים קשים מאד על משפחת ירבעם בן נבט, לכן אנו מזכירים בראש השנה בעשרה פסוקים של זכרונות, את הפסוק 'הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים',  פסוקים שמדברים על חסרונות שיש בבנ"י…ובכל אופן אומר הקב"ה הבן יקיר לי אפרים

בספר גבול בנימין  רבי בנימין הכהן ויטאלי לפני כ350 שנה מגדולי חכמי איטליה- רבו של ה'זרע שמשון',

רבי בנימין ויטאלי מביא מכתבי האריז"ל שכשבאו המצרים לפני יוסף ובקשו ממנו תבואה בשנות הרעב  יוסף ציוה עליהם למול, רק מי שמל יקבל תבואה.

הלכו ובכו לפני פרעה על כך, אמר להם פרעה 'לכו אל יוסף, את שר יאמר לכם תעשו'. ובדרשות חז"ל כתוב שכוונתו של יוסף הצדיק היה כדי שבדורות הבאים אחריו לא יבזו

המצריים את ישראל על שהם נמולים,

ועוד שאותה המילה שנמולו המצריים באותה שעה, השפיעה עליהם לטובה.

וכ"כ האריז"ל בשער הפסוקים פרשת שמות שלא לכל המצריים צוה יוסף למול, רק לחלק מהם ומה שכתוב בפסוק 'ואת העם העביר אותם בערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו', כלומר שהוא עשה מושבים מיוחדים לגרים שקיימו מצות מילה 'והיו ניכרים משאר המצריים ולא נתערבו עמהם, והיו נוהגים בעריהם מנהגי בני ישראל'. כך אומר האריז"ל

אחר זמן קם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף, ותרגם אונקלוס 'דלא מקיים גזרת יוסף', פירש האריז"ל שאותו הענין שגזר עליהם יוסף לעשות ברית מילה = ביטל פרעה מאותם הגרים.

המילה נקראת בלשון 'גזירא',

וגם בגמרא מכנים את המוהל 'גוזר'

בגמרא מובא שרבי אושעיא בירר אצל רבי יהודה הגוזר בדבר מעשה שבו פסק רבי יהודה הנשיא הלכה בענייני מילה.

וכתב רש"י (ד"ה שאילית), שנקרא 'הגוזר' על שם שהיה מל את התינוקות.

בירושלמי (כתובות פ"ה ה"ה) נקרא המוהל הגוזר, כי הוא גוזר וכורת וחותך טומאת הערלה שנאחזת באדם, לכן הוא נקרא 'הגוזר' על שם פעולתו בתיקון וחיתוך טומאת הערלה.

מוהל זה שם חדש…

ה'מוהל' בגמ' הוא 'הגוזר', וכך  דרשו 'לגוזר ים סוף לגזרים', הקב"ה בקע את הים לבני ישראל שהם נמולים.

אז כתוב על פרעה 'דלא מקיים גזרת יוסף'

אותו פרעה ביטל את מילת אותם המצריים אשר נמולו ע"י יוסף הצדיק…

וזה שאמר פרעה 'הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו', אין הכונה רק על בני ישראל, אלא על אותו ה'עם' שהם נמולים כמותם.

ומשה רבנו קיבל אותם בתור 'הערב רב'.

מבואר בספרי קבלה שהערב רב לא התחילו רק בזמן משה רבינו, אלא ביוסף הצדיק, לכן כתוב על מרע"ה 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו', שלקח את הרעיונות והגישה של יוסף הצדיק.

גם כתוב ש24 אלף אנשי שכם נמולו כדי להשתדך עם בני יעקב, אבל אחרי שנהרגו ע"י שמעון ולוי …אבל בגלל שהם נמולו, הם צריכים תיקון והם התגלגלו בשבט שמעון.

כי שמעון הרגו 24 אלף מאנשי שכם

והם אלה שמתו בסוף פרשת בלק על דבר כזבי בת צור וזמרי בן סלוא, וזמרי היה גלגול של שכם, ואח"כ הגיעו  לגלגול האחרון לתלמידי ר"ע.

שהם כבר היו ת"ח מופלגים, והם נפטרו מפסח עד לג בעומר ואכן יש אבלות על פטירתם ויש גם שמחה על שפסקו מלמות, מדוע? שאל הפרי חדש, אם כולם מתו מה שייך לשמוח שפסקו מלמות? אלא שכבר נתתקנו ע"י כל הגלגולים האלה, ופסקו מלמות אם כן אותם אלה שהם מלו בשביל שמעון ולוי, אנשי שכם, הכל היה בעורמה…בסוף אחרי כל הגלגולים הם הפכו להיות תלמידי ר"ע.

כתב האריז"ל שכך הוא גם  סוד הנשמות שצוה יוסף הצדיק למול, וכך התחיל ענין הערב רב, הם עצמם התגלגלו בערב רב שבאותו הדור שיצאו ממצרים,

וזה גם היה אצל אאע"ה כשנצטוה 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך', ולוט כן הלך אתו…ובסוף הם נפרדו אבל גם אז לפרק זמן

אח"כ מלוט יצאו עמוק ומואב

ומהם יצאו דוד ושלמה המלכים.

 

וכתב רבי בנימין ויטאלי שיש מקורות בנ"י פסקו מלעשות ברית מילה במצרים, ויש מקורות שאחת הסיבות שהם יצאו ממצרים זה בגלל הברית מילה, איך זה מסתדר?

אלא שבני ישראל לא פסקו מלמול במצרים, כי פרעה רק ביטל את 'גזירת יוסף' כלומר שהמצרים לא יעשו ברית מילה, אבל מבנ"י כן המשיכו לעשות ברית מילה.

כשהגיע הזמן לצאת ממצרים, החליט משה רבינו להוציא גם את הערב רב, ולכן עסק משה באותה שעה בחיפוש אחר ארונו של יוסף, כי הוא ממשיך את עבודתו של יוסף למול את הערב רב.

וכתוב בספרים שפרעה בשלב מסוים היה מוכן לשחרר את בנ"י אבל לא את הערב רב

הוא לא הסכים לשחרר את הערב רב, הוא אמר שהם המצרים, רק משה רבנו רצה גם לשחרר את הערב רב.

ולכן היד החזקה היתה בשביל הערב רב, כי אותם לא רצה פרעה לשחרר לכן היו המכות כדי שפרעה ייכנע ויהיה מוכן לשחרר את הערב רב

 

 

וכך אפשר להבין את  דברי הרמב"ם כשמלמד את מנהיגי ישראל להתנהג בכבוד עם כל אחד מישראל, אפילו ההדיוטות ושפלים, מצד שני טעמים

א. שהם בני אברהם יצחק ויעקב.

ב. אפילו אם הם מערב רב

'והם צבאות שהוציא ה' מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה'

 

וכך אפשר להסביר, הבן יקיר לי אפרים 'ביוקר עמדו לי', שידוד מערכות הטבע, היה גם בשביל הערב רב.

כך אומר האריז"ל בשער הפסוקים פרשת ויגש

שהמחיר היקר ששילם הקב"ה כביכול עשרת המכות היה בעיקר בשביל הערב רב… ולא בשביל בני ישראל לבדם….

אומר השם משמואל מה היה חשוב לגייר את הערב רב…

התשובה היא  שהיהודי הוא מלאך עליון, והגוי הוא חומרי בלבד, ואי אפשר לחבר ביניהם.

לכן היה משה רבינו מגייר את הערב רב.

שיהיה ממוצע בין ישראל לאומות העולם, לכן עסק משה רבינו לקרב את הערב רב, שמצד אחד הם חומרים כמו המצרים, ומאידך כבר נמולו ע"י יוסף הצדיק

ומה שנאמר שלעתיד לבוא – 'השם ימלוך לעולם ועד' שגם אומות העולם יכירו בהקב"ה…

וברמב"ם סוף הל' מלכים כתוב שהיהדות כהשפיעה על כל העולם, שכל האומות מסוף העולם ועד סופו מצפים לאיזה משיח, וגם זאת כתוצאה שהיו ממוצעים בין ישראל לאומות

כך נגיע לויאתיו כולם לעבדך.