תענו בכנות: איך ה'שלום בית' שלכם?

הרגשות החשיבה העבר והעתיד של האדם

זווית הראייה של ההווה מגבילה את העתיד האפשרי

לפני כ 150 שנה אף אחד לא האמין שיהיה אפשר לטוס באוויר, לא האמינו לא חשבו שהקב"ה נטע בבריאה.

כוחות ומשאבים שיהיה אפשר לטוס באוויר.

אם נסתכל בכתבי עת ובכל מיני ספרים מהעבר איך אנשים חשבו שייראה העתיד, הם לא חשבו שהוא ייראה כפי שהוא היום, לא חשבו על טלפונים על מחשבים על מטוסים לא חשבו על אינטרנט ובינה מלאכותית, מספר הטעויות של מדענים בעבר לגבי ההווה הוא כמספר ההמצאות שיש בהווה…ואפילו יותר.

וכמו שאומרים כיום מדענים, אם מדען יאמר שיש עניין מסוים שהוא אפשרי, הוא כנראה צודק ואם מדען יאמר שמשהו או עניין מסוים הוא לא אפשרי, הוא כנראה טועה.

הטעות של המדענים היא כאשר הם חושבים שהעתיד יהיה כמו ההווה או שהוא יהיה דומה להווה שהם מכירים

אם חושבים שיש דמיון בין ההווה לבין העתיד בזה טועים, ככל שמרחיקים לכת בין ההווה לעתיד כך האדם פותח את פוטנציאל מערכת החשיבה שלו.

מערכת החשיבה של האדם היא בנויה על בסיס הידוע לו בשלב הזה של החיים

האדם יודע מה שהוא יודע, הוא לא יודע מה שהוא לא יודע, והוא לא מודע שהוא לא יודע מה שהוא לא יודע.

כמה פעמים טועה האדם ואז אומר 'איי…לא ידעתי', מה הכוונה 'לא ידעתי', הכוונה היא שלא הכרתי ולא מספיק ידעתי והכרתי את המציאות הרחבה והמורכבת…

והאדם 'סולח לעצמו'…זה בסדר שהוא סולח לעצמו.

אבל בפעם הבאה שישתמש בדברי המשנה

מרבה עצה מרבה תבונה.

כמה שיותר עצות הכוונות וחשיבה של אנשי מקצוע בכל תחום שהוא צריך להתמקצע בו.

אנשים אומרים, אם הייתי לומד ושומע הרצאות בנושא חינוך ילדים שהייתי צעיר – זה היה עוזר ומשפיע לטובה על הילדים… אז בסדר, הוא לא קרא

אבל האם הוא ממשיך באותה גישה האם הוא ממשיך לסמוך רק על עצמו, או שמא הוא אומר לעצמו, בתחום הפרנסה הכלכלה ההתייחסות לחתן לכלה ולנכדים, הגיע הזמן ללמוד איך מנהלים משפחה, או שהוא שוב עושה את אותה טעות עם הרגשה ש'אני יודע'… הוא חי את החיים ולא לומד ומתמקצע… האדם לא יודע מה שהוא לא יודע ולכן הוא לא ממהר ללמוד מידע חדש בתחומים החשובים לו בחיים.

בנושא שלום בית, בנושא תיקון המידות, בנושא חינוך ילדים בנושא פרנסה, בנושאים רבים, הוא מפחד ללמוד, הוא מפחד ללמוד מידע חדש…

אולי המידע שיש לו הוא מתאים ונפלא למי שהוא היה כשהוא היה לפני 20 שנה…אבל כיום הוא צריך הרבה יותר ידע חכמה הבנה אומץ…אבל הוא נשאר ב'איזור הנוחות' והוא לא חושב איך הוא יכול להשתפר.

הוא תקוע ב'עבר'.

הוא תקוע בחשיבה של 'העבר'.

המשנה אומרת מרבה עצה מרבה תבונה (פרקי אבות) ענווה מובילה את האדם להרבה חכמה.

אבל…יש גם חסרון = יש גם 'גאוות הידע' מרוב ידע בני אדם לא מגלים עוד ענווה כלפיי הקב"ה

ידע מדהים מגלים בעולם, לא רק שיש בריאה יבשה ים דומם צומח חי

אלא שיש גם כוחות בבריאה כוחות של חשמל כוחות של גלי קול גלי רדיו כוחות של תעופה מליוני כוחות אדירים שיצר הקב"ה בבריאה

והאדם פעמים רבות במקום לשפר את הבריאה  – במקום להיות מוסרי וערכי יותר מול הבריאה המפעימה

הוא נעשה יותר אנוכי

הוא לא מתרגם את הידע ל'ענווה' אלא ליהירות

אנשים רבים לצערנו ניצלו את הכוחות שלהם לרעה.

במלחמת העולם הראשונה נהרגו שנים עשר מליון בני אדם.

במלחמה השניה נהרגו כחמשים מליון.

המספר הזה מושפע ישירות מעוצמתם של כלי המשחית שהתפתחו וכפי שאומרים מלחמת עולם שלישית תהיה הרבה יותר גרועה…אבל מלחמת עולם רביעית כבר לא תהיה…למה?

כי הפצצה האטומית שתהיה לא תשאיר אף אחד, או יחידים שהם יחזרו אל נקודת האפס ולכן בהלצה אומרים שמלחמת עולם רביעית אם היא תהיה

היא תהיה עם מקלות.

כי כל מה שהתפתחו במהלך הזמן, הכל ילד לאבדון.

הידיים ידי עשו, אנשים חושבים שזה מצחיק משעשע מעניין ומעורר את הקהל כאשר הם מגרים את האויבים, כאשר הם מגרים את אומות העולם

אנשים מאומות העולם חושבים שזה 'מצחיק' לעשות תנועות אנטישמיות, הם חושבים שבכל אופן זה לא יהיה כ"כ משמעותי…

אנשים מקלים ראש בעוד ובעוד גירוי שמגרים נשיאים מכל מיני מקומות בעולם.

מלכי אומות העולם מתגרים אלה באלה

הגירוים האלה עלולים לגרור עוד גירוי ועוד גירוי מה שעלול להוביל למצב דרמטי לרעה!

אומרים ששלשה גרמו לחורבן העולם.

ושלשתם יהודים – קארל מארכם גרם להרס חברתי.

זיגמונד פרויד להרס מוסרי.

ואלברט אינשטיין להרס פיזי.

 

אנשים רבים משקיעים בתנאי החיים ולא איכות חיים

תנאי החיים הפכו להיות מטרת וערך החיים!

מי שחפץ באמת בטובתה של האנושות ייטיב לעשות אם ישקוד על העלאת רמתה המוסרית ולא ישגה בתועלות מדומות

המטרה היא לא לזלזל בבני אדם אלא לחזק אותם

לא לזלזל ולפגוע אלא לייקר אבל לדעת את המקום שלהם את האיכות שלהם את התפקיד שלהם.

כך יהיה אפשר לשמור את העולם.

 

נחזור לעניין של הרגשות ההווה העתיד והחשיבה של האדם.

בני זוג אם נשאל אותם על 'השלום בית' אם נשאל אותם על העבר שלהם, הם יביעו דעה על העבר שלהם על בסיס ההווה שלהם, אם בהווה הם מרגישים טוב הם יאמרו שגם העבר היה טוב

אם הם מרגישים בהווה רע הם יאמרו שגם בעבר תמיד היה רע, תמיד היה ותמיד יהיה רע.

הם לא חושבים בצורה אובייקטיבית אלא הם חווים את העבר או את העתיד בראי ההווה.

אדם שכעס בבית על בני הבית, אחרי שהוא מרגיש טוב

הוא אומר לעצמו, לא כ"כ כעסתי זה לא היה כ"כ רציני

אדם שהוא מתעלל באחרים מתעלל בבני הבית

כשהוא נזכר מה שהוא עושה, אם הוא מרגיש טוב בזמן ההווה, אם בהווה הוא נזכר בעבר, הוא מרגיש טוב ולכן הוא סולח לעצמו ואומר לעצמו שזה לא היה כ"כ גרוע

אם נבדוק אותו במכונת אמת הוא לא משקר

הוא באמת כך מרגיש

הוא באמת כך חווה את המציאות כי זו מערכת החשיבה המעוותת, החשיבה שאומרת לאדם -מה שאני מרגיש בהווה זה כנראה מה שהיה בעבר.

 

אנשים מפחדים ממבחנים דואגים ממבחנים, לא מתפקדים מרוב לחץ הם לא נעימים לאנשים אחרים.

 

אחרי המבחן שהם הצליחו, שואלים אותם מה דעתכם.. הייתם בלחץ? האם הייתם לא נעימים לאנשים סביבכם…הם יאמרו לא היינו כל כך בלחץ וגם לא היו כ"כ הרבה בעיות לא ציערנו כ"כ הרבה אנשים

הם שופטים את העבר על בסיס ההווה

כך אנשים סולחים לעצמם

אם בהווה הם מרגישים טוב כך הם יתרגמו את ההרגשה שכנראה כך היה גם בעבר.

אנשים זוכרים את העבר באופן מוטעה

אנשים זוכרים את העבר כפי שהוא בהווה!!

ולכן ניתוח העבר של האדם הוא לא תמיד יעיל וטוב

לכן הציפיה ללכת לילדות של האדם, ביסוד שלה היא לא מדויקת כי מה שייזכור יחשוב ויחליט האדם זה בהתאם להווה שלו, ההווה הוא זה שמשפיע על הזיכרון של האדם מה היה בעבר

אם יש מטופל שבהווה מרגיש רע, ושואלים אותו על העבר שלו, הוא ימשיך לאמר כמה העבר שלו היה רע, והוא יעלה זיכרונות של אירועים שהיו  רעים    ופעמים האדם גם ימציא – כן  – ימציא זכרונות שלא היו, כי ההווה שלו כ"כ קשה שהוא לא מצליח לראות את העבר באור חיובי

ואם אחרי כמה שנים האדם ירגיש טוב הוא יחווה את ההווה בצורה נעימה טובה ויפה.

אם נשאל אותו אודות העבר שלו הוא יאמר שהעבר היה בסדר גמור…

לא כ"כ גרוע…מדובר על אותו אדם שלפני כמה חודשים רצה לפגוע בדמויות מהעבר שלו מרוב שהוא האמין שהם באמת פגעו בו.

כך הוא העבר של האדם הזיכרון של האדם מושפע ממצב הרוח בהווה של האדם.

לכן אם רוצה האדם לטפל בעבר שלו הוא צריך לטפל בהווה שלו, כי העבר של האדם נמצא בזיכרון של האדם

והזיכרון של האדם תלוי בהווה של האדם.

גם העתיד של האדם ההחלטות של האדם השאיפות של האדם תלוית בהווה של האדם

אם בהווה האדם מרגיש רעב, והוא הולך לעשות קניות, הוא יעשה קניות עם 'ההרגשה' של רעב ולכן הוא מדמיין שגם בעתיד כך הוא ירגיש ולכן הוא קונה בהווה הרבה  מאד

אם הוא מרגיש שבע ועם ההרגשה הזו הולך לעשות קניות אז הוא ייקנה בהתאם למה שהוא צריך ולא בהתאם למה שהוא מדמיין שהוא יהיה רעב בעתיד.

ולכן אנשים חושבים שבעתיד יהיה יותר טוב

אבל אם בהווה האדם לא משפר את ההרגשה שלו

את התפקוד שלו את העשייה שלו

אז הוא מפתח חוסר אמון שיהיה עתיד אחר, אם לא מאמין האדם שיהיה עתיד טוב יותר אז הוא גם לא יישאף לעתיד טוב יותר הוא יישאר תקוע באותו הווה , מתסכל …

אומרים חז"ל אם לא עכשיו, אימתי, אם לא יעשה שינוי האדם היום – אז הוא לא מפתח אמון וחשיבה שהוא מסוגל לעשות שינוי!

אם הוא לא מפתח חשיבה שהוא מסוגל לעשות שינוי

הוא לא יעשה, לכן דבר ראשון 'לעשות שינוי' לעשות מעשה בהווה.

ההווה זה החיים שלנו – ההווה ייקבע מה נזכור ממה שהיה בעבר

 

ההווה ישפיע על מה שנרצה לעשות ונאמין שאנו מסוגלים לעשות בעתיד.

האדם אכל הרבה הוא מרגיש מרוב שהוא אכל שהוא כבר לא נושם טוב…הוא אומר 'זהו ככה הוא לא יאכל יותר' הוא מחליט…אבל אין משמעות להחלטה הזו, כי היא תלויה בהרגשה של האדם

לא בשינוי אמיתי

בהווה הוא מרגיש שבע לכן הוא אומר שיותר הוא לא יאכל כמו שהוא אכל כעת…זו אמירה שמבטאת רצון, אבל רצון לא עושה שינוי אצל האדם

אלא רצון זה רק רצון, רצון זה יפה אבל לעשות שינוי לא מספיק רצון צריכים עשייה ומשמעת עצמית.

יותר מכך אחרי שבהווה האדם החליט החלטה הוא לא מחפש למצוא ראיות אחרות הסותרות את ההחלטה הזו, כמו האחים של יוסף

אחרי שהייתה החלטה שלא ייתכן שיוסף יהיה המשנה למלך, לא ייתכן שיוסף הצדיק יעלה לגדולה

אפילו שהם רואים אותו מול העיניים הם לא משנים מהגישה לא משנים את הכוון לא משנים המגמה.

הם ממשיכים באותה גישה אפילו שהם רואים את יוסף מול העינים שלהם, אפילו שהוא מביא להם סימנים רבים שהוא זה אח שלהם

בכל אופן הם לא מזהים, אחרי שהלב מחליט

גם הראיות לא משניות את התפיסה של האדם.

אנשים שהיו בחופשה שבוע, הם היו ונהינו

אם ביום האחרון הם לא נהנו הם עלולים לאמר שהכל היה לא נעים לא שווה ולא היה כדאי.

הרגעים האחרונים משפיעים על הזיכרון של האדם

ועוד יותר אם האדם אמר לאחרים את מה שהוא הרגיש וחשב אז….הוא עוד יותר לא רוצה לחזור בו מדיבורו ולכן האדם גם לא יחזור בו.

הוא ימשיך להתמיד בטעות שלו, לא בגלל שהוא חשב על הטעות שלו שהיא נכונה

אלא כי הוא מרגיש שהיא נכונה

הוא הרגיש בעבר שהטעות שלו הייתה נכונה

הוא בהווה מרגיש כך

והוא בהווה כבר אמר לציבור הרחב את דעתו

אז הוא כבר לא ימהר לחזור בו

וכך האדם מקבע את הדעות שלו, לא בגלל שהן נכונות אלא בגלל שהוא רגיל אליהן

ואז האדם משלם על הדעות שלו מחיר

לאדם יש דעה שמי שמאחר הוא לא רציני

שמי שלא מחייך הוא לא אדם נעים

שמי שמחייך יותר מידי הוא אדם נאיבי

שאם הסתכסכנו עם משהו אסור לפגוש אותו ולא ליצור אתו קשר בעתיד

שלאבד כסף זו דרמה

שילדים סרבנים זו מכה גדולה

אם יש בעיות בשלום בית אי אפשר להירדם

שאם מדברים עלינו רע זה אומר שמחכה לנו עתיד שלילי.

כך האדם חי באותה גישה, כך חי האדם באותו מנגנון באותה גישה, והאדם מאמין לדעה שלו, מאמין למה שהוא חושב ומרגיש.

אפילו אנשים ששואלים אותם איך הם מרגישים בחיים שלהם, הם עונים לפי מצב הרוח שלהם

אם הם במצב רוח טוב הם יאמרו שהם מרגישים טוב בחיים שלהם

ואם הם במצב רוח רע, כך הם יגדירו את מצב החיים שלהם.

אם האדם נותן לרגשות שלו להפעיל אותו, הוא עלול להגיע למחשבות החלטות ומעשים שלילים.

אם האדם רוצה להגיע למקום טוב וחדש הפתרון זו עבודת התכונות והמידות של האדם.

אם יש לאדם גישה וחשיבה כל יום

מה היום אני יכול ואמור לעשות

אם היום אני יודע מה אני אמור ויכול לעשות

אז האדם מפתח תכונה של עשייה ותפקוד בכל שלב של החיים

הוא לא מוגבל לרגשות העבר

כך הוא האדם שסובל מדיכאון הוא בטוח בהרגשה שלו בהווה, הוא בטוח שמה שהוא מרגיש היום

זה מה שהוא ירגיש בעתיד

לכן בהווה הוא מרגיש רע, הוא בטוח שגם כך יהיה בעתיד ולכן הוא בכלל לא מחפש לשפר את ההרגשה שלו בעתיד.

 

הוא נשאר תקוע באותו הווה, באותה הרגשה, באותה מערכת שיפוט שאומרת שמחר לא יהיה יותר טוב.

אבל אדם שמרגיש במצב רוח מרומם אדם שיש לו תכונות של עשיה אדם שיש לו הרגלי תפקוד יעילים

הוא לא נבהל מהרגשה רעה…

ואפילו במקרה של כישלון בעולם החומר או בתחום רוחני הוא לא מרגיש מדוכא כי הרגשת דיכאון וקדרות היא כשלעצמה אחד מכלי הנשק האסטרטגיים שהיצר הרע משתמש

כאשר היצר הרע מצליח לייאש את האדם

הוא מתקדם הלאה לדברים נוספים

אז אם האדם טעה, נכון יש סיבה להרגיש רע, אבל הרע הוא לא כדי להישאר תקוע בהרגשה אלא כדי ללמוד מההרגשה!

עניין המרירות אינו ליצור ייאוש ודיכאון אלא לזכך ולזקק את החשיבה של האדם, לקחת אחריות על ההרגלים של האדם.

אם אדם חש צער זה סימן שיש לו חוש מוסרי וישר לכן עליו לקבל באהבה תכונה זו המזככת אותו אבל יחד עם זאת אמרו חז"ל אל תהי רשע בפני עצמך (אבות ב יג) אין תפקיד המרירות לדכא את האדם, אלא לחבר אותו לעולם משופר ומשודרג. יותר.

כאשר יתחזק האדם ללמוד מהעבר ולחשוב איך אני מתקדם מהמקום הזה, אז  יתמלא האדם תקווה.

 

במקרים קשים פעמים האדם סובל כ"כ הרבה שהוא כן צריך לאמר לעצמו, שהוא 'שוכח' מהעבר שלו כדי להתקדם לעתיד טוב יותר.

לא מתוך קלות ראש וזלזול בעתיד

אלא בגלל שהוא לא מספיק חזק ומלא תקווה שהוא יכול לתקן את העבר

אין אפשרות לתקן את העבר ממקום של חולשה וחוסר אונים

אם יש תפיסה והרגשה קשה של האדם שלא מאפשרת לו לפתוח את העיניים ואת הלב לזהות שהוא כן יכול לעשות שינוי  – אז יישכח האדם את העבר…ימשיך יתקדם ויום אחד עוד יחזור לעבר לתקן אותו

התשובה של האדם אמורה להיות משמחת את לב האדם

התשובה לא באה למרר את החיים כי אם להנעימם כל התורה לא באה למרר את החיים

צריכים לעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב.

יש זמנים שבהם האדם קצת ממורמר אבל המטרה היא לא להישאר באותו מצב אלא לנוע קדימה ולהשתפר.

עצם זה שמרגיש האדם רע שהוא לא מספיק טוב, זו חרטה זה חלק מתהליך התשובה

אבל להישאר באותו מצב כאשר זה כבר מייאש ושובר את האדם זה כבר לא היצר הטוב אלא היצר הרע

כאשר האדם מרגיש רע על טעות שהוא עשה, הוא גם מרגיש טוב על כך שהוא יכול לתקן ולא להיות עוד באותו מקום.

וכמו שכתוב בזוהר (מוסבר בתניא) שמחה בצד אחד של הלב ועצבות בצד השני של הלב.

עצם זה שאדם עצוב על הטעות שלו זה אומר שהוא לא רוצה את הטעות שלו

אם האדם לא רוצה את הטעות שלו

זה עצמו מעיד כמה הטעות לא משקפת את מי שהוא שהרי אם האדם הוא 'הטעות' שלו הוא לא היה אמור להתחרט על הטעות

אם האדם מתחרט על טעות סימן שהטעות היא לא חלק ממנו

אם הטעות היא 'חלק מובנה' באדם הוא לא אמור להתחרט עליה

החרטה על הטעות היא סימן ועדות שהאדם הוא יותר מאשר הטעות שלו.

ואם יש מקורות בזוהר ובכתבי האריז"ל על עבירות שאין עליהם תשובה, הכוונה היא שאין תשובה רגילה של 'חרטה' על העבר ושינוי הרגלי חיים מספיק

אבל אם האדם לא רק יתחרט על  העבר אלא גם יוסף לתפקוד שלו עשייה בשמחה במרץ בחיוניות אז הוא יגיע למצב של 'תשובה' ראויה (תשובה עילאה אגה"ת) שהיא כן מכפרת אפילו על טעויות חמורות שעשה האדם.

התשובה הראויה והנכונה היא תשובה שמחוברת אל זקיפות קומה אל העוז והגבורה אל השמחה והצהלה