תחת כל עץ רענן, קיבוץ עלומים | צילום: פיי רפופורט

זה לא שבגלל אופנת שבט רציתי לכתוב על עצים.

זה בגלל עצים שרציתי לכתוב על שבט.

לא משנה.

זה בעצם כן משנה. אני אוהבת עצים כל השנה.

הבת שלי שימחה אותי בשבוע שעבר כשביקשה בחצי געגוע: “אמא, מה קרה לנו? פעם כשהיינו ילדים קטנים היית עושה לנו ‘טיש פיירוס’

ובשנים האחרונות את ממש לא עושה. אמא, למה? בואי נעשה את זה שוב השנה”.

היא צודקת, פעם הייתי כל כך משקיעה. רק להגיד ‘טיש פיירוס’, בשפתיים, היה עושה לי תחושה טובה כאילו אני מדברת אידיש שוטפת, עם מבטא של גליציה. בעלי תשובה זה משהו מיוחד עם ליקוטי המנהגים שהם מלקטים, תולה פסים פסים של ניירות קרפ בצבעי אבטיח מהמנורות בתקרה, ממלאה שולחן מכל טוב תנובתה של טורקיה בערב ט”ו בשבט, מושיבה סביב את הילדים ומספרת סיפורי טבע ואגדות על זירעונים שנבטו.

הפסקתי עם הטיש הזה, הזכיר לי יהודה, ברגע שאחותו ביקשה לחזור למסורת, כי בשנה שעברה הכנתי והכנתי ושמתי את כל הפירות בשורה ארוכה במרכז השולחן בקערות מהממות מג’ינג’ר, חנות מקסימה שעדן, חברתי, גילתה לי בה עולם ומלואו של לכבוד שבת קודש,

ואז דקות לפני הטיש המשפחתי, מישהו שלח במייל סרטון על תולעים באגוזים ומה הן עושות שם בכורי המחילות, עד שלכולם ברח החשק.

ואני נשארתי עם האגוזים שלי לבד, נקיים דווקא, טריים דווקא, קרנצ’י דווקא. אף אחד לא הסכים לטעום מהם עד שאחרי כמה שבועות הבלעתי אותם בתוך בראוניס לפורים ובכך הצלחתי לפנות מהמקרר את המקום שהם תפסו בו, מקום לא ממש מרכזי, מהנידחים האלה איפה שיושבת אבקת השום, ותבלין אורגנו, שבאף אחד מהם אני לא ממש משתמשת, אבל הם שם.

 

כשילד שלך מבקש ממך יידישקייט של בית,

ולא את ממנו, זה בעיניי ניצחון.

זה בעצם אומר; אמא, אבא, הכנסתם בי בילדות אהבה וגעגוע לדברים של נשמה. כשהייתי קטנה או הייתי קטן, לא התייחסתי בהכרח למציאות ההיא, אבל עכשיו כשגדלתי אני מבינה, או אני מבין, כמה זה היה מקסים. אפשר עוד טיפה מזה?

ובכן,

להיות בעל תשובה ליטאי זה לא תמיד קל, בטח אם את אוהבת תפילות, עצים, עשבים ואת המילה “גדל”.

יש הרבה סיפורי ילדים על עצים: העץ הנדיב, מר זוטא ועץ התפוחים, עץ הבלונים, הנברן ועץ הדובדבן, ליד עץ התות, ציפור העץ, מעשה בעץ שרצה להיות הליקופטר.

הכל אמת. לא המצאתי אף שם של אף ספר. יש אגב עוד, אם הייתם מרשים לי להמשיך.

יש הרבה עניינים עם עצים,

יש עץ החרובים מחוץ למערה, עץ הדעת.

יש לי הרבה סיפורי עצים ולכן אני מתלבטת מאוד איזה סיפור לספר כאן.

יש לי סיפור על עץ התפוזים שעקרנו באפקה בשנים שהייתי בטוחה שכדי שילד יגדל בריא בנפשו הוא חייב מגרש ספורט משל עצמו, ובמקום שעמד העץ, ריצפנו מרצפות של אקרשטיין ושתלנו סל, אבל ביום שלמדתי את ההלכה על איסור כריתת עצי פרי אלא רק למען וכו’, רצתי למשתלה במהירות, ונטעתי תמורתו עץ קלמנטינות אחר.

יש לי סיפור על העצים האלה עם הגזע העבה והקוצני, לא נעים לי, אבל הם לא כל כך יפים, שמם, כוריזיה בקבוקית, שהדייר שלפנינו ברעננה שתל, כי הם היו זולים ומכסים שטחים רבים. הרבה רשויות מקומיות משתמשות בטריק הזה, וממלאות גינות ציבוריות עם העץ הזה, וכשהזמנתי גנן מיוחד שיוריד אותם, הם ממש לא היו לטעמי, אפילו קבענו מראש שיבוא ביום שמותר להוציא גזם, הוא הגיע בזמן עם עוד שני עובדים עם כובע רחב שוליים כי היו שם המון עצים להוריד, וביושרה אמר לי משפט מחץ לפני שהתחיל; “גברת ברזל, את בטוחה שאת רוצה להוריד את העצים האלה?

יהיה לך הרבה יותר עצוב בלעדיהם”.

ואמרתי לו שלא יוריד.

אולי לספר על “העץ ששרד”, “the survivor tree”, העץ היחיד ששרד את פיגוע ה-9/11 של התאומים. עץ אפרסק, שלידו עומדת שוטרת בכל שעות היממה. כשהיינו שם, בגראונד זירו, הוא היה הדבר שהכי ריגש אותי, עץ שראה את כל התופת והריח גופות שרופות, עץ ששמע זעקות כאב ולא יכול היה לזוז ממקומו ולעזור.

אבל אולי נסיים בעץ ילדות שגדל לתפארת עשרים מטרים מהבית שלנו בהרצליה בהמשך רחוב הפועל, עץ שכשמישהו הרגיז אותי בבית, כשהייתי בת חמש, הייתי אורזת תיק ורוד מפלסטיק, שמה בו מימייה, במבה ואולי בובה, ומחליטה שאני עוזבת.

הייתי הולכת, יושבת מתחת לעץ, רואה שאף אחד לא ממש מתרגש ממני, וחוזרת.

הוא היה חבר נאמן אז, הסתתרתי בצלו.

כמה לכולנו יש צל בדמויות שתחתן אנו מבקשים מחסה של הגנה.

עד שמגיע רגע שבו אנחנו מבינים, שהצל היחיד שבאמת סוכך עלינו הוא זה שנמצא על יד ימיננו, הצל הזה שכל הזמן הווה עימנו, זה ששומר צאתנו ובואנו מעתה ועד עולם.

האזינו לטור המלא בתוכנית 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':











עוד כתבות שיעניינו אותך

לא מתנצל

"אנחנו עם הגב אל הקיר": יעקב אשר חושף את המגעים

יצחק חן
המקובל פרץ בדמעות

צדיק נסתר: ההספד חשף את דמות מחבר 'בלבבי משכן אבנה'

נתי קאליש
ראיתם אותו?

יצא מביתו ונעלם: חיפושים אחר תושב בני ברק בן 39

קובי סגל
ההשפלה השקטה

בלי טלית, במיטת קומותיים עם האחיינים בחדר

הרב אריאל וידר
"כולם מדברים"

ראש העיר מזהיר: עימות עם איראן כבר בשישי?

פנחס בינדר
השאלון

מי הם הרבנים של שמואל גרינברג? מנחם טוקר התעניין

מנחם טוקר
די לתופעה!

קובי ברומר חושף: "גיליתי למה אני אלרגי"

אריאל ספקטור
אירוע סגור למוזמנים בלבד

במאה שערים: נכדו החסידי של בנימין נתניהו מתחתן הערב

נתי קאליש
החשד לשיבוש

המפכ"ל לגלי: "הארגון שלי בטלטלה, רוצה ועדת בדיקה"

קובי סגל
מטריד

"הילדים התעוררו בבהלה, המיטות רעדו": סיוט לילי בבירה

הלל קסלר
אלימות פקחים

אימה באוטובוס: "אני מבקש סליחה, אל תרביץ לי". תיעוד

נתי שולמן
סיקור נרחב ב'אמס'

סוער בקהילות ברחובות: "אין לסמוך יותר על הכשרות"

נתי קאליש
"התמונה ברורה"

קריסת תיקי ראש הממשלה נתניהו: "גם תיק 1000 איננו"

בצלאל קאהן ודוד חכם
הקמפיין לא הספיק

2,000,000 שקל חובות: המפלגה פונה בבקשה לעזרה

פנחס בינדר
חשש לחייו

מאות מתנדבים בחיפושים אחר האברך שנעדר

קובי סגל
"שבר לאומי"

מחאה חריגה בכנסת: צביקה מור קרע קריעה מעל הדוכן

יענקי הס
עדות בשידור חי

"איפה חברי הכנסת החרדים?": הזעקה של אח העצור מנתב"ג

אבי מימרן
כנסו להתעדכן

גשם בדרך? התחזית המעודכנת לימים הקרובים

זאב ברוורמן
לא הגיוני בעליל

למרות 2,070 אירועים שטופלו: היחידה בסכנת סגירה

קובי סגל
הגלגל מתהפך

מכה לתובע לשעבר בהאג: ישלם 27,500,000 שקל

בנימין כגן