אל תהססי: "ראיתי בעבודה עדר כבשים"

אני קוראת את השאלה ומתחשק לי מיד לייצר מכשיר כזה, משוכלל מצד אחד ופשוט מצדו השני, מכשיר שחושף 'רגע'.

רגע?

כן. רגע.

רגע אחד שבו הילדים שלנו מקבלים מהסביבה מסר. כואב.

מסר שנשמע אחרת בכל משפחה, בכל כיתה, אבל עושה אצל הילד תופעה זהה.

אנחנו, בעולם ה"גדולים", לפעמים בכלל לא מודעים לרגע הזה בו המסר המרעיל מגיע.

העובדה המנחמת, ודאי, היא שרובנו עברנו בילדות דרך רגעים כאלה גם.

והנה אנחנו כאן.

המסר הנקלט מתוך גווניו השונים אומר:

"די, מה שאת אומרת כאן, זה לא מעניין. מה שאתה עושה, זה לא ממש נכון. די כבר. לא מתאים ככה. עם כל הכבוד לך מי את חושבת שאת?

תפסיקי לעוף על עצמך. את מתנשאת".

אף אחד לא באמת מתכוון להעליב, ואולי באמת היתה נימת התנשאות מצד הילד, בקשת קריאת 'הנני', "האם אתם רואים כמה שאני מדהים? קיבלתי מתנת אלוקים!"

אם ילדה חוששת שחוכמותיה הנאמרות בפומבי הם התנשאות, מישהו כבר רמז לה על כך.

 

כדי לאזן את היכולת שלה, ולהחזיר לה בטחון – כן לשתף באוצרות הידע שלה. אפשר לעשות כמה דברים.

1.לפני הכל לדבר בקול רם, בשיחה הורית קלילה, על הקונפליקט הזה. לדון בו יחד. לשים את הקושי על השולחן. לברר את רגשות שני הצדדים. מה בתגובת האחר גרם לך להרגיש שאת מתנשאת? מה קורה אצלך כשאת מבקשת להגיד משהו, אבל  הופס, בולמת? זה קורה הרבה?

2. לתת הזדהות ממקום מוכר לנו כהורים, "את יודעת, אני ממש מבינה את זה, גם אני, כשהייתי קטנה, היססתי לשתף כי חשבתי שלא יבינו אותי, אצלי זה היה טיפה שונה, אבל זה ממש מזכיר לי מה שאני חושבת שאת מרגישה".
3. לדבר על רגשות סותרים בתוכנו.

לצייר אותם על דף, או להדגים את נוכחותם בתוכנו באמצעות שני מוצרים אקראיים שנמצאים כעת, בזמן השיחה, על השולחן במטבח: המלחייה ועכבר של מחשב, למשל. מזלג וכף, לדוג'.

להעמיד אותם אחד ליד השני כמשל לקונפליקט הנקרא במסכת ראש השנה, "גילו ברעדה". יש בי גם רצון לשתף בידע וגם רצון להיות בענווה.

הדיון המשותף יכול להיות פורה מאוד. ומביא עמו אחרי כמה ימים הנעות לפעולה.

4. לעזור לילדים לברור את נושאי תוכן המסופר החוצה –

א. להציע לילד לדבר לא רק 'סופי מידע' אלא גם את הסיבות שהביאו אותו להתענין בדבר.

ב. לספר לא רק את סוף "הסרט" אלא גם איך הגעת אל הידע. איפה חיפשתי, מה מצאתי בנוסף. ואיזה קטע זה היה.

ג. להציע לספר טעויות שהיו בדרך, "חשבתי שזה אליהו ענבים", חשבתי שזה "בקיבוץ, בכפר, בכרם",

וזה לא?

"לא, זה בקרת. וחיפשתי מה פירוש המילה 'קרת'".

5.להדגיש להם, אהובים שלנו, שאותנו ההורים דבריהם ממש מרתקים, להשתמש בשלוש מילות הקסם אחרי שהיא לוקחת נשימה וכאילו סיימה לדבר: "ספרי לי עוד".

6.לחזור אחרי כמה ימים ולהדהד שוב, "מה שסיפרת לי באותו יום, במטבח, ליד הקומקום, (לתת כמה שיותר פרטים) על הכבשים והטלאים, כשלבשת את החולצה הורודה? היום מצאתי את עצמי חושבת על זה בעבודה, כי עבר עדר של כבשים ולא האמנתי שדברים כאלה עוד מתרחשים. מסתבר שזה היה רועה צאן מאזור עמק איילון, שאנשים ותיקים במשרד מכירים אותו, מדי פעם, רואים אותו מהחלון".