בעוד עם ישראל מלווה בשברון לב את שירי ביבס וילדיה הטהורים אריאל וכפיר הי"ד למנוחת עולמים, שיתפה מרים פרץ, כלת פרס ישראל ששניים מבניה, אוריאל ואלירז הי"ד, קציני צה"ל, נפלו בקרב בעת מילוי תפקידם, תובנות מרגשות על התמודדות עם שכול וחיים בצל טרגדיה.
"זה יום קשה. יום של אימא", אמרה פרץ בשיחה עם רחל פסטג בתוכנית 'עניין משפחתי' בקול חי. "ראינו אותה עם השמיכה הדקה, שמיכה קטנה, עוטפת שני ילדים, מגינה עליהם, אימא יהודייה. היא לא מרימה את הידיים, היא לא נכנעת, היא מגינה בחירוף נפש על ילדיה. זאת אחת מאימהות האומה בעיניי".
לדבריה, "את מסתכלת היום על השיירה של ארונות של ילדים ואימא. עם שלם מבכה על שירי ועל הילדים. אבל מצד שני, אני חייבת להגיד לך, איזה יום יפה היום? השמש זורחת, העצים פורחים, החיים ממשיכים. הכוח של החיים הוא גדול יותר מכוח המוות. אי אפשר להחזיר את שירי ואת הילדים, אבל אפשר להמשיך לחיות, ויש לה בעל – ירדן – ששרד את כל המאורעות הקשים שם בשבי, והוא ימשיך את החיים. כי הקב"ה נותן לנו את הכוחות. יש בשביל מה לחיות".
עוד באתר:
"ביום הזה", מוסיפה פרץ, "אני נזכרת ברבי עקיבא, כשראה את חורבן בית המקדש ושועלים מהלכים, והוא מצחק, ואומרים לו, איך? איך אתה יכול עוד לחייך ביום כזה? אז הוא אמר להם, הנבואה על החורבן התקיימה, אז בוודאי תתקיים עוד נבואה – עוד יישבו זקנים וזקנות. הוא רואה את התקווה. אנחנו עם שלא מאבד תקווה. יש לנו ציפייה תמידית למשיח, לימים הטובים שיבואו. תקווה זה לא להגיד שיהיה טוב. תקווה זה לעשות טוב. שכל אחד יחבק את הילדים שלו ויגיד תודה ה', תודה שיש לי את מי לחבק. שירי הי"ד, עד יום מותה, חיבקה את ילדיה".
פרץ, שאיבדה את בניה אוריאל ואלירז בפעילות מבצעית, אומרת: "כמו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. הוא לא ברא את האור. הוא קודם כל ברא את החושך. ומתוך החושך נברא האור. מתוך התמונה הקשה הזאת, לברוא עולם של טוב".
לצד דברי הנחמה, הדגישה פרץ מסר של תקווה ואחדות: "אנחנו צריכים להבטיח גם לירדן שאנחנו נהיה מאוחדים, אבל לא מאוחדים רק בכאב. לא מאוחדים רק במוות. לא מאוחדים רק במלחמה. להיות מאוחדים ביום-יום, לזכור שאנחנו אחים". לצד זאת, היא הדגישה: "אנחנו לא מוכנים שדם יהודי יהיה הפקר. אנחנו לא מוכנים לחזור לתמונות של הילדים בשואה שהרימו ידיים. לא, לא. אנחנו בנינו מדינה ואנחנו לא ניתן שיהיו תמונות כאלה".
בסיום השיחה, תיארה פרץ את היכולת הייחודית של העם היהודי להתמודד עם טרגדיה דרך עיני הציפייה לעתיד טוב יותר: "היום נבכה אבל מחר נקום. זה מה שנקרא עין במר בוכה ולב שמח. אנחנו נעים בין שני הדברים האלה ואנחנו מסוגלים".
האזינו לשיחה המרגשת, מתוך התוכנית 'עניין משפחתי' בהגשת רחל פסטג:
