הורדת מסכות?

אשתו של דניאל זעקה, והוא מצא את עצמו מסתובב בלי כיפה

"עברתי לחולצת טריקו ואשתי פרצה בזעקה: 'אתה לא נורמלי, אין לך אחריות על העתיד התורני של הבית שלנו'. משום מה, ככל שהיא הגיבה יותר בחריפות – אני קיבלתי יותר ויותר מרץ" | מה גרם לו לקלף את השכבות?

הרב אריה אטינגר

י"א באדר תשפ"ה, 11/03/25 13:48 עודכן: 14:30

א+

א-

תמונה בדף הבית: אילוסטרציה | התמונה נוצרה באמצעות בינה מלאכותית

"אני רוצה לדבר היום על הורדת מסכות", פתח הרב אריה אטינגר את תוכניתו 'בית נאמן' ב'קול חי', "זה משהו שאני אישית חוויתי בעקבות ביקורת של כאלה שכתבו לי באתר, וטענו שאני מוזיל את עצמי בסרטונים שאני מפרסם, וזה נתן לי מקום להתבוננות ולהסתכל על הדברים, ואז הבנתי בעצם את המשמעות של הפער שאנחנו מחזיקים כל הזמן בין מה שקורה לנו בחוץ למה שקורה לנו בפנים. וככל שהפער הזה מצטמצם, כך הנפש שלנו פחות ופחות סובלת.

לפני שאני אפתח בסיפור, אני אשתף אתכם, שעכשיו, כשסיימתי את הקבוצות שיש לי בבני ברק בימי שני, אז בדיוק עשיתי עם הגברים את התהליך הזה ואת הרעיון הזה, ביקשתי מכל אחד, אמרתי להם, בואו היום ננסה להוריד מסכות. אמרתי לתלמידים, בואו נוריד מסכות. ואז אמרתי, מי היה רוצה כאן לשתף משהו שעד היום הוא לא שיתף אותנו בקבוצה? והתרגיל הזה התגלגל לדבר מאוד מאוד מרתק.

לא מזמן עלה לשידור מאזין ששאל לגבי ילד שרוצה לצאת מהבית בלי כיפה וההורים רוצים לקבל ממנו הדרכה כיצד עליהם לנהוג. השבוע אני רוצה לספר לכם על סיפור דומה לזה – שפגשתי השבוע, בואו תקשיבו עד הסוף ותראו איזו תובנה מרתקת גיליתי וגם איך כל הדבר הזה מתקשר לימי הפורים.

השבוע שיתף דניאל, אחד מחברי הקבוצה, בכך שיש לו קושי גדול עם הפער בין איך שהוא נראה מבחינה חיצונית לבין מה שהוא באמת, מבפנים. "כלפי חוץ תמיד לבשתי חליפה וכובע ואפילו הקפדתי על עניבה, אבל בתוך תוכי רק אני ידעתי את האמת- יש שם ילד קטן ועצלן שהרבה פעמים קם מאוחר לתפילה וגם לא מספיק הגון עם כספים, חסר סבלנות כאבא לילדים שלי… בקיצור- קנקן ריק מצופה בזהב…

בזמן האחרון אני כל כך שונא את העטיפה החיצונית שלי, שפשוט התחלתי לקלף שכבות… בהתחלה ויתרתי על העניבה, אח"כ הורדתי את הכובע ובסוף גם את החליפה. לאורך כל התקופה הזו אשתי עמדה מהצד וראתה את התהליך אבל היא עמדה בזה בגבורה. ראיתי שלא פשוט לה אבל היא כברה את זכות הבחירה שלי ושתקה.

כעת הגעתי לשלב יותר מתקדם ויום אחד הגעתי הביתה עם חולצה קצרה, בזה אשתי כבר לא יכלה לעמוד והתחילה להתערב בעדינות- "זה לא מתאים לבן תורה, מה יהיה עם המסגרות של הילדים…"

שבוע אחר כך עברתי לחולצת טריקו וכאן אשתי כבר ממש זעקה: "אתה לא נורמלי, אין לך אחריות על העתיד התורני של הבית שלנו… זה מתחיל בבגדים אבל לך תדע לאן זה יידרדר…"

משום מה, ככל שהיא הגיבה יותר בחריפות אני קבלתי יותר ויותר מרץ ולא תאמינו לאן זה הגיע, אתמול מצאתי את עצמי מסתובב ברחוב ללא כיפה!

כמובן שאשתי לא ידעה את נפשה, היא הפעילה את כל פעמוני האזעקה שלה וניסתה בכל דרך להעביר לי את המסר שעברתי כל גבול!

בשלב זה נעצר דניאל ושילב את ידיו.

חברים, אני לא אתאר לכם את כל התהליך המרתק שדניאל עבר, אני רק רוצה לספר לכם לאיזו מסקנה מרתקת הגענו איתו בעקבות התהליך:

מתברר שדניאל חווה את אשתו כטיפוס שמאד עסוק בנראות ובחיצוניות. ה"מה יגידו" תפס אצלה נפח רציני והדבר הזה גרם לדניאל לדחייה וזלזול שהצטברו במהלך השנים עד שהפכו לגוש כבד ומעיק.

בשלב שבו דניאל התחיל להוריד מסכות ולפשוט את כל הסממנים החיצוניים שמעידים על היותו בן תורה הוא חשב שהוא עושה זאת ממקום של להיות יותר מדוייק ויותר מחובר לאמת שלו, אבל מתוך השיח עלה שבסיפור הזה מונח עוד עומק- לדניאל יש צורך לקלף את המסכות של אשתו, דווקא בגלל שהנושא של נראות חשוב לה – דווקא שם הוא רוצה לנפץ לה את הבלון ולגרום לה להיות חלשה ושברירית מול כולם. הוא רוצה לאתגר אותה, הוא רוצה לחוות אותה חזקה מולו.

האם באמת זה הפתרון? האם הפתרון זה לחפש לנסות כמה שיותר להקשות עליה ולהכביד עליה? הרי ברור שלא, אנחנו כבר יודעים את זה פה מהתהליכים שאנחנו עוברים. הוא ניסה כל הזמן ליצור הגנות דרך זה. אבל מה אני עושה איתו בעבודה? אנחנו מתבוננים ומנסים להבין איפה דניאל לא מקבל את עצמו, איזה חלקים בתוכו הוא לא מקבל, ומה הסיבה שהוא כל כך זקוק לאישה חזקה ולא מסוגל לחוות אותה חלשה.

ואם אני חוזר חזרה לתהליך הקבוצתי שעשינו היום, אמרתי לתלמידים בקבוצה, בואו נראה איזה מסכות אנחנו מסוגלים היום לבוא ולהוריד. וזה היה מאוד מאתגר עבורם. ואז, בשלב מסוים, ביקשתי מהם לשבת בחברותות, כל זוג לשבת לבד, וביקשתי שכל אחד ישתף את הבן זוג שלו במשהו שעדיין אף פעם לא סיפר כאן בקבוצה ומאתגר וקשה לו לשתף.

אחר כך, לאחר שכולם שיתפו, הזוגות שיתפו אחד את השני, ביקשתי מהם לעמוד שוב פעם במעגל מסביב כולם יחד, ושאלתי כעת כמה אתם מסוגלים לבוא ולשתף את כל הקבוצה במה ששיתפתם את אותו חבר. והמדהים שהיה, שלמרות שמקודם הם שיתפו רק חבר אחד, והם אפילו בחרו במישהו שהכי קל להם לשתף, פתאום כמעט כל הקבוצה הייתה מסוגלת לבוא ולשתף כבר את כל הקבוצה, בדבר הזה שהם מחזיקים שנים בפנים, ולא מסוגלים לבוא ולשתף.

אני רוצה – לסיום – להציע לכם, אם אנחנו מדברים על הורדת מסכות, ואנחנו נמצאים פה לפני פורים, והרי מה קורה לנו בפורים? כולם רוצים, או ללבוש איזו מסכה של משהו שתמיד אני מתבייש לעשות. או לחילופין, אולי הייתי רוצה להוריד איזה שהם מסכות, או פתאום להשתכר, או לעשות דברים שאנחנו בדרך כלל לא מסוגלים. בואו נבין שזו המשמעות של הקטנת הפער בעצם לבוא ולהצליח, לשדר בחוץ את מה שקורה בפנים ולצמצם את הפער.

וכאן הייתי רוצה לסיים בתרגיל קצר, שאפשר לעשות בזוגות, או אפילו כל אחד עם עצמו. בואו תנסו לשתף את בן הזוג או בת הזוג שלכם במשהו שאף פעם לא סיפרתם. איזה סוד לא נעים, משהו שקשה לכם לקבל בעצמכם. בואו ננסה לקלף עוד שכבה נוספת, ולגרום לשני להכיר אותנו יותר לעומק".

האזינו לדברים המלאים, מתוך התוכנית 'בית נאמן' בהגשת הרב אריה אטינגר: