השיכור לא מצא את הארנק והתפכח באחת

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

ראשית אברך את כל הקוראים בפורים משולש שמח, שנזכה לברכה המשולשת 'בני חיי מזוני' וכפי שכתבתי בתחילת הגליון שבמילה 'אד"ר' מרומז שלושת הברכות הנ"ל: אד"ר ר"ת אידישע ריינע דורות (בני), אידן דארפן רפואות (חיי), רבבות אלפי דולרים (מזוני).

סיפר לי אברך חשוב, ליטוואק עם כל הדקדוקים, שפעם אחת ביום הפורים קרא באחד העלונים, שהגאון מוילנא זי"ע היה שותה בפורים כדי לקיים את ההלכה של חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע והוא אכן הגיע למצב כזה במלואו, אולם כאשר פנה יום והגיע זמן תפילת ערבית, תפס אותו מורא גדול מפני המלך מלכי המלכים שהוא עומד להתפלל לפניו והתפכח מיינו בבת אחת, עד שהרואים אותו הבינו את דברי חז"ל 'יין קשה פחד מפיגו'.

מספר לי אותו ליטוואק: כאשר קראתי סיפור זה עלה לי מחשבה ליטאית: זה מתאים לסיפורי חסידים, ולבטח מספרים מעשיות כאלו על אדמורי"ם בפורים שחל בי"ד, שכאשר הגיע שעת כניסת השבת קיבלו אותה במורא גדול כיאה לשבת והתפכחו מיינם, אבל על הגר"א מוילנא? מה לו ולסיפורים כאלו? 

באותו יום הפורים, לקראת סוף היום הלכתי ברחוב מאה שערים לראות את השמחה בחצרות הקודש, וכאשר עברתי ליד הקלויז של חסידי ברסלב, ראיתי בחורים ואברכים מתגוללים שיכורים על המדרכות ומתנועעים עד דלא ידע ממש.

לפתע ראיתי שיכור אחד בקושי שורך את רגליו ללא יציבות וממשש מסביבו על הקירות לבל יפול ותוך כדי כך מישהו הושיט לו יד וביקש צדקה והשיכור הכניס את ידו לכיסו לנסות לשלוף מטבע למקושש ולא מצא את ארנקו שכנראה היה מלא וגדוש בממון שאסף האיש במשך כל יום הפורים.

ואז הפלא התרחש לנגד עיני, פני האיש לבשו חוורון עז, הפחד שמא אכן איבד את הארנק השתלט עליו ובין רגע הפך לאיש צלול והתחיל למשש בכל כיסיו ולתור סביבו כדי למצא את הארנק, בשום אופן לא היה ניתן להכיר שלפני רגע האיש היה שיכור מוחלט ללא דעה.

באותו רגע התביישתי בעצמי, ראיתי את דברי חז"ל מול עיני 'פחד קשה, יין מפיגו', ואם האיש הפשוט מתפכח בבת אחד בגלל חופן דולרים, על אחת כמה וכמה שהגאון החסיד מוילנא התפכח עבור תפילת מעריב.

סיפר לי אחי, שיש מקובל ידוע בירושלים, איש צדיק וחסיד משכמו ומעלה, שראוהו באחד מימי חודש אדר, ניגש אל דוכן הפיס וממלא טופס לוטו, שאלוהו מה לו וללוטו? ענה הצדיק שליט"א כי איתא בהלכה שמי שיש לו דין עם גוי ידחהו לחודש אדר שאז מזלנו טוב, אין לי שום דין עם גויים הסביר המקובל, לכן וכיון שדברי חז"ל אמת, אני רוכש בחודש אדר טופס לוטו כהשתדלות לפרנסה בזמן שמזלי טוב.

ואם בארץ ישראל הדברים נכונים, הרי בחו"ל עאכו"כ, שהרי בהלכה זה נאמר בענין יהודי מול גוי, ועל כן, כאשר אני ממלא כאן טופס לוטו מהגויים, מסתבר שהסיכויים גבוהים.

 וכיון שידעתם מה שכבר כתבתי כאן כי מי שתורם ל'חברה תיקון חצות' 10 דולר לחודש, הרי הוא משתתף ב-12 הגרלות של מליונים בארה"ב, הרי שזו ההזדמנות גם לקיים ע"י כך מנהג 'מחצית השקל' למהדרין, שהרי תיקון חצות מבכה על חורבן ביהמ"ק שהמחצית השקל הוא זכר לו, שיבנה במהרה, וגם תמיכה בת"ח מתנות לאביונים, הלא הם האברכים עורכי התיקון חצות.

קריאת המגילה

שמעתי שיעור נפלא בשבת זכור שעבר בבית החסידים דגור, מפי ידידי הגה"ח ר' יצחק ידידיה גוטמן שליט"א שהביא מהפוסקים ארבעה טעמים למקרא מגילה.

א: 'פרסומי ניסא', לפרסם הנס של פורים.

ב: 'קריאתה זוהי הלילא', המגילה היא כקריאת הלל.

ג: מצוות זכירת מעשה עמלק ומחיית עמלק.

ד: להודיע שכל קוויך לא יבושו, שכאשר בני ישראל זועקים אל השי"ת, התפילות מתקבלות והם נושעים.

לפי דבריו, יתחדש לנו בזה דבר נפלא, שהרי במסכת מגילה יש ד' שיטות מהיכן קורין את המגילה.

רבי מאיר אומר כולה.

רבי יהודה אומר מאיש יהודי.

רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה גידל את המן.

רבי שמעון בן יוחאי אומר מבלילה ההוא נדדה שנת.

והגמ' מבארת מדוע כל אחד מהם סובר את דרשתו:

א"ר יוחנן וכולן מקרא אחד דרשו 'ותכתב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף'

מאן דאמר כולה, 'תוקפו של אחשורוש'

ומאן דאמר מאיש יהודי, 'תוקפו של מרדכי'

מאן דאמר מאחר הדברים האלה 'תוקפו של המן'

ומאן דאמר מבלילה ההוא 'תוקפו של נס'.

הרי שארבע הדעות בגמ' תואמות את ארבע השיטות של טעם קריאת המגילה שכתבנו לעיל.

ר' יוסי שאומר שקוראים מ'בלילה ההוא' סובר שקריאת המגילה היא משום 'פרסומי ניסא'. ומכיון שמ'בלילה ההוא' מתחיל 'תוקפו של נס', הרי שזה עיקר חיוב הקריאה ומשם הוא קורא.

ר' מאיר שאומר שקוראים את כולה סובר שקריאת המגילה היא משום הלל. וכל המגילה היא ההלל, שהיא שרשרת מאורעות של השגחה בזה אחר זה, שכאשר רואים את כל התמונה יוצא מפינו הלל ושבח להשי"ת.

רשב"י אומר מאחר הדברים האלה סובר שקריאת המגילה היא מצוות מחיית עמלק ולכן מתחילין המגילה מתחילת הזכרת 'תוקפו של המן', שהוא זרע עמלק.

ר' יהודה אומר מ'איש יהודי', סובר שקוראים המגילה להודיע כח התפילה שכל קויך לא יבושו ולכן עיקר הקריאה היא מ'איש יהודי' שהרי מרדכי יצא בזעקה גדולה ומרה וכינס את כל היהודים וקרע את רוע הגזירה.

סימן לזכרון:

סימן לזכרון שמות התנאים הק' בעלי המימרות של ארבעת השיטות שהזכרנו לעיל מהיכן קורין את המגילה.

ר' יהודה אומר מ'איש יהודי' שמו קא גרים, 'יהודה'.

ר' יוסי אומר פירסומי ניסא', במילה 'פירסומי' יש כל האותיות של יוסי', ובמילה ניסא י' ס' של יוסי.

ר' מאיר אומר את כולה, בגמ' מסופר שר' מאיר כתב את כל מגילת אסתר בעל פה, בלי מגילה להעתיק ממנה.

ר' שמעון בן יוחאי אומר 'מחיית עמלק', רשב"י הוא בעל המימרא 'הלכה בידוע עשו שונא ליעקב'. עשו / עמלק.

 

צורר כל היהודים

במהלך המגילה מוזכר המן בשמו ולפעמים כולל את שם אביו וכמה פעמים גם מוצמד לו התואר 'צורר היהודים', אך כאשר מזכירים שמו בפעם האחרונה במגילה, ניתן לו התואר 'צורר כל היהודים' ויש לעיין מדוע דוקא בהזכרה זו הוסיפו את המילה 'כל'?

ידידי הרה"ג ר' שמעון יוסף מלר שליט"א, הלא הוא סופר המלך לבית בריסק, כתב בשם הגרמ"ד זצ"ל, שכדי שלא יהיה הוה אמינא שהמן שנא רק את היהודים הצדיקים והנאמנים לדבר ה', לכן מוזכר פעם אחת ששנא את 'כל' היהודים, ולא היה הבדל אצלו ברמת יהדותו.

אכן, זה לא מכבר, כאשר הגרמנים ימ"ש ביקשו להמשיך ולהשלים את רצונו של המן, גם הם לא הבדילו כלל האם זה יהודי שומר תורה ומצוות או מתבולל בגויים להבדיל, את כולם ביקשו לעקור וזממם לא הצליח.

ואמרתי לתרץ באופן נוסף, שבהגדה של פסח אנו אומרים: 'לבן ביקש לעקור את הכל ופרעה לא גזר אלא על הזכרים' והקשו המפרשים וכי אנו באים כאן לשבח את פרעה ולומר שהיה רשע פחות מלבן?

ותירצו, שאדרבא, פרעה ידע שלבן ביקש לעקור את הכל ולכן נכשל, מפני שעם ישראל מוכרח להיות ולהתקיים ואי אפשר לעוקרם לגמרי ולכן התחכם פרעה וגזר רק על הזכרים כדי שיצליח להוציא רשעותו לפועל.

אמנם המן היה כזה רשע, ששנאתו קלקלה לו את השורה ולא הסתפק במועט וקיווה שהוא אכן יוכל לעקור את הכל ודוקא רצונו זה גרם למפלתו, כאמור, שאת כל עם ישראל אי אפשר לעקור לגמרי.

לכן, דוקא בפסוק זה שמסכם את מפלתו של המן וסיום שמו במגילה נכתב שהוא צרר את 'כל' היהודים ורצה לאבד את כל עם ישראל וזה גרם שתכניתו לא תצליח ומחשבתו נהפכה על ראשו ותלו אותו ואת בניו.

 

וגם חרבונה זכור לטוב

במדרש איתא שחרבונה עצמו היה רשע, אלא שאליהו הנביא בא אל אחשוורוש בדמות חרבונה.

לפי זה אתי שפיר מדוע אומרים בפיוט שושנת יעקב 'וגם חרבונה זכור לטוב', משום שבאמת היה זה אליהו הנביא שהוא מוזכר בכינוי 'אליהו הנביא זכור לטוב'.

אגב, הטעם שדוקא שמו של אליהו הנביא מוזכר בכינוי 'זכור לטוב', משום שכל צדיק יש לו ציון וקבר שאפשר לבקר אצלו, אבל אליהו עלה למרום בחיים ולא נקבר, לכן נשאר לנו רק לזכור אותו לטוב מבלי לבקר על קברו.

 

נהנו מסעודתו של אותו רשע

בגמ' מגילה: שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם: אמרו אתם, אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, אם כן, שבשושן יהרגו, שבכל העולם כולו אל יהרגו? אמרו לו: אמור אתה, אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם, אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים.

הסביר ידידי הר' יעקב דומב שליט"א, מה היה הפגם בהשתתפות בסעודה, הלא כתוב במכילתין שהסעודה היתה 'כרצון איש ואיש' כרצון המן ומרדכי, שלא יאכילום אוכל שאינו כשר.

הוא מותיב והוא מפרק, הפגם היה ש'נהנו' מסעודתו, היינו, גם אם היה מותר ואולי צריך ללכת משום מוראה של מלכות, אבל התביעה היא על שנהנו מסעודת הרשע, שהוציא שם כלי המקדש וחגג את מחשבתו שביהמ"ק כבר לא ייבנה.

לעומת זאת, מההשתחויה לצלם לא נהנו וזה היה רק לפנים (כאילו), לכן, גם היתה הגזירה רק לפנים.

יש אומרים שלכן עושים תחפושות בפורים, להראות שזה היה רק כאילו לפנים ולא באמת.

הוספתי לדבריו שמכאן לימוד זכות על מי שמשתתף בשמחת חתן ואינו משמח את החתן, שלשון חז"ל הוא 'כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו'. הרי שאם השתתף ולא 'נהנה', לא עבר על דברי חז"ל.

ובדרך צחות נוסיף שלכן מביאים לכל 'שבע ברכות' דרשן שיאריך ויגרום למשתתפים לאבד את כל ההנאה שהיה להם מהשמחה וממילא לא יכשלו בחומרת הענין של 'כל הנהנה ואינו משמחו'.

 

מבית המשתה

במשנה הראשונה בש"ס, ברכות ב. שנינו: 'מעשה שבאו בניו מבית המשתה' פירש הרמב"ם בפיה"מ כי הכוונה למשתה היין של פורים.

לפי"ז יתפרש באופן נפלא כי רבינו הקדוש חפץ היה להתחיל את התורה שהיא משמחת לב ומאירת עיניים, בענין של שמחה ואורה, ע"כ הכניס במשנה הראשונה המעשה הזה שהיה בחג הפורים שהוא יום שמחה ובו נאמר 'ליהודים היתה אורה ושמחה' ואורה זו תורה ועליה נאמר ש'הדר קיבלוה באהבה'.

וזה בהמשך למה שכבר כתבתי, שלכן התחיל רבינו הקדוש את המשנה הראשונה בש"ס, בהמחשה של 'משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן' שהוא ענין של טהרה, משום 'יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות'.

 

ונוח בארבעה עשר

במגילה נאמר 'ונוח בארבעה עשר ונוח בחמשה עשר' וכבר הקשו מה ענין נח בעל התיבה למגילת אסתר?

מעניין לציין, כי הרבה מספרים שיש במגילת אסתר קשורים לתיבת נח ולמבול ונביא כמה מהם לדוגמא:

חמישים אמה רוחב התיבה, יעשו עץ גבוה חמישים אמה, ובמדרש איתא כי בנו של המן הלך להרי אררט להביא את העץ משברי התיבה של נח.

שלשים אמה קומתה, לא נקראתי אל המלך זה שלשים יום.

כמו"כ, תליית עשרת בני המן, זה מתחת לזה, היה בצירוף של גובה שלשים אמה, דאמרו בגמ' גובה איש ג' אמות.

שלש מאות אמה אורך התיבה, ובמגילה מסופר 'ויהרגו בשושן שלש מאות איש'.

שלש קומות לתיבה, שלש מצוות מיוחדות לפורים: מגילה, מתנות לאביונים, משלוח מנות. (סעודה יש בכל חג).

עשר אמות כל קומה בתיבה, עשרת בני המן.

ויהי לשבעת הימים התחיל המבול, שבעת רואי פני המלך.

שנים שנים באו אל נח, שני סריסי המלך משמרי הסף.

והנה חרבו פני האדמה, ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים.

בחודש העשירי יבשה הארץ, בחודש העשירי חדש טבת.

יום ארבעה עשר פורים דפרזים, אלו ב' פעמים שבעת הימים ששלח את היונה, (ז' אדר, י"ד אדר).

יום חמשה עשר פורים דמוקפין, חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים.

התיבה היתה משוקעת במים י"א אמה, במגילת אסתר יש י"א פרקים מגילה נקראת בי"א, והמגילות הקטנות י"א שורות,

נהגו אצל חסידים שלא לומר תחנון עד שיבסר, המבול התחיל ביום שבעה עשר לחודש.

משנכנס אדר מרבים בשמחה פירש"י 'ימי נסים היו לישראל פורים ופסח', אכן מפורים עד אחרון של פסח יש 'נח' ימים. גם בנו של נח מרומז בלשון הגמ' במילים כ'שם שמשנכנס אדר מרבין בשמחה'.