ממתק רוחני: "תגיד, מה התכלית של חג הפורים"?

לכל התחלה יש סוף..

ולכל תפקיד יש לו גם תכלית..

כולנו מכירים את סיפורו הידוע של מרן החפץ חיים ע"ה שפעם אחת דפק על התיבה בישיבת ראדין באמצע הסדר ואמר את המילים הבאות:

"מי שלא רוצה להיות גנרל גם חייל פשוט לא יהיה".

זאת אומרת שכל אדם בחיים צריך לייעד לעצמו ייעוד ותכלית שאליה הוא רוצה ושואף להגיע..

וכשמדברים על חג הפורים, שהשמחה והחיוכים מרובים בו שומא עלינו להבין דבר אחד – אחת ממצוות היום כידוע היא לשתות לשוכרה, "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ולכאורה מה החידוש בזה שאנו לא יודעים בין ארור המן לברוך מרדכי, מה זה מלמד אותי, דוד, שכרגע השתכר, ואומרים לו תזהר יש המן שהוא הרשע של הסיפור של פורים, ויש את מרדכי הצדיק שהציל את כל עם ישראל ועל ידו ואסתר המלכה התגלגלו הניסים של פורים, ומה החידוש?

אלא אפשר לבאר זאת על פי דברי ר' צדוק הכהן מלובלין זיע"א בספרו (רסיסי לילה אות כ') וזה לשונו: "דהוא שוכן גם בתוך טומאותם ואף על פי שחטא ישראל הוא (סנהדרין מד.) כי כנסת ישראל בת זוגו דשבת והם דבוקים במידה זו שאי אפשר לנתקם כלל, כי מידה זו נקרא 'אמונה' (זוהר פנחס רל.) וישראל נקראים (שבת צז.) מאמינים בני מאמינים, וזרע אברהם יצחק ויעקב אי אפשר שלא יאמין כלל כי זהו מצד קדושה דקביע וקיימא מהשם יתברך בתוך לבבות בני ישראל".

וממשיך הרב:

"וקדושה זו מתגלית בכל תוקף בפורים, שאמרו (מגילה ז:) חייב לבסומי עד דלא ידע דהפירוש הפשוט בו הוא גילוי דבר זה דלבבות בני ישראל דבוקים באמת בהשם יתברך גם כשאין יודעים בין ימינם לשמאלם ובשלושה דברים אדם ניכר (עירובין סה:) בכוסו ובשכרותו שאז אין בו דעה שלימה להסתיר ולהעלים מעמקי לבבו, ואז מתגלה מה שהוא מתוך מעמקי הלב, כמו שאמרו (סנהדרין לח.) נכנס יין יצא סוד ונתגלה, דמעמקי הלב דבני דבוק בהשם יתברך בלי שום יישוב הדעת וכפייה לרצון הלב רק נקודת הרצון האמיתית היא דווקא באמת מעצמה בהשם יתברך".

אחרי זאת נקום ונשאל את עצמנו:

"תגיד, מה התכלית של חג הפורים"?

יבוא ר' צדוק זיע"א, וילמד אותנו, שבפורים הדבקות בה' יתברך הפנימית, יוצאת החוצה!, כי נכנס יין יצא סוד, וכבר שמענו מעשים רבים ונפלאים על גדולי ישראל שבחג הפורים כששתו יין כמצוות היום, יצא מפיהם גילוי סודות תורה עמוקים , כי במעמקי הלב כולם כולנו יודעים שיהודי כוסף תמיד להתקרב לבוראו.

ולכן גם זו אחת הסיבות שתראה את השיכורים הגדולים בפורים בוכים, כי פשוט הלב רוצה את ה' יתברך, רוצה את הקרבה ואת הדבקות, "חבוקה ודבוקה בך", את הצעקה הפנימית שצעקה אסתר המלכה בחצר בית המלך, "אלי אלי למה עזבתני", היא מהדהדת בעוז ובתעצומות עד ימינו אנו, כאומרת: "יהודים יקרים ואהובים, שובו אלי גם בחג הפורים ואשובה אליכם"!

ומכבשונו הנצחי של בעל ה"תורת אביגדור", הגאון המופלא ר' אביגדור מילר זצוק"ל למדנו אנקדוטה מעניינת ומחכימה ממה שראו עיניו בבית מדרשו של ר' אייזיק שר זצ"ל (אוצר הסיפורים, פורים, עמוד 90):

"היה זה לפני ארבעים שנה רקדנו מסביב לשולחנו של ר' אייזיק שר, הוא לא היה אדם עליז, ולא היה מסוג שיצטרפו לאוירת השמחה, הוא היה אדם שקול ומהורהר, הוא ישב וחשב והבחורים רקדו סביב השולחן, היה שם עוד יהודי אחד, ר' אברהם שהיה רוקע ברגלו כששרו ורקדו.

ר' אייזיק ישב והסתכל, ואז הוא אמר לאותו יהודי: "בכל פעם רוקע ברגליך על הרצפה, אתה רוקע את האמונה לתוך ליבך".

מהי אמונה?

כבוד ה' בעולם, זהו הלימוד הגדול של פורים לרומם כבוד שמיים בעולם.

וכנראה אם מתבוננים טוב, כנראה שזה באמת התכלית הברורה של החג הקדוש בזה..

פורים שמח ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!

המאמר נכתב לעילוי נשמת הילד הטהור

אוריאל בן מוריה ז"ל

ת.נ.צ.ב.ה