מרגש

בן 1,600 שנה: מקווה טהרה עתיק נחשף ליד רומא

תגלית ארכיאולוגית מרעישה מאירה פרק נשכח בהיסטוריה היהודית-רומית: "בקרוב תתאפשר גישה למבקרים"

אבי יעקב

ט"ז באדר תשפ"ה, 16/03/25 11:54 עודכן: 14:42

א+

א-

הבור שנחשף צילומים באדיבות לשכת הרב הראשי רומא (1)

בלב פארק אוסטיה אנטיקה, האתר הארכיאולוגי המשמר את שרידי הנמל העתיק של רומא, נחשפה בחודשים האחרונים תגלית מרעישה המספקת הצצה נדירה לחיי הקהילה היהודית במרחב הרומי לפני כ-1,600 שנה. במסגרת חפירות במימון משרד התרבות האיטלקי, נחשף מקווה טהרה עתיק – הממצא הקדום ביותר מסוגו שהתגלה מחוץ לגבולות ארץ ישראל.

החפירות, שנערכו באזור שמעולם לא נחקר קודם לכן למרות מיקומו האסטרטגי, חשפו מבנה גדול ומפואר שבתוכו מתחם בעל מאפיינים מובהקים של מקווה טהרה, כולל חור המעיד על קיומו של צינור לאספקת מים ואריחים וציפוי שהיו מקובלים אז כריצוף.

לצד המקווה, התגליות כוללות ממצאים מרגשים נוספים: מנורת שמן מעוטרת בסמלים יהודיים כמו חנוכייה ולולב, גביע זכוכית כמעט שלם מהמאות החמישית-שישית לספירה, וסימנים המעידים על קיומו של מקווה נוסף לטבילת כלים. באותו אתר התגלה גם בית כנסת עתיק, הנחשב לאחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר באירופה.

אוסטיה, עיר במרחק 28 ק"מ ממרכז רומא, על חוף הים ועל יד שפך נהר הטיבר, בה היה הנמל של רומא העתיקה. הסחף שהביא הנהר במשך מאות שנים כיסה את החוף והרחיק את העיר מהחוף כ-4 ק"מ. כיום מול החוף יש עיר חדשה בשם אוסטיה והעיר העתיקה נקראת אוסטיה העתיקה שקרובה מאד לנמל התעופה. בשנות השישים כששיפצו את הדרכים לנמל תעופה, גילו במקום שהיה בצד העיר העתיקה, שאז היה ממש מול הים, בניין של בית כנסת מפואר, שנחשב כאחד מבתי הכנסת העתיקים שנשארו בגולה. אך שם לא מצאו מקווה, אולי בגלל שהשתמשו בים ממול.

הקהילה היהודית ברומא קיבלה את הבשורה בהתרגשות רבה. סגן נשיא ועידת רבני אירופה ורבה של רומא הרב שמואל די סיני אמר כי "ההיסטוריה של יהודי רומא מועשרת כיום. סביר להניח שחלק ניכר מהמקום אם לא כולו, היה מרכז קהילתי יהודי. אני מקווה שהחפירות יובילו להפתעות נוספות ובקרוב תתאפשר גישה למבקרים".

הרב שמואל די סיני: "באוגוסט 2024 המנהל של הפארק ביקש ממני שאבוא לבקר משהו חדש, בתוך העיר ממש. כמאה מטר מבית הכנסת התחילו לחפור באתר גדול שהיה לגמרי מכוסה. בצד אחד של האתר גילו משהו דומה למקווה וביקשו חוות דעתי. מדובר בחדר קטן ומפואר בצורת מלבן מכוסה בקיר עם מדרגות לאורך כל הרוחב, הראשונה מצופה שיש, שמגיעות עד בור של קוטר מטר אחד. בקרקעית הבור היה חור והאולם עד המדרגות מתמלא, גם היום, ממי תהום. נשאלתי אם אפשר להגיד שמדובר כאן על מקווה והיו לי שני ספקות: הראשון איך לרדת (ולעלות) לבור אם אין מדרגות. כי בסוף המדרגות הקיימות המים היו עולים עד מטר וזה לא מספיק לטבילת הגוף, ואז צריכים לרדת לבור אבל הוא עמוק ואין מדרגות. עוד ספק: בקיר בצד הבור מול המדרגות, מלמעלה, יש נישה יפה, מצופה קונכיות, והשאלה היא לשם מה. ביקשתי מהמנהל שימשיך לחקור ויעדכן אותי.

"והנה כעבור שבועיים התקשר אלי וסיפר לי מה שמצאו: בקיר הבור יש חריץ שכנראה שימש כבסיס להעמדת נסרים או משהו דומה, זאת אומרת שהטובל לא היה צריך לרדת עד סוף הבור אבל בקלות מגיע עם הרגליים עד הבסיס. כמין "בור על גבי בור", אבל כולו ממי תהום. ובקשר לספק השני, אפשר היה לחשוב ששימש להארה, ושם היו מניחים את הנרות לשימוש בלילה. ולמעשה, בתחתית הבור מצאו נר של חרס עם התמונה של המנורה ושל הלולב. הרבה נרות כאלה נשמרו, אבל למצוא אותו דווקא באותו מקום זה סימן מעניין. בקיר השמאלי (למי שיורד) למעלה מהבור יש חור פתוח לחדר הסמוך 'כשפופרת הנוד'. מגיעים לחדר דרך פרוזדור קצר שבזווית אחת מכיל תנור.

"ייתכן שמישהו יערער על זיהוי המקום כמקוה, אבל אין ספק שאפשר להשתמש בו כמקווה טהרה. אם המומחים יסכימו בזיהוי המקום כמקווה, או כמקום ששימש כמקווה לתקופה מסוימת, זה יהיה המקווה היותר עתיק שנמצא בגולה".