"אמרו לי להחמיא תמיד לאשתי"; הסיבה לכך שמדובר בטעות

האם אפשר לפתח ביטחון עצמי אמיתי שאינו תלוי בהכרה ובאישור חיצוני? כיצד יכולים הורים לעזור לילדיהם לבנות ערך עצמי איתן, וכיצד יכולים בני זוג לתקשר מבלי ליפול למלכודת התלות הנפשית? בתוכנית "בית נאמן" ברדיו "קול חי", העלה הרב אריה אטינגר את הסוגיה המרתקת הנוגעת לכל אחד מאיתנו, מילדים ועד קשישים.

האם להחמיא לילד?

הרב אטינגר פתח את השיחה בסרטון, שבו נראה בנו הקטן מאיר תוך כדי יצירה. "הבן שלי רוצה רק להראות לי איך שהוא עושה את הקיר הזה, הוא ממלא פה בפנים כמו טיט, הוא שם חול, והוא רוצה שאני אראה את זה," סיפר הרב אטינגר. "ואני שואל אתכם, מה עליי לעשות? כי אם אני אבוא מיד ואחמיא לו ואגיד 'וואו, איזה מדהים, איזה מטריף', מה קורה שם בעצם?"

לדבריו, התשובה טמונה בהבנת התהליך הנפשי שמתרחש: "הוא מתחיל לינוק את הערך שלו והשווי שלו כל הזמן מדברים חיצוניים, מאנשים שמחמיאים לו ומעריכים אותו." דפוס התנהגות זה, מסביר הרב, אינו נעצר בגיל הילדות אלא נמשך לאורך כל החיים, "ואז אנחנו רואים אנשים גם בגיל 30, 40, 50, גם בגיל 80, שכל הזמן רוצים שאנשים יעריכו אותם ויפרגנו להם."

מדוע התלות במחמאות מזיקה

הרב אטינגר שיתף מניסיונו האישי כילד וכנער בישיבה, איך הפידבקים והמחמאות שקיבל מהצוות החינוכי והוריו היו המנוע שהניע אותו. "מצאתי את עצמי מרוב כל כך הרבה פידבקים ומחמאות שקיבלתי, פשוט התחלתי לעבוד בשביל זה. כלומר, לקום מוקדם ולהתפלל – כי הרי ברור, מיד אחר כך יגיע הפרגון של המשגיח לאבא ואבא יגיד לי מה אמרו לו, ואמא תגיד לי מה היא שמעה, וזה המנוע שמפעיל אותי."

הוא מודה שלכאורה זה נשמע חיובי, בבחינת "מתוך שלא לשמה בא לשמה", אך למעשה נוצרת כאן בעיה עמוקה: "אם אנחנו מתרגלים שזה הדבר והמנוע שמפעיל אותנו, אז אני יכול להגיד לכם עליי שגם כשגדלתי וגם כשהתחתנתי, כשעדיין לא הייתי בתהליכים, המנוע שהפעיל אותי כל הזמן זה המחמאות, הפידבקים והפרגונים."

הסכנה, לדבריו, נמצאת בתלות שנוצרת: "ברגע שזה מה שמפעיל אותנו, אז אנחנו הופכים להיות יותר ויותר תלויים בדבר הזה. ואז בעצם כל פעם שאני לא מקבל את הפידבק שאני רוצה ולא מקבל את המחמאה שאני רוצה, זה מייד מפיל אותי, אני צונח. ואז אני גם לא בהכרח יעשה מה שצריך ונכון לעשות, אלא אני הכל אחשבן לפי 'מה יגידו עליי ', מה יחשבו עליי."

תלות במחמאות בזוגיות

הרב אטינגר הרחיב את הדיון גם לתחום הזוגיות, מקום שבו התופעה שכיחה במיוחד. "גם בני זוג שמתחתנים, מה שהם מחפשים כל אחד מהשני זה שיקופים. מה אתה חושב עליי? מה את חושבת עליי? תגידי מילה טובה. למה לא אמרת לי מילה טובה על זה שניקיתי את כל הבית? למה לא אמרת לי מילה טובה על זה שהכנתי אוכל כזה טעים? כל הזמן רוצים לשאוב האחד את השני, לקבל עוד ועוד פידבקים ושיקופים מבחוץ."

הוא מספר על עצה שקיבל כחתן: "אני זוכר ששמעתי את אחד המדריכי חתנים שאמר 'אני ממליץ לכם שבכל יום ויום תיספרו על האצבעות לפחות חמש מחמאות להגיד לאישה'." עצה נוספת שהוזכרה: "כל הערה וביקורת שאתה אומר לאישה, תבין, אתה קוצץ לה אצבע על המקום."

הרב תהה: "האם באמת זה מה שאנחנו רוצים? האם אנחנו רוצים שכל המשוב והפידבק שלנו כבני זוג יהיה תלוי במה אשתי חושבת עליי? אם היא נותנת פידבק, לא נותנת פידבק? זה הכוח שמניע אותי? או שאנחנו רוצים דווקא כוח מניע מבפנים? מה אני מביא לנישואין? מה אני מביא לזוגיות?"

הפתרון: בניית מקור כוח פנימי

אז מהו הפתרון האמיתי לבעיה זו? הרב אטינגר מסביר שהדרך לבנות ביטחון עצמי אמיתי, שהוא מתחיל כבר אצל ילדים, פשוט לאפשר להם לחוות הצלחות והתמודדויות בכוחות עצמם:

"כשאני חוזר חזרה לאותו בן מתוק שלי, מאיר, שאומר לי, 'אבא, אני רוצה שתחמיא לי', אז מה באמת אני עושה איתו? אז אני יכול מיד להרעיף עליו מחמאות ואז הוא בעצם לומד כל הזמן לקבל את הבנייה שלו מבחוץ ומפידבקים ולסחוב את זה כל החיים, גם בגיל 80, ואני יכול לתת לו ולאפשר לו להתמלא מבפנים."

הוא מפרט את השיטה: "זה עצמו שהוא חווה חוויית הצלחה ממה שהוא בונה ועושה, ואני לא רץ ומתערב לו שם… וכשמתפרק לו אני לא מיד רץ ובונה לו.
תן לו, תן לו שזה יתפרק, תן לו שזה יישבר, הוא יבנה מחדש ואז הוא יחווה חוויות הצלחה."

דרך אותן חוויות הצלחה עצמאיות, מסביר הרב, "תיבנה לו החוויה הזאת של 'אני מצליח, אני מיוחד, אני טוב' – ולא בגלל המחמאות שהעריפו והחמיאו לו."

הפרדה בין "משוקף" ל"איתני"

במהלך התוכנית, הציע הרב תרגיל מעשי למאזינים. הוא ביקש מהם לשבת בזוגות ולנסות להעביר ביקורת או הערה זה לזה, ואז לבחון את הביקורת ולזהות בה שני מרכיבים:

החלק המשוקף – מה שקשור לאופן בו האדם האחר רואה אותנו, חוות הדעת האישית שלו.
החלק האיתני – האמת האובייקטיבית לגבינו, ללא תלות בדעת האחר. כלומר האם אני בסדר שם או לא בסדר וכו'

סיכום וחשיבה קדימה

הרב אטינגר הדגיש כי אין הוא שולל מתן מחמאות לחלוטין: "ומה תגידו, שאני נגד להגיד מחמאות לילדים? לא אמרתי. אבל גם לא אמרתי שנרגיל אותם שזה הדלק היחיד וזה המנוע היחיד שלהם."
והכי חשוב להרחיק את התגובה מהגירוי ולפעול ממקום של התבוננות ובחירה.

השאיפה, לדבריו, היא להגיע למצב שבו האדם מסוגל להעריך את עצמו באופן אמיתי ובריא, ולהיות פחות ופחות תלוי תמיד בחיזוקים חיצוניים.

הרב סיכם את השיחה באנלוגיה למילות השיר ששודר במהלך התוכנית: "הילד שבתוכנו כשאנחנו מבוגרים – מתי הילד הזה יגדל?" גדילה אמיתית, הוא מסביר, אינה רק בגיל או במראה החיצוני, אלא ביכולת לפתח מקורות כוח פנימיים שאינם תלויים בדעת האחרים.

האזינו לדברים המלאים, מתוך התוכנית 'בית נאמן' בהגשת הרב אריה אטינגר: