חיי הדת ביהדות אינם חלק נפרד מחיי החולין אלא להפך, חיי התורה צריכים להשפיע על חיי החולין והמעש ולהפך חיי החול בקדושה ובטהרה מביאים לשלמות בדיוק כמו אצל האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב.
לכך נתכוונו חז"ל באמרם: "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים" תורתן של בנים השפיעה על שיחת האבות ושינתה את צורתה תוכנה והשפה בה שוחחו עבדי אבות.
השראת השכינה במשכן מחד ומחוצה לו מאידך היא בדיוק תורתן של בנים מחד ושיחתן של עבדי אבות מאידך:
עוד באתר:
בניית המשכן השלימה את נפשות בני ישראל בשלמות רוחנית נעלית עד כדי הגעה לדרגת שלמות האבות הקדושים.
כלשון הרמב"ן בהקדמה לספר שמות: "וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם, אז שבו אל מעלות אבותם, שהיה סוד אלוה עלי אהליהם, והם הם המרכבה, ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד השראת השכינה במשכן היא לא רק במשכן ובבית המקדש אלא גם לאחר מכן: כלשון חז"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא".
גם לאחר חורבן הבית שורה השכינה בכותל המערבי בבתי כנסיות ובבתי מדרשיות וכן בלבו של כל אחד ואחד מישראל כלשון המדרש: "ושכנתי בתוכם בתוך כל אחד ואחד מכם".
השלמות של השראת השכינה בעם ישראל לא רק במשכן ובמקדש אלא גם מחוצה להם היא השלמות של "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים" כשם ששלמות תורת האבות הקדשים השפיעה על שיחתן של עבדי אבות.
מסיבה זו מבארים הקדמונים חזרה התורה שבעה פעמים על מלאכת המשכן בחומש שמות, להוריד את השכינה בסוד הצמצום והארה משבעה רקיעים שהם שבעה עולמות, ולגלותה דווקא כאן בעולם הזה על שלל חסרונותיו וגשמיותו.
בחיים שלנו אנחנו חווים שתי מצבים מנוגדים, 'תורה/שיחה' או במציאות של כלל ישראל 'מקדש/חרבן', עיקר העבודה שלנו שהתורה תשפיע על השיחה ושמקום התורה ובתי מקדש מעט יושפעו מקדושת המקדש.
לכולנו יש גם שיחתן של עבדי אבות וגם תורתן של בנים אנחנו רק צריכים שהאחד ישלים את השני.
