השבוע התקיים כנס בחירות של מפלגת 'יחד' בראשות אלי ישי בישוב יד בנימין. כנס בהחלט מרשים גם אם לא היה מלא עד אפס מקום.
שתי נקודות מעניינות משכו את תשומת ליבי. הנקודה הראשונה היא שאלי ישי בחר לעצמו באופן ברור את קהל היעד, את קהל תומכיו בסיבוב הזה של הבחירות, אנשי הציונות הדתית.
למרות שהיה ניתן לראות בקהל כמה חרדים ספרדים לובשי חליפות וחובשי כובעים (בוגרי כסא רחמים), עדיין הרוב המוחלט היה אנשי הציונות הדתית שרובם אף ענו על ההגדרה חרד"לי.
עוד באתר:
הנקודה השנייה שתפסה אותי הייתה העובדה שכשהוזמן יוני שטבון לדוכן הנואמים הוא התקבל במחיאות כפיים במשך לא מעט זמן אבל כשרק הוזכר שמו של ברוך מרזל גם בלי להזמין אותו לנאום – תקרת האולם פשוט התרוממה מעוצמת השריקות ושאגות השמחה של הנוכחים בגין הצטרפותו וחברותו במפלגה.
שתי התגובות הללו גרמו לי להבין את מה שהיה ברור מבחינה אלקטורלית, ברוך מרזל והתנועה אליה הוא משתייך גדולה יותר באופן ברור מכמות התומכים העומדת מאחורי יוני שטבון.
הוכחה נוספת לכוחו של מרזל ולכוחה של 'עוצמה יהודית' ניתן לראות גם בקמפיין של 'הבית היהודי' שהחל להציב בקדמת הבמה את אורית סטרוק ואת בצלאל סמוטריץ', שני חברי המפלגה שמוגדרים ימין קיצוני.
עד השבוע הוחבאו השניים ולא באו לידי ביטוי – אבל מאז שבבית האחים הבינו שישי נוגס בהם וזה בעיקר בגלל הצטרפותו של מרזל, הם החלו במסע החזרת הקהל הטבע הביתה ומשכך על ישי להבין מול מי הוא מתמודד על לב המצביעים וחשוב שימקד את הקמפיין שלו בקהל היעד הזה ע"י שימוש תמידי בברוך מרזל – כי כרגע נראה שהוא האס היחיד שיש ברשותו כדי לעבור את אחוז החסימה.
מחבלים ושוינאים (במלעיל כמובן) הם לא חלק מהעיסוק היומיומי שלי וטוב שכך, אבל בשבוע האחרון הם הפכו לחלק בלתי נפרד מעניינו של כל אדם חרדי החרד למעמדו ולתדמיתו של הציבור החרדי.
יושבות להם שתי כנופיות בחורים בגבעה מפורסמת מאוד, 'גבעת הישיבה' שעל יד ישיבת פוניבז' ומנהלות מלחמת ג'יהאד שכל רגע ממנה – נהיה קשה ומביך יותר מקודמו.
טריטוריית 'עמוד התפילה' נהפכה בין לילה למשהו שמזכיר טריטוריה של משפחות פשע על מתחמים לאיסוף בקבוקים לטובת מיחזור ואוי לו למי שייכנס לשם ללא אישור.
סרטונים בהם נראים בחורים עטורים בכובעים וחליפות מחליפים מהלומות ומעיפים סטנדרים נהיו דבר שבשגרה – ונראה שיש מי שההרגל הכהה אצלו את הרגש ומקום של תורה הפך לשדה קרב בין טרוריסטים, והכי חשוב שזה בשם כבוד התורה.
נראה שעל סיטואציה כזו בדיוק נאמר "תורה תורה חגרי שק" – ועל אותם בחורים טרוריסטים הנוהגים באלימות אין משהו לומר עליהם מעבר למה שכבר אמרו חז"ל "לא זכו נעשית להם סם המוות".
בגלל שהמצב בפוניבז' כבר יצא מכלל שליטה ומן הסתם לפחות חלק מרבני הישיבה איבדו את היכולת לשלוט על אותו מיעוט חוליגאני – אז זה הזמן לקרוא לרשויות החוק שיתערבו בנעשה שם כי לא ירחק היום שעוד נמצא את עצמנו אומרים את המשפט הבנאלי 'הכתובת הייתה על הקיר' – כאשר ממתחם הישיבה תצא הגופה הראשונה וזה ממש לא יהיה משנה אם בעוון רצח או הריגה.
אין מקום לתמונות של חדרים הרוסים וארונות שבורים משל היו אחר הפצצה של המורדים בסוריה במחוזותינו – ואם כך עלתה ליהדות החרדית אז זה הזמן לטפל בבעיה מהשורש ולהביא למעצרם של כל אלו הנראים במצלמות כשהם נוהגים באלימות.
זה גם המקום לקרוא לכל עסקני הציבור החרדי ולבקש ואף לדרוש מהם שרגע אחרי ההתערבות החיצונית המתבקשת אל תהפכו את עורכם ואל תהיו סנגורי הרשע.
לחרדי השפוי אין צורך לשמוע את נאומיו של אייכלר מעל בימת הכנסת כנגד המעצרים, גם אין לו כח לשמוע את טרמינולוגיית השואה השגורה על פיו כנגד השוטרים שנכנסו למערכה בעל כורחם – כי תכלס הם לא צריכים את הצרה הזו כשהם עצמם נמצאים באחת מתקופות השפל התדמיתי הגדול ביותר מאז הוקמה המשטרה.
רמת בית שמש ג' הולכת ומקבלת צורה של שכונה נורמלית. לא בגלל מבני הציבור ובתי הכנסת כי אלו עדיין לא נבנו בה וכפי הנראה גם לא ייבנו בזמן הקרוב, אבל זה מחדל שכבר התושבים התרגלו אליו.
הצורה של השכונה מתחילה להתהוות בגלל ריבוי המשפחות המצטרפות אליה מידי יום, ומחזה של משאית פורקת תכולת דירה זה דבר שבכל יום ולפעמים גם כמה פעמים ביום.
מרגע תכנון השכונה ובפרט לאחר פרסום תוצאות מכרזי המנהל היה ברור שיגורו בה מאות משפחות של אברכים ובני תורה שאחד הדברים הבסיסיים שהם יצטרכו והרבה זו התחבורה הציבורית.
אני לא מדבר על תחבורה מהשכונה לכיוון ירושלים, בני ברק ושאר הריכוזים החרדיים – משם הם הגיעו לגור או ששם גרים הוריהם, אני מדבר על משהו הרבה יותר בסיסי, על תחבורה בתוך בית שמש שתשנע את מאות המשפחות ואת אלפי התלמידים למוסדות החינוך ברמת בית שמש א'.
די לי להסתכל על בגדיה של הבת שלי ועל נעליה כדי להבין מה הייתה מידת העומס באוטובוס. עומדת לה ילדה בת עשר בצפיפות איומה בתוך האוטובוס כאשר הצפיפות מתחילה כבר בתחנה הראשונה כי כל מי שרק יכול זורם לשם שמא יצליח למצוא מקום נורמלי – לא חלילה כדי לשבת אלא רק כדי לעמוד בו.
עם תחילת האכלוס אכן דאג ממונה התחבורה בעיר שמואל גרינברג לאוטובוס אחד בכל שעה מהשכונה ואליה, כאשר אוכלסו מאתיים משפחות עדיין מינון הנסיעות נשאר זהה, כאשר אוכלסו ארבע מאות משפחות עדיין המינון נשאר כפי שהיה.
כעת כאשר אוכלסו למעלה משבע מאות דירות הפלא ופלא, עדיין המינון אותו דבר וכאן הבן שואל, האם תושבי השכונה הם הפסולת העירונית, האם דמם פחות אדום משאר תושבי העיר, ובכלל, איך זה שעד לעצם רגע זה לא אורגנה ע"י ממונה התחבורה שום הפגנה בכניסה לשכונה או ליד משרד התחבורה כדי שמי שצריך להתעורר אכן יתעורר ומצב התחבורה אכן ישתנה.
לא יתכן מצב בו עוברים לסדר היום כאשר כבר מהתחנה השלישית נהגי האוטובוס סוגרים דלתות ופותחים אותם אך ורק לצורך הורדת נוסעים ואין פוצה פה ומצפצף – וגם אין מי שדואג לתגבור מיידי של קו האוטובוס כדי לשנע את אלו שנותרו בתחנות השונות בשמש או לחילופין בימי הגשמים בו בזמן שאפילו תחנת אוטובוס נורמלית שיהיה ניתן להסתתר בתוכה אין בכל רחבי השכונה, ושלא לדבר על הבעיה הביטחונית בעצם ההמתנה של מאות ילדים שעה נוספת כאשר סביבם מתהלכים אלפי פועלים פלסטינים כשחלק נכבד מהם הוא על תקן של שוהים בלתי חוקיים – ומכאן אני אתן לדמיון של הקוראים להמשיך הלאה לבד.
הערה לסיום: כל נושא הוואטסאפ עוד ייבדק מבחינה סוציולוגית, אבל כבר היום אפשר לומר שקבוצה שהפכה לנושא שיחה בקבוצות, אתרים ובציוצי טוויטר זו לא עוד קבוצה שולית אלא קבוצה של משפיעים.
