האם כל גידולי החסה כשרים למצוות מרור? מרתק

מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן במסע קסום ומפעים בנבכי עולם הכשרות והפעם על המדוכה, המבוכה בעולם התורה פוסקי זמנינו, אודות כשרותם למצוה של חסה למרור הגדלים בשיטת ההידרופוניקה, אקוופוניקה או אירופוניקה:

הקדמה והסבר:

הידרופוניקה – גידול במים על מצע מנותק

הידרופוניקה היא שיטת לגידול שמתבצע על מצע הידרופוני "מנותק" – מצע הידרופוני, שלא כמו מצע אדמה רגיל, אינו מספק לצמח הזנה דרך ספיגת חומרי תזונה שנספגו לאחר ההשקיה, במערכת הידרופונית תמיסת ההשקיה מוזרמת אל שורשי הצמחים באופן מחזורי ורציף תוך הזנה מתמדת שלהם בחומרי תזונה חיוניים.

פעילות המערכת מתמקדת בהזרמת תמיסת ההשקיה ו"הטבעה" או "הטבלה" של שורשי הצמחים במים הללו בתצורת נוזל או טיפות מרוססות, באופן המשפר את ספיגת המים וחומרי התזונה דרך שורשי הצמחים.

אקוופוניקה – גידול סימביוטי של בעלי חיים ודגים

אקוופוניקה(aquaponics)  היא שיטת גידול המשלבת חקלאות מים וגידול צמחים מנותקי מצע במערכת סימביוטית אחת יחד עם בעלי חיים הגדלים בסביבה מימית, עיקרון היסוד של מערכת אקוופונית הוא עיקרון המחזוריות: הפרשותיהם של בעלי החיים הגדלים בסביבה מימית (לדוגמה דגים ויצורים אחרים שאינם ניזונים מבשר חי) אשר מופרשות למים והופכות לרעילות לאותם דגים לאחר חלוף זמן והתקדמות תהליך הביוסינתזה (התפרקות טבעית) הן מקור דשן איכותי ויעיל מאד עבור צמחים החיים בסמיכות לדגים. הצמחים במערכת האקוופונית גדלים באופן המאפשר להם לספוח את הפרשות הדגים ושאר היצורים החיים במים ולהשתמש בהן כתחליף לחומרי דשן, ובמקביל הם מנקים ומטהרים את המים במערכת מהחומרים הרעילים עבור בעלי החיים ומאפשרים את המשך קיום המערכת המחזורית.

חסה בגידול אקוופוני.

אירופוניקה – היא שיטת גידול שבה הצמחים גדלים, למעשה, באוויר. שדות הגידול הם לרוב מתקני גידול סגורים (indoor), וההשקיה נעשית בהתזה ישירה לשורשי הצמח. בדומה להידרופוניקה, גם בשיטה האירופונית אדמה אינה מעורבת בתהליך גידול הצמח. אבל אם בגידול הידרופוני מים משמשים מצע גידול, בגידולים אירופוניים אין כל משטח גידול ושורשי הצמח תלויים באוויר.

הסבר מפורט יותר מספר משנת השדה על גידולי מים:

בעקבות הדישון הכימי הומצאו שיטות מתקדמות לגידול צמחים, בעיקר ירקות – ביניהן "גידולי מים", "גידולי חצץ" ושיטות נוספות שהעיקרון שלהן זהה". פיתוח שיטת "גידולי מים" בארץ נעשה, בין היתר, במטרה שיהיה ניתן לספק באמצעותה ירקות טריים בשנת שמיטה. מרן החזון איש זצ"ל סייע למפתחי השיטה, כפי שכותב אחד ממפתחי השיטה בארץ מאיר שוורץ בספרו "הידרופוניקס' המתאר את גידולי החצץ בקיבוץ חפץ חיים: "מרן הגאון בעל החזון איש זצ"ל לא רק סייע בידינו בשאלות ההלכה הכרוכות בשיטה זו, אלא גם השיג הכספים הראשונים לניסיונות בקיבוץ חפץ חיים". היה זה בשנת השמיטה תשי"ב, ועל ידי גידולי המים ניתן היה לספק ירקות לשומרי השביעית בלי חשש איסור עבודה בשביעית באדמה. בשיטת גידול זו, זורעים את הזרע בתוך ספוג, חצץ או מצע אחר המתאים לכך. השורשים המתפתחים מבצבצים ויוצאים מן הספוג ושקועים במים אשר מוזרמים בתוכם דשנים כימיים הכוללים את המינרלים הדרושים לגידול הצמח. כך הצמח מקבל את כל מה שהיה מקבל אילו היו מגדלים אותו באדמה. למעשה הוא אינו יונק מן האדמה, אלא מחומרים סינטטיים מלאכותיים הדומים בתכונותיהם לחומרים הקיימים העיקרון העומד מאחורי שיטה זו הוא פשוט: במקום לגדל צמחים באדמה כדי לקבל ממנה חנקן, זרחן, אשלגן ועוד כמה חומרים, ניתן לגדל אותם במים תוך כדי הוספת החומרים הללו, ומבחינת הצמח התוצאה זהה.

לגידולי המים מספר יתרונות על גידולי האדמה, ונמנה את העיקריים שבהם:

א. שיטת הגידול של גידולי המים חסכונית במים באופן משמעותי מאד, שכן מלבד כמות המים הנספגת בצמח באמצעות שורשיו, שאר המים ממוחזרים ואינם נבלעים באדמה.

ב. בשיטה זו נמנעות מחלות קרקע שונות, כמו כן מזיקים שונים הקיימים בקרקע אינם קיימים בגידולי מים. כך ניתן להפחית במידה משמעותית את השימוש בחומרי הדברה המסוכנים

ג. בשיטה זו אין צורך באדמה, ונחסך הצורך לעבד אותה.

ד. ניתן לגדל צמחים בצפיפות רבה, ובכך לחסוך שטח (ניתן אפילו לגדל צמחים במספר קומות).

ה. מיני צמחים רבים מניבים בצורת גידול זו תפוקה גדולה יותר בזמן קצר.

לגידולי המים יש חסרונות שונים שלא נאריך בהם ביריעה זו. נזכיר גם כי שיטות אלו אינם מתאימות לכל הצמחים. קיימות מספר שיטות להצמיח גידולי מים, אחת מהשיטות הקיימות בזמננו לגידול ירקות על ידי שימוש בתעלות פלסטיק ארוכות (המזכירות במראן את תעלות הפלסטיק שבהן מכסים את צנרת המזגנים) הזרעים אינם נזרעים באדמה, אלא מוטמנים בתוך מצע ספוגי השקוע בתוך תעלות הפלסטיק. השורשים מתארכים בתוך המצע הספוגי, ואף יוצאים ממנו והם מגולים בתוך התעלות.

המים זורמים כל העת בתוך התעלות שאליהם מוסיפים חומרי דישון הנדרשים לצמחים. חומרי דישון אלו משמשים תחליף לאדמה הטבעית. השורשים קולטים את חומרי הדישון הנדרשים להם, כאילו הם גדלים בקרקע. המים נשפכים מהצד השני של התעלות לתוך מאגר הקולט אותם, שם מוסיפים להם שוב חומרי דישון במקום החומרים שנקלטו על ידי הצמחים. כך ממוחזרים המים וזורמים שוב ושוב לתוך התעלות. במקומות רבים המערכת פועלת באופן אוטומטי, כאשר המים נבדקים כל העת באופן אוטומטי, ומוספת להם כמות חומרי הדישון הנדרשת.

יש שיטות נוספות של גידולי מים כגון על משטחי קלקר מנוקבים הצפים בתוך בריכות מים אליהם מוסיפים חומרי דישון. העיקרון בכל השיטות הוא זהה. הגידול מתבצע על ידי מים שמוסיפים אליהם חומרי דישון. הנידונים ההלכתיים בגידולי מים בהם דנו הפוסקים הם, אם גידולים אלו חייבים בתרומות ומעשרות. כמו כן דנו אם ברכתם בורא פרי האדמה או שהכל נהיה בדברו. האם יוצאים בהם מצוות אכילת מרור בליל הסדר, השאלה נובעת מכך שמחד גיסא, הם אינם גדלים באדמה אלא במצע, שייתכן שאינו נחשב מבחינה הלכתית כקרקע. ומאידך גיסא, הם נוצרו מזרע שמקורו בצמח שנוצר מן האדמה ומדובר באותו המין.

יש הבדל מהותי בין 'גידולי מים' לבין זרעים שמנביטים אותם במים בלבד ללא הוספת חומרי דישון. ומתפתחים מהם נבטים אשר בצמחים מסוימים וראויים הם לאכילה. הפוסקים דנו בדין חיוב תרומות ומעשרות בנבטים. בדרך אמונה (הלכות תרומות פ"ב ה"א ביאור ההלכה ד"ה אוכל) האריך לדון האם צמחים הגדלים במים בלבד חייבים בתרומות ומעשרות, או שמא דינם כבצלים שצמחו באוויר, הפטורים מתרומות ומעשרות. בתוך הדברים כתב, שאין להשוות דין צמחים הגדלים במים בלבד ל'גידולי מים', אשר החזון איש חשש בהם לאיסור שביעית והתיר לגדלם רק בעציץ שאינו נקוב ותחת תקרה. וביאר שבגידולי המים שבהם דן החזון איש, מכניסים חומרים שונים כדי שיצמחו, ואולי יש בהם חלקי עפר, ואז ודאי חייב בתרומות ומעשרות, כפי שנאמר בתוספתא (כלאים פרק א הלכה יד) שהזורע על גבי ביצים (טיט מעורב במים) נוהג בו איסור כלאים מדאורייתא. אך אין ראיה מכאן לצמחים שגדלים במים בלבד. וכן כתב גם בשו"ת אז נדברו (ח"ד סימן נ"א) אמנם עיין חוט שני שכתב שאף אם אין במים חומרים המועילינו להצמחה הרי הוא אסור בשביעית מדרבנן.

לסיכום: בגידול נבטים, חומרי המזון של הנבט החדש מתקבלים כולם מן הזרע עצמו, והמים מסייעים לחילוף החומרים. בגידולי מים מתקבלים המינרלים מחומרי הדישון המוספים למים המהווים ברור, שמבחינת תהליך ה'פוטוסינתזה' וקליטת קרני השמש, אין הבדל בין 'גידולי מים' ל'גידולי אדמה'. גם בגידולי המים מתקיים תהליך פוטוסינתזה באמצעות העלים הקולטים את דו תחמוצת הפחמן מן האוויר ואת המים מהקרקע ומהם נוצרת הפחמימה אשר למעשה מהווה את החלק הארי של החומר ממנו מורכב גוף הצמח ואף הפירות, מסיבה זו, בתי הגידול של גידולי המים, עשויים מחומרים קולטי שמש ולא ניתן לגדלם בבית סגור תחת תקרה אטומה ממש (אם כי משתמשים בשיטות הצללה מיוחדות לשמור על טמפרטורה מתאימה יש שיטות טכנולוגיות חדישות, בהם משתמשים באור מלאכותי ממקור חשמלי כתחליף לאור השמש. בשיטה זו ניתן לגדל צמחים בתוך בית ואף במרתף חשוך שאור השמש אינו מגיע אליו כלל.

ולמעשה יש לנו הוראה ברורה ממרן בעל החזו"א זצ"ל להגדיר גדולי המים כגדולי קרקע ולברך עליהם ברכת הנהנין וכן להפריש מהם המתנות כדין ולנהוג בהם דין כלאים" וכן ביאר הגרצ״פ פראנק זצ״ל דגידולי קרקע פירושו ״מין שהוא גידולי קרקע״ ואין צריך שיהיה גידולי קרקע בפועל. לכן ניתן לאכול למצוות מרור חסה שגדלה בעציץ שאינו נקוב ובחממות לכתחילה. וכמו כן יוצאים ידי חובה בחסה שגדלה בגידולי מים.

למידע נוסף והתייעצות > אתר הכשרות של הרב רייכמן