משעשע

מצה משמינה ושגרה מבלבלת: הניה שוחט ומעברים

הסטנדאפיסטית הניה שוחט מציעה דרך בלתי שגרתית לחזור לשגרה אחרי פסח: "להתחיל דווקא מהאמצע, לא צריך לפי הסדר"

יונת קפלן

כ"ד בניסן תשפ"ה, 22/04/25 11:24

א+

א-

הבמה שלך הניה שוחט

אפיית מצות לפסח תשפ"ה | Arie Leib Abrams/Flash90

בפינתה בתוכנית 'הבמה שלך', הסטנדאפיסטית הניה שוחט מגישה שילוב של הומור, חוכמת חיים וטיפים פרקטיים למאזינות שמנסות להתאושש מפסח ולחזור לשגרה. בין צחוקים על מצות "דקות ומנפחות" לבין התמודדות עם ג'טלג החג, שוחט מציעה מבט רענן על המעברים בחיים ועל היכולת לאמץ את ה"גם וגם".

שוחט פותחת בהומור על הקשר המשפחתי עם קפלן, כשהשתיים מתבדחות על השאלה הנצחית: "אתן באמת אחיות?" ("מה נעשה? יש אחיות לא מאותה אמא, מה לעשות"). מהר מאוד השיחה צוללת לנושא המרכזי – הקושי לחזור לשגרה אחרי חופשת פסח. "חזרנו מהחופש לעבודה, זה כאילו, מה, אני צריכה לטפל בעצמי עכשיו?" היא מתלוננת, ומתארת את תחושת ה"אשפוז" בנופש, עם "ארוחות סביב השעון" שמשאירות אותך מותשת.

היא לא חוסכת בביקורת על המצות: "אמנם יצאנו ממצרים, אבל כל הדרך אכלנו… זה דק ומנפח!" וממשיכה בתיאור המציאות הקולינרית של החג: "עזבי את המצה, מה את מורחת על המצה? לקחנו איתנו שקים עם מזון, והמזון הזה ממשיך ללוות אותנו עד עכשיו". הצחוק מוביל לדיון עמוק יותר על המעברים בחיים, ששוחט משווה למשחק "ים יבשה": "כולם קופאים על מקום כי המוח לא מספיק מהיר… אבל אפשר לטעות, ובתוך כמה ימים השגרה תשטוף אותנו".

כשקפלן שואלת איך להתמודד עם הבלבול של החזרה לשגרה, שוחט מציעה גישה מעשית: "לקחתי דף וזרקתי אליו את כל מיני דברים חסרי קשר… צריך להוציא את המחשבות מהראש, לעשות להן עיקור חוץ". היא מספרת על הרשימה שלה, שכוללת משימות כמו לקבוע תור לאורתודנט ולסגור אולמות למופע חדש, אבל מודה: "רק מלראות את הרשימה חטפתי חום, סגרתי את המחברת".

הפתרון שלה? "בעדינות ובנחת". היא ממליצה לחלק את המשימות לקטגוריות – עבודה, בית, משפחה – אבל מדגישה: "תרשמי לעצמך דבר או שניים טובים אלייך". בין אם זה שיעור פילאטיס או סתם משהו שמשמח את הנשמה, שוחט מאמינה שצריך לאזן את ה"צריך" עם ה"רוצה". "היית בחופש, אבל זה היה זמן אינטנסיבי של נתינה… המאגרים התרוקנו", היא מסבירה, ומציעה להתחיל בקטן: "חוק ניוטון – הרבה יותר קל להזיז עצם בפעולה מאשר עצם קפוא".

האזינו לדברים המלאים:

תגובות