"הנדוש - קדוש"

לגלות מחדש את פרקי אבות: לא רק שלטים בחיידר

סיוון רהב מאיר קוראת לפתוח את פרקי אבות ולחשוב שוב על המאמרים אותם אנו מכירים מילדות | מרתק

יונת קפלן

כ"ד בניסן תשפ"ה, 22/04/25 11:33

א+

א-

בפינתה הקבועה בתוכנית 'הבמה שלך', הפיחה סיוון רהב מאיר רוח חיים מחודשת במסכת אבות, אותה נוהגים ללמוד בשבתות ספירת העומר. בדבריה, שנרקמו בחן, הומור ועומק רוחני, היא הזמינה את המאזינים ל"נער את האבק" מפניני החוכמה העתיקות ולהתבונן בהן כאילו נשמעות לראשונה. "הנדוש קדוש", הכריזה, והובילה מסע מרתק אל מהות המסכת, שמציעה מפתח לייצוב העולם בתקופה סוערת.

סיוון פתחה בהתייחסות למוכרות היתר של פרקי אבות, שלעיתים הופכת אותם ל"מובנים מאליהם". היא הזכירה את שלטי הפוליגל הישנים בבתי הספר, עליהם היו תלויות אמרות כמו "אם אין אני לי, מי לי?", ושאלה: "אולי יותר מדי ברור לנו בגיל אפס הדברים האלה?". בהשראת האדמו"ר מקאליב, שדימה את הזהות היהודית ליהלום מכוסה אבק, קראה סיוון: "בואו ננער רגע את האבק מפרקי אבות, כאילו ננסה לראשונה". היא הציעה להקשיב למשניות כאילו הן "סקופ" חדש, והבטיחה שהמבט המחודש יחשוף אוצרות נסתרים.

במרכז דבריה עמדה משנתו של שמעון הצדיק: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים". סיוון תיארה עולם ש-"מטולטל, כל יום מחדש פרשה, שערורייה, איזה כאוס, הכל קורס", והציגה את המסר כתרופה לכאוס: "רגע, רגע, אומר לך שמעון הצדיק, העולם עומד, ולא רק שעומד, המעשים הטובים שלך מעמידים אותו, ועושים אותו עוד יותר יציב". היא הדגישה כי לימוד תורה, תפילה וחסד הם העמודים שמחזיקים את היקום – ואת הנפש – במקום, והפכה את המשנה לכלי מעשי לשיקום אישי ולאומי.

בהמשך, צללה סיוון למשנתו של נתאי הארבלי: "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע". בעידן הרשתות החברתיות, היא תרגמה את המסר למונחים עכשוויים: "אחרי מי את עוקבת? את מי את מכניסה לתודעה?". היא הציגה את הרעיון של "מצווה מאוד מאוד גדולה ביהדות, מצווה שנקראת אנפולו", וקראה לסנן השפעות שליליות – מאנשים, תוכניות טלוויזיה או פוסטים – שמכבידים על הנפש. היא הוסיפה כי נתאי מסיים בתקווה: "ואל תתייאש מן הפורענות", מסר שמהדהד במיוחד לאחר תקופות של משבר: "קמנו מפורענות, אל תתייאש, גם בעולם האישי וגם במישור הלאומי".

את השיחה חתמה סיוון עם דברי הלל הזקן: "אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?". היא כינתה את המשנה "משפט העצמה הכי חזק", שמזקק את האחריות האישית, הדאגה לזולת והדחיפה לפעולה מיידית. "קודם כל, אני, תעשי, תיקחי אחריות", אמרה, אך הזהירה מפני אגואיזם: "אני לא שלם עד שאני לא דואג גם לזולת". היא הדגישה כי הזמן לפעול הוא עכשיו, והשוותה את דברי הלל לתמצית של "כל הקואוצ'ינג, המנטורים והריטריטים" של ימינו, תוך שהיא מוסיפה: "הכל בתורה שלנו".

בשיחה קלילה אך עמוקה, הצליחה סיוון להפוך את פרקי אבות ממשהו "שלמדנו בעל פה בגן" למפת דרכים מרגשת לייצוב החיים. היא הזמינה את המאזינים להתרגש מחדש מהמוכר, כפי שאמר רבי נחמן: "האוצר מתחת לגשר". בין צחוק והתבוננות, היא השאירה את המאזינים עם קריאה: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים".

האזינו לדברים המלאים בתוכנית 'הבמה שלך' בהגשת יונת קפלן ב'קול חי':

תגובות