ביום שבו מדינת ישראל עוצרת לזכור את חלליה, יש מי שמבקשים להפוך את הדמעות למקור של עוצמה וחיבור גם אצלינו בציבור החרדי. "דמעות רגילות יורדות למטה, אבל יש דמעות שעולות למעלה," ציטטה סיוון רהב מאיר את הרב שלמה קרליבך בפינתה בתוכנית 'הבמה שלך'.
סיוון, עיתונאית ומרצה שמלווה משפחות שכולות ומעגלי כאב מאז אירועי שמחת תורה, הדגישה כי יום הזיכרון הוא הזדמנות לתעל את הצער למקום של תפילה וחיבור לכלל ישראל. "לא רק להיות עצובים, אלא לקחת את זה לאנשהו," אמרה, והסבירה כי דמעות על "אדם כשר" או צער שיודע "לכלול את עצמו עם הכלל" יכולות להפוך לכוח רוחני. "שלא נצא מדוכאים, אלא עוצמתיים יותר, מחוברים יותר," הוסיפה, והציעה לראות ביום זה לא רק רגע של שתיקה, אלא קריאה לעשייה משמעותית.
כאב משותף, נרטיב שונה
בדבריה, סיוון התייחסה לתחושה בציבור החרדי שהנרטיב הישראלי של יום הזיכרון אינו תמיד משקף את עולמו. "הרבה פעמים ראיתי משפחות תורניות שמרגישות שהיום הזה נחטף להם," אמרה, והוסיפה כי "העצב אין לו סוף" הוא לא תמיד המסר שמהדהד אצלן. עם זאת, היא הדגישה כי אין זה יום למריבות מגזריות: "זה יום להרכין ראש, לשתוק, לחבק." היא ציינה כי בשנים האחרונות, משפחות רבות מבקשות "לכתוב את הסיפור קצת אחרת," תוך חיפוש אחר משמעות רוחנית שתיתן הקשר לאובדן.
עוד באתר:
אחד הרגעים המרגשים בדבריה היה סיפור על יהודה, בחור חרדי שביקר משפחה שכולה מבארי ימים ספורים לאחר שמחת תורה. יהודה, שהגיע עם "לוק חרדי מלא" וחשש כיצד יתקבל, ניגש לאם שכולה ואמר: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים." האם, ששמעה את המשפט לראשונה, ביקשה הסבר, ויהודה פתח בפניה עולם של משמעות. "הבן שלך נמצא במקום הכי גבוה," אמר לה, והסביר כי מותו הוא פגיעה בצלם האלוקים וחילול השם. "כשיהודי נופל, זה ממעט את הנוכחות האלוקית בעולם, והקדיש מבקש להגדיל אותה מחדש," הוסיף. האם, נרגשת, אמרה: "זו הפעם הראשונה שמישהו נתן לי משמעות כזו לסיפור." סיוון סיכמה: "זה היה ניחום במלוא מובן המילה. הרבה אנשים צמאים להבין את המשמעות של הסיפור הזה."
בהמשך, סיוון שיתפה חוויה מערב של ארגון "קשר יהודי", המקיים חברותות בין חרדים לחילונים. היא תיארה מפגש שבו נשים חרדיות וחילוניות שיתפו בחוויותיהן, והדגישה כי דווקא בצל האסון, יש צורך בחיבור אמיתי. "הרגשתי שזה לעילוי נשמת הנופלים," אמרה, והוסיפה: "אם יש צוואה שהקדושים צועקים לנו מהשמיים, זה להיות ראויים – לחבר, ללמוד, לרומם את השיח." היא תיארה את המפגש כ"קשר אמיתי" שמבטא את מה שצריך לקרות בעם ישראל מאז שמחת תורה.
סיוון סיפרה על שני נופלים מרעננה שהותירו מורשת של עוצמה רוחנית: ירון צ'יטיז הי"ד: חייל שנפל בעזה, ואמר בסעודת שבת: "לא יכול להיות שבעזה שרים יותר זמירות שבת." משפחתו הפכה את המשפט למיזם, עם סטיקרים הקוראים לשיר יותר בשבת. "עוד שיר שבת לזכר ירון," אמרה סיוון.
אליהו אמסלם הי"ד: צעיר מחב"ד שנפל, והתעקש ללמוד מדי יום את חוברת "דבר מלכות" בצרפתית. חוברתו נמצאה מחוררת מקליע. "חיזוק בלימוד יומי לזכרו," קראה סיוון.
לקראת סיום, סיוון הדגישה כי הנופלים הם "הרוגי מלכות, הדרגה הכי גבוהה," והמעשים שאנו עושים לזכרם הם גם לעילוי נשמתנו כאן. "אנחנו נלחמים על משהו גדול מאיתנו," אמרה, וקראה לחבר את העם לפני הכל. במילותיה האחרונות, היא התפללה לגאולה שלמה ולניצחון מוחלט, והותירה מסר של תקווה: "שנזכה להפוך את הדמעות לעוצמה, לחיבור ולגאולה אמיתית".
האזינו לדברים המלאים בתוכנית 'הבמה שלך' בהגשת יונת קפלן ב'קול חי':
