בתוכניתו השבועית 'שמור וזכור' ב'קול חי', נשא הגאון הרב אברהם יוסף דברים נוקבים וחותכים על נושא שמירת הלשון – תופעה שהוא הגדיר כ"מחריבה את החברה מבפנים". לדבריו, ההתמודדות עם לשון הרע היא מהאתגרים העמוקים ביותר בעבודת ה' של האדם בדורנו.
הרב הדגיש כי לא מדובר רק ברכילות או בקללות, אלא בכל מילה שנאמרת על מישהו אחר – גם אם היא אמיתית – ואינה לתועלת מובהקת. "המושג של לשון הרע זה כל סיפור שלא נוגע לחברו כלל", הבהיר הרב. "כמו רכיל, כמעביר סוד, כמעביר איזו אמירה. כל אמירה, תהיה אשר תהיה, יש לה את הצורך לברר: האם לאותו אדם שאני מבהיר את הדברים תהיה תועלת? אז יהיה מותר לדבר – וגם זה רק בתנאי שלשני לא יהיה נזק".
כחלק מהדרכה מעשית, המליץ הרב אברהם יוסף להמעיט בדיבור ככל האפשר: "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו. כמה שפחות לדבר – יותר טוב. זה נכון עם האישה, זה נכון עם הילדים, זה נכון עם חברים, זה נכון עם בני משפחה, עם כולם בלי יוצא מן הכלל. אדם נעשה יותר שלם ברוחו כאשר יש לו את השליטה העצמית להתאפק ולא לדבר."
עוד באתר:
אחת הסוגיות הרגישות שציין הרב היא שאלת הדיבור בזמן בירור שידוכים. לדבריו, יש להיזהר גם כאן מאוד מלהיכשל באיסור לשון הרע: "כמה דיו נשפך על השואלים בשידוכים – אם מותר לפתוח את כל הנושא או רק לצמצם כמה שפחות? זה דברים שמצריכים שיקול דעת מאוד מאוד רציני. אלה דברים שצריך מאוד להקפיד בהם – לדעת מה מותר לדבר ומה אסור לדבר."
ביקורת קשה על התקשורת ה"חרדית"
בשלב מסוים של דבריו, עבר הרב לתקוף בחריפות את תופעת העיתונאים והשדרנים החרדים שמשתתפים, לדבריו, בפלטפורמות חילוניות המזוהות בהתנגדותן לתורה. הוא הביע כאב אמיתי על המראה החיצוני השומר מראית עין חרדית – אך הפנימיות, לדבריו, ריקה: "יש מקצועות שאדם צריך לברוח מהם כמו מפני אש... לדאבון לב, בכל מיני רשתות של חילוניים שמתנגדים לתורת ישראל – חברו עליהם אנשים שקוראים לעצמם חרדים. יש להם כיפה שחורה על הראש. מזמן הם כבר לא חרדים. אולי הם חרדים לכסף שהם מקבלים שם. כנראה בשבע. הם מכרו את נשמתם."
הרב אף הוסיף: "מדברים כל כך הרבה, לא רק לשון הרע, לא רק דברים מזיקים – ממש מזיקים. על השם ועל משיחו. כואב הלב. אין מי שיחזיר אותם בתשובה. כי אחד הפיתויים הגדולים שאדם קשה לו להתמודד מולה זה הממון."
בסיום דבריו, קרא הרב להתרחק מהאזנה לרשתות שאינן מבוססות על יראת שמיים: "אני בכלל בזמן האחרון כבר לא שומע את הרדיו הזה. לא את המקום שפעם היה קצת נקי, והיום הוא כבר מלוכלך מאוד. וגם את האחרים, שהם היו יותר נקיים – גם אותם, בשביל מה? מה אני צריך?".
והסביר את בחירתו הפשוטה: "יש לי את רדיו קול חי, אני שומע את החדשות נקיים ומסוננים כמו שצריך. בזה מספיק לי. אני לא צריך להשתתף בשמיעה של כל מיני לשון הרע ורכילות... אלה אנשים רעים. יש להם כיפה שחורה – והלב שלהם שחור עוד יותר. כואב הלב לומר את זה."
האזינו לדברים המלאים - מתוך 'שמור וזכור' ב'קול חי':
