בשבוע האחרון, במשך כל ימות השבוע שהה הצדיק מטבריה הרב דב קוק ב"חמי טבריה", שם נשכר חדר עבורו לצורך בריאותו, שנצרך לשהות במים חמים בקביעות לרפואתו.
הרב שהה שם שבוע שלם, עם מנין מתלמידיו, ושם התפלל ולמד. בסוף השבוע ביום שישי, כאשר יצא מחמי טבריה, מיד נסע לציון רבי מאיר בעל הנס ושם נעמד בתפילה.
במשך השבוע דיבר הרב במשך שהותו במים החמים שבחמי טבריה מול הכנרת – דברים מרתקים ומיוחדים שממחישים מעט מעבודתו בחמי טבריה – על אף שזה לצורך רפואתו.
עוד באתר:
וכך אמר הרב קוק לתלמידיו שזכו לשהות עמו: "אנחנו מול הכנרת – והכנרת זה כינור, הכינור זה מרמז על המתיקות של התורה. היופי של התורה זה הניגון, מי ששר ומנגן את התורה – זה היופי של התורה, שאומרים משהו מסוים בלי שיר, זה לא מתוק לך, נכון שאתה שומע אותו ומבין אותו – אבל זה לא מתוק לך, בשיר זה מתוק לך. יש גם מאמר חז"ל, שמתיקות התורה בפירות גינוסר – זה הניגון".
"וכן מ"ח קניני התורה, זה כנגד "חמי טבריה" (ח'מ'י טבריה, האותיות השורשיות הם "חם" – כנגד מ"ח קניני התורה. מי זה שגילה לנו את מ"ח קניני התורה? רבי מאיר! "רבי מאיר אומר כל הלומד תורה לשמה, זוכה לדברים הרבה".
"רבי מאיר הוא האחראי על מ"ח קניני דאורייתא. לכן רבי מאיר הוא האחראי על חמי טבריה – כידוע. מי הוא זה שגורם את חמי טבריה? רבי מאיר, שהרי הוא אחראי על מ"ח קניני התורה. והגמרא בראש השנה אומרת "טבריה עמוקה מכולן, ומשם עתידין לחזור". וכתב הרמב"ם "ומשם נעתקין למקדש".
"טבריה עמוקה מכולן" – מצד אחד, "נעתקין למקדש" – מצד שני. מה האמצע? האמצע זה "חמי טבריה". רבי מאיר הוא זה שמכין את חמי טבריה, והיא עמוקה מכולן. "ועמוקה מכולן" – פירושו ייסורים. להיות במצב עמוק פירושו, להיות במצב קשה. טבריה עמוקה מכולן – לכן זה המקום הכי עמוק בארץ ישראל".
"עמוקה מכולן" – זה אומר שיש פה קצת ייסורים, ומאידך גיסא מי שיתגבר עליהם, הוא נהיה ענו. ענוה זה למטה. שמע מינא שקניני התורה אמורים להיות כאן בטבריה – טבריה עמוקה מכולן, ומשם – נעתקין למקדש – שהרי שזוכים למ"ח קניני התורה, ברור שנגיע לירושלים. ירושלים זו התוצאה, אחרי שנהייתה אדם שלם. ירושלים זה דבר שלם. ה"לפום צערא" – זה פה בטבריה. "אגרא" – זה בירושלים".
"חמי טבריה שייך גם לנפתלי. "נפתלי איילה שלוחה הנתן אמרי שפר". לכן על הפסוק "למנצח על איילת השחר" דרשו חז"ל, למה נמשלה גאולתן של ישראל? לאיילת השחר, שלא רואים אותם בהתחלה, כך הגאולה נגלת ונעלמת. מי שקורא את דברי חז"ל האלה – הוא בוכה. ויש על זה שיר מאוד מרגש שכדאי מאוד לאתר אותו. נפתלי איילה – איילת השחר. זה עדיין לא הגאולה. בהתחלה היא נגלית ונתכסית. וזו טבריה שבה צריך עמל התורה – ומשם עתידים. וזה הצער שיש לך ומכאן נעתקין למקדש, הנה הלכה למעשה, בעגלא ובזמן קריב, וזה "נפתלי" – נופת לי. דברי התורה "מתוקים מדבש ונופת צופים".
