העולם האנושי בנוי מבערות של רגע.
מרעיון שנדלק פתע בנפש האנשים וחייב לקבל ביטוי. שיגעונות של 'פתאום' מחד ודלקות של נצח מאידך. מה מרגיש אדם ברגע שמגיעה בו בערה של חידוש תורה? אי אפשר באמת להסביר במילים את התחושה הקדושה הזו.
העולם האנושי בנוי מבערות של רגע.
עוד באתר:
מהפכות ותהליכים היסטוריים, כך התחילו כל התזוזות בעולם, הגיעו מבערות של אנשים. כך הומצאו כל ההמצאות, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים. כך חיים אנשים יצירתיים.
הם קמים באמצע הלילה כי בערת רעיון לא עוזבת אותם. הם מאמינים באותו רגע שזה הדבר הכי נכון עבורם ולא רק עבורם אלא שתיכף כל העולם יבין יחד איתם למה הרעיון שלהם נצרך לכולם.
אחרי זמן הם מתקררים. משנים שלטים, באים פחות לכיכר, מחליפים קנווס, מציירים ציור אחר, מתעייפים.
העולם בנוי מבערות של אנשים.
אני כל הזמן אומרת לבעלי, שחז"ל כבר כתבו, ואין מה לדאוג, שעם כל הקדמה והבינה המלאכותית ההתלהבות נוסח "יואו זה לא יתואר, זה יודע לעשות הכל".
בינה מלאכותית לא יודעת לעשות הכל. השבוע שלחו לי טור שבינה מלאכותית כתבה בשמי. נחמד. אבל זה לא אני. לא היה שם באמת לב.
אני לא בטוחה שבינה מלאכותית היא שם מדוייק לתרגום של AI. "אינטליגנציה מלאכותית" היא לא בינה מלאכותית.
לעם שיש בשפתו כל כך הרבה מילים שונות לסוגי חכמה שונים, אולי היה צריך לקרוא לזה 'חכמה מלאכותית', לא, גם לא. בינה היא מה שיסיק האדם בתוך עצמו משפע הידע שסובב לו, ואת התהליך הפנימי הנשמתי הזה, המאוד אישי הזה, אף אחד לא יוכל לחכות או לעשות במקומנו.
כשייגמרו להתלהב מההמצאות של העולם וכל הידע יהיה זמין לכולם, כבר רואים את הסנוניות האלה, יהודים יבקשו חזרה את אוצרם.
תלמידי חכמים – על כתפיכם מונח העולם. בתוככם חי ידע שאותו יבקשו בסוף כולם. צריך יהיה לדעת איך לחפש אותו, מי מומחה בו באמת, ואיך כל פסוק וכל פסיק מתאים אישית לכל מבנה של נשמה יהודית יחידה בעולם.
אני זוכרת ששמעתי לראשונה את הביטוי, "הוא נשרף" במשמעות הפך והפך בהם, בחייו, עד שהבין שהוא רוצה להיות יהודי עם כיפה, כמו שהוא היה קודם, אבל רק שהתגלתה בו בערה אל אמת צרופה והביטוי שלה כאן הוא הצטרפות אל מגזר שמניח על ראשו כיפה שחורה.
אני זוכרת שישבתי על הביטוי הזה דקות ארוכות, והמשכתי לחפור ושאלתי עוד שאלות, כדי שיסבירו לי. ביטוי על תופעה אנושית לא מגיע אטימולוגית סתם אל העולם. מילים של עברית הן מילים של מהות.
כשמדובר במילה הכתובה בתורה, ודאי- המילה מעידה על עומקה, אצל מילים מאוחרות יותר או 'הסכמיות' יותר, כמו 'גלידה' של אליעזר בן יהודה, כמו ביטויים המתארים מצבים או סוגי אוכלוסייה, נחמד להבין את ההגיון של שמה.
'הוא נשרף' כי הייתה בו בערה של תורה? של רצינות? של חד משמעיות על חייו כיהודי? או השריפה באה לבטא את השחור שאנחנו לובשים?
העולם בנוי מבארות של אנשים.
באר מים חיים, מעיין נובע, בהבדל הגדול בין מים שעומדים ומהווים בריכה נהדרת לביצים של יתושים.
העולם בנוי מבארות של אנשים.
רגעים שבהם הם מזוכים בהשגחה פרטית מלמעלה ומשהו בבאר האישיות שלהם, מצטרף אל כל מה שאמרו להם, והסבירו להם, מכל מה שהם למדו או התרשמו או פחדו, ובאר האישיות הנמצאת בעומק נשמתם מבארת להם, מסבירה, מנמקת להם תובנה חדשה שגורמת לנו כבני אדם להבין:
אני רוצה את חיי כך, ולא אחרת. מה שחשבתי עד היום זה לא נכון.
העולם בנוי מבהירות של אנשים,
כאלה שענן שחור של עשן כיסה להם את האמת ועכשיו הוא זז. והשמיים בהירים, ואחד ועוד אחד הם שניים.
אני זוכרת את עצמי חוזרת הביתה ברמת אביב ואומרת לבעלי, "אני מרגישה כאילו מישהו ניקה את שמשות הרכב עם שני וישרים, שני מגבים, והזיז לי את מה שמסתיר, אני רואה בבהירות בשביל מה ניתנו לנו החיים". הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו.
אם תבדקו הפוך, זה לא ככה.
רוב הילדים הנושרים לא חפרו ולא כפרו באמיתות התורה. מישהו הרגיז אותם, מתחשק להם איזה משהו שאמרו להם עליו יותר מדי אסור, אסור, איזו מחשבת 'אובר חוכם' שאני יודע יותר מכם עכשיו, תנו לי לבד.
אף אדם אתאיסט ככל שיהיה לא חי בהירות על העולם כמו מי שחי בהירות של קירבת ה' ואמיתות ההסטוריה של העם הזה.
האדם מחפש משמעות, סיבה, וכשהוא מוצא את בארה, העולם פתע בהיר לו, הוא נכנס אל בערה. גם אם היא הופכת אחרי כמה שנים לגחלים, יש לו עבור מה להתגעגע. הוא יודע.
האזינו לדברים המלאים בתוכנית 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':
